החלטה בתיק בשא 1581/06

בפני מונחת בקשתו של מר אלעזר פרברי, מיום 15.2.06, לאשר תביעת חוב שהגיש נגד החייב, מר אהרון יריב, (תיר פש"ר 9048/99), לאחר שזו נדחתה על ידי הכונ"ר.

החייב הוכרז כפושט רגל בתאריך 8.9.1999. בשנים שנקפו, נבדקו על ידי הכונ"ר מספר תביעות חוב ביניהן זו שהגיש המבקש, שנדחתה על ידי הכונ"ר ביום 6.7.2005, כפי שעולה ממכתב שנשלח למבקש על ידי הכונ"ר (להלן: המכתב הראשון). במכתב זה צוין כי בידי המבקש אפשרות "להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי  תוך 45 יום". קדמה להחלטת הכונ"ר בקשתו של מר פרברי לבית המשפט מיום 2.6.2005 לאשר תביעת החוב (בש"א 4677/05); אלא שבינתיים, נתקבלה החלטת הכונ"ר מיום 6.7.2005, ולפיכך פסק בית המשפט (כב' השופטת ברקאי) בהחלטתה מיום 24.7.2005, כי "לאור הודעת ב"כ הכונ"ר, ומשנדחתה תביעת החוב... אין לנושה זה, בשלב זה של הדברים, כל מעמד, והבקשה נמחקת."

המבקש פנה שוב לכונ"ר במטרה לשכנעו לאשר את תביעת החוב, ואולם הובהר לו פעם נוספת על ידי ב"כ הכונ"ר, במכתב מפורט ומנומק מיום 8.8.2005, (להלן: המכתב השני), כי יש לדחות את תביעת החוב, תוך העמדתו של המבקש על זכות הערעור המסורה בידו. לא נתקררה דעתו של המבקש והוא חזר ופנה לכונ"ר בענין זה, ושוב נענה על ידי ב"כ הכונ"ר, במכתב לקוני, ביום 1.1.2006, (להלן: המכתב השלישי), בו הופנה המבקש לנאמר במכתב השני, ובכלל זה לענין זכות הערעור.

מכאן הבקשה הנוכחית.

המבקש תומך יתדותיו על הוראת סעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל (נ"ח) תש"ם-1980, הקובעת כי "נפגע"  מהחלטת נאמן, רשאי לפנות לבית המשפט, "ובית המשפט רשאי לאשר, לבטל או לשנות את המעשה או ההחלטה וליתן כל צו בענין כפי שיראה צודק". בדיון בפני גרס כי אם הסדר דיוני זה אינו חל על בקשתו, אזי יש לראות בהגשת הבקשה משום ערעור, והתקופה לצורך הגשת הערעור נמנית מיום 1.1.2006, מועד המכתב השלישי, בו רואה המבקש תשובה סופית של הכונ"ר.

עם זאת, המבקש נמנע במפגיע מתשלום אגרה, הגם שהיה מודע לחובת תשלום אגרה, נוכח תפיסתו כי ערעור אינו נדרש בנסיבות בקשתו. (עמ' 2 לפר'). [ר' בענין זה תקנה 1 לתקנות פשיטת רגל (אגרות), התשמ"ה-1985].

איני רואה מקום לקבל הבקשה.

נוכח דחית תביעת החוב על ידי ב"כ הכונ"ר, היה אמור המבקש לפעול על פי הוראת תקנה 96 לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985 הקובעת מפורשות הסדר דיוני לענין ערעור על דחית חוב בנסיבות אלה, ואשר לפיה, נושה רשאי לערער לבית המשפט על החלטת הנאמן בענין תביעת החוב  שהגיש תוך ארבעים וחמישה ימים מהמצאת ההחלטה לנושה, וקוצבת לנאמן זכות תגובה תוך חמישה עשר יום. (והשוו לענין זה הוראת תקנה 76 הקובעת כי ערעור נושה לבית המשפט על דחית בקשה להארכת מועד להגשת תביעה לאחר תום שישה חודשים מיום מתן צו הכינוס, תוגש תוך חמישה עשר יום מיום שהומצאה לו החלטת הנאמן או הכונ"ר).

המועד שנקבע בתקנות להגשת ערעור על דחית תביעת חוב, ולתגובת הנאמן, נועד להביא בפני בית המשפט, תוך פרק זמן קצוב, את ההכרעה לעניינן של תביעות החוב התלויות ועומדות, הנתונות במחלוקת, מתוך מטרה לקדם את הליכי פשיטת הרגל, ולקבוע מהו סך חובותיו המאושרים של החייב, והדירוג ביניהם, ובהתאמה, מהו שיעור הדיבידנד שניתן לחלוקה בין הנושים "המוכרים".

פניה לבית המשפט,  כפי שגורס המבקש, במסלול הוראת סעיף 150 לפקודה שאינה תוחמת את הבקשה בזמן כלשהו, יוצרת למעשה מצב שתקנה 96 ביקשה למנעו, לפיו ניתן בידי כל נושה פוטנציאלי, במהלך תקופה בלתי מוגדרת, לסכל את אפשרותם של הנושים שתביעות החוב שלהם אושרו, להפיק תועלת כלשהי מכספים שנצברו בקופת פשיטת הרגל.

טענתו החלופית של המבקש כי יש למנות את תקופת הערעור מאז מועדו של המכתב השלישי, לא רק שאינה עולה בקנה אחד עם ההחלטה שניתנה על ידי הכונ"ר במכתבים הראשון והשני שהופנו

למבקש, אלא שעניין זה התחוור למבקש עת נדחתה פניתו ל בית המשפט עוד בחודש יולי 2005; בבקשה דנן התעלם המבקש מהחלטת בית המשפט המתבססת על מכתבה הראשון של ב"כ הכונ"ר, ולא למותר לציין כי המבקש לא ערער באותו מועד על החלטה זו.

נוכח הימנעותו של המבקש מהגשת ערעור על החלטת הכונ"ר, תוך 45 ימים ממועד המכתב הראשון, תוך התעלמות מהחלטת בית המשפט בענין זה ביום 24.7.2005, ואי תשלום אגרת ערעור, הבקשה נמחקת.

ניתן, בהעדר, ביום 6.3.2006 .

                                                                                    _______________          

                                                                                    י. צלקובניק - שופט

001581/06בשא055 אסף אילנה. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: