החלטה בתיק בשא 159126/05

1.         בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, כנגד המשיבה. פסק הדין ניתן לאחר שהמבקשת נמנעה מלהגיש בקשת רשות להתגונן כנגד התביעה שהוגשה כנגדה ע"י המשיבה עוד ביום 6/1/02. פסק הדין ניתן ביום 16/6/02. עיקרו של פסק הדין הינו בצו סילוק ידה של המבקשת ממושכר, שהושכר לה מידי המשיבה, וחיוב המבקשת בתשלום חובות כדמי שכירות ועוד. בקשת הביטול הוגשה רק ביום 14/3/05!

            אין לבקשה כל יסוד ודינה להידחות.

2.         ב"כ המבקשת טוענת כי כתב התביעה מעולם לא נמסר למנהל המבקשת, ונודע למנהלה, מר עוזי כנען, על פסק הדין, רק עם קבלת הודעה על ביצוע פעולה מבצעית של לשכת ההוצל"פ, דהיינו, הודעת פינוי ביום 17/2/05. טענה זו לא תשמע ממספר טעמים.

            ראשית, בתיק בימ"ש מונח אישור מסירה מיום 15/1/02, במקום המושכר, הוא אף מקום עסקה של המבקשת, חתום בידי אדם בשם "ולרי", שנכח במקום. לכאורה, בוצעה מסירה כדין, כאשר בחוזה השכירות ציינה המבקשת את כתובתה ככתובת המושכר, שם אמורה היתה לנהל את עסקיה. בתצהיר שצורף לבקשה, תצהירו של בנו של עוזי כנען, מנהל המבקשת, נמנע המצהיר מלציין כי אין הוא יודע ומכיר את חותם אישור המסירה. מכל מקום, אישור המסירה הומצא במקרקעין נשוא התובענה (ראה תקנה 483(א) לתקסד"א). המצאה במקרקעין תהיה לאדם המצוי שם כשלוח המחזיק וכאמור, אין בפני כל טענה מאומת בתצהיר, כי החותם אינו עונה לדרישות אלו.

            שנית, מנהל המבקשת ידע יפה על הגשת התביעה כנגדו, וכידוע ההלכה הנוהגת כיום הינה במעבר ממבחן ביצוע המסירה על פי הוראות ותנאי תקנות סדר הדין למבחן עצם ידיעת בעל הדין על התביעה או פסק הדין כנגדו. בתצהיר מנהל המשיבה המצורף לתגובת המשיבה לבקשה, מצאתי כי נוהלו עשרות שיחות בין השניים, לבקשותיו של עוזי כנען לאי מימוש פסק הדין לפינוי שניתן כנגד המבקשת. לא הוגש בפני כל תצהיר מטעם המבקשת, הסותר את טענותיו אלו של מנהל המשיבה.

            שלישית, ניתן להסיק על ידיעת מנהל המבקשת על התביעה שהוגשה, מהעובדה שאינה במחלוקת, שעוד ביום 17/2/02 הגישו שני הערבים הנוספים - יחד עם עוזי כנען - להתחייבויות המבקשת כלפי המשיבה בהתאם להוראות חוזה השכירות שנחתם בין בעלות הדין, את בקשתם לרשות להתגונן כנגד התביעה. לאחר דיון בבקשתם, ביקשה המשיבה, בהתאם להסדר עימם מחוץ לכותלי בית המשפט, למחוק את התביעה כנגד הערבים וזאת עוד ביום 12/11/02. בית המשפט מתקשה להאמין כי מאז ועד היום שמרו שני הערבים את נושא חיובם כערבים מפני עוזי כנען, שעל פי האמור בבקשתם למתן הרשות להתגונן, התחייב כלפיהם לשחררם מחיובם כערבים!

            רביעית, למעשה, אין בפני בית המשפט כל תצהיר מטעם המבקשת לאימות נימוקי בקשתה. בבקשה נאמר כי מנהלה היחיד של המבקשת הינו עוזי כנען. התצהיר שצורף לבקשה הינו של בנו, יונתן כנען. המצהיר מוסר בתצהירו את אשר שמע, כביכול, מאביו. תצהיר זה חסר כל ערך, לא דיוני ולא ממשי. המצהיר אף מציין כי "השקעות המבקשת בנכס הן עצומות ומגיעות למאות אלפי ש"ח", אך המצהיר לא טורח לציין את מקור ידיעתו לכך ואף לא מצרף ולו קבלה אחת או כל אישור אחר לדבריו. על פי כל נסיבות העניין, נראה לי כי אין בטענות אלה כל ממש. הרי בגין השקעותיהם של בעלי המניות במקום, פטרה המשיבה את המבקשת מתשלום דמי שכירות לשנת השכירות הראשונה.

3.         ב"כ המשיבה צירף לתצהירו מכתב שנשלח לעיריית תל אביב, בחתימת המבקשת, כך לכאורה, ובו הודעה על סגירת המושכר במצוות המשטרה ובקשה לפטור מארנונה, מאז יום 1/1/04. ב"כ המבקשת טוענת בתשובתה כי מכתב זה "זויף", אך כל תצהיר לאימות טענה זו - לא הוגש, וכנראה - לא בכדי. בדו"ח הפעולה מלשכת ההוצל"פ בגין הפינוי, נרשם כי המבצעים לא מצאו דבר במקום המושכר ונרשם שם בטופס כדלקמן:

"בעל עסק צמיגים טיפ-טופ הסמוך טוען שבמקום פעל בעבר

בית זונות, וכרגע המקום נטוש".

            יש לציין כי על פי כתב התביעה, דמי שכירות שהיו אמורים להיות משולמים החל משנת השכירות השנייה, דהיינו, החל מיום 10/2/01, עבור שנה זו, לא שולמו, אלא פחות ממחציתם, ודמי השכירות מאז ועד היום - כלל לא שולמו. לא מצאתי בבקשת ביטול פסק הדין כל התייחסות לנושא זה ואף לא במילה.

4.         המבקשת אינה זכאית להימנע, לחלוטין, מלהתייחס להגנה אפשרית כנגד התביעה. ב"כ המבקשת טוענת בבקשתה כי למבקשת - "הגנה טובה, אותה תעלה בפני בית המשפט לאחר שיבוטל פסק הדין." בנסיבות העניין, אין בטענה זו כל ממש. ענייננו בתביעה לסילוק יד בגין הפרת חוזה שכירות, כאשר המבקשת מפרה הפרות יסודיות את חוזה השכירות ודמי שכירות, לא שולמו מאז שנת 2002 ועד היום. לא זו אף זו, שבינתיים חלפה ועברה כל תקופת השכירות, המסתיימת ביום 10/2/05, כך שממילא אין למבקשת כל זכות להמשיך בחזקתה במושכר. לא מצאתי כל הסבר לטענת ב"כ המבקשת כאילו מימשה המבקשת "אופציה" על פי החוזה, כאשר זכות חוזית שכזו - אין, וממילא, אין למבקשת כל זכות לממש אופציה, לאחר ההפרות היסודיות של החוזה.

5.         ב"כ המבקשת מוסיפה וטוענת כי עוזי כנען, מנהל המבקשת, מצוי כיום במוסד לטיפולי גמילה משימוש בסם, כתנאי חלופת מעצר, לשם נשלח במצוות בית המשפט. יש אף לציין כי משהוזמנו הערבים, בשנת 2002, לדיון בקשת הרשות להתגונן שהגישו, אחד מהם נמנע מלהתייצב לדיון בבקשתו, כאשר הוא שהה, כך לדברי בא כוחו, במוסד אחר לטיפול בגמילה מסמים, ואף צירף מכתב מהמוסד לאישור הטענה. עוזי כנען נמצא במוסד, לטענת בא כוחו, מזה מספר חודשים. לא נראה לבית המשפט כי קיימת מניעה כלשהי מלבקרו במוסד ולקבל ממנו תצהיר מלא על כל נסיבות בקשתו ותגובה לטענות ב"כ המשיבה בתגובה לבקשה. היעדר כל תצהיר ממנו מוסיף ומחזק את כל טענות המשיבה בדבר היות הבקשה לא יותר משימוש בלתי ראוי בהליכים המשפטיים.

6.         לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם הוצאות בקשה זו למשיבה, בסך של 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ, נכון להיום.

ניתנה היום ד' בניסן, תשס"ה (13 באפריל 2005) בלשכתי.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לב"כ בעלות הדין.