החלטה בתיק בשא 157605/08

בפניי בקשה למתן רשות להתגונן.

ביום 27/07/06 נחתם הסכם שכ"ט לצורך הגשת תביעה בין הצדדים גניש קאזס שושנה (להלן: "הנתבעת/המבקשת") למשיבה, משרד עורכי הדין אשר בשליטתו של אורי דניאל (להלן: " התובעת/ המשיבה"). על מנת שתייצג אותה בתביעה בדבר פיצויי פיטורים.

הוסכם כי בנוסף לשכ"ט הכללי אשר יעמוד על סך של 3,000$ (דולר ארה"ב) בצירוף מע"מ כמקדמה ישולם סכום נוסף בגובה 15% בצירוף מע"מ בגין כל סכום פסוק/ או סכום שיגיע לידי הנתבעת  בגין פיצויי פיטורין ו/ או זכויות נלוות בכל דרך אחרת (הסכם שכר הטרחה צורף כנספח א לבקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב (להלן: "הבקשה"), נוסף על כך יקבל התובע שכר בשווי של 400$ (דולר ארה"ב) בעבור כל הופעה בבית המשפט.

לאור חלופי מכתבים בין המשיבה לבין מי שהיה מעסיקה של המבקשת הוכרה המבקשת כמי שפוטרה מעבודתה ולא התפטרה, ובשל כך הופרשו לזכותה פיצויי פיטורין מוגדלים בסך של 70,350 ש"ח (נספח ב1 לבקשה), וכן סך של 134,028.50 ש"ח בגין פיצויי פיטורין אשר הופרשו לקרן גמלאות (נספח ב2 לבקשה).

לגישת המשיבה לאור הסיכום וידיעתה של המבקשת באשר לתשלום אשר נדרש ממנה ומורכב מאחוז יחסי מן התקבולים אשר יתקבלו פנתה הנתבעת ללא ידיעת המשיבה למעסיקה הקודם בבקשה לקבל את אישורי העברת הכספים לביתה ישירות. לגישת המשיבה דבר זה נעשה על מנת להעלים את העובדה כי התקבלו כספים כלשהם.

על אף פניותיה של המשיבה בבקשה לקבלת התשלומים האמורים, טענה המבקשת כי מבירור שערכה התשלומים אשר התקבלו ממעסיקה הקודם היו מתקבלים בכל מקרה, וכי לא התקבל כל תשלום באשר לפיצויי הפיטורין אלא רק בגין תשלומי פנסיה.

מנגד טוענת המבקשת שפירושו הנכון של ההסכם בהתאם לכוונת הצדדים הינו, כי המשיבה תהיה זכאית לקבל שכר טרחה רק מתוך אותם סכומים שרק בעזרתה התקבלו.

לגישתה הסכום של 134,028 ש"ח הינו, סכום שהיה מתקבל בין אם הייתה המבקשת מפוטרת או בין אם הייתה מתפטרת ומשכך באשר לסכום זה כלל לא היה כל צורך לתבוע, ולאור כך אין המבקשת חייבת בשכ"ט בעבורו.

המבקשת טוענת כי שכר הטרחה אשר היה עליה לשלם הינו לכל היותר מן הסכום שהתקבל בסך 70,350 ש"ח ששכר הטרחה הנגזר ממנו הינו 12,180 ש"ח. לגישתה לאור העובדה כי המבקשת שילמה סך של 15,263 ש"ח אשר הינו גבוהה מהסכום דלעיל אין היא חייבת דבר למשיבה.

דיון:

נקבע פעמים רבות שבחינת בקשותיו של הנתבע, ע"י ביהמ"ש בהליך של סדר דין מקוצר,  אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם יש בטענה זו או אחרת ולו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה  כנגד גרסתה של התביעה.

יחד עם  זאת, אם  הטענות שבפי הנתבע הן טענות סרק או שטענותיו נתבדו בחקירה נגדית, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י דחיית בקשת הנתבע ונעילת דלתות בית המשפט בפניו.

בתאריך ה -30/04/08  התקיים בפני דיון בהתנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב אשר בו העלו הצדדים את טענותיהם באשר לתשלום בעבור שכר הטרחה.

המבקשת נחקרה על תצהירה, אולם התקשתה להצביע על טענה ספציפית באשר לחוסר שביעות רצונה מתפקודה של המשיבה והעומד בראשה.

לשאלת בית המשפט: (דיון מיום 30/04/08 עמוד 6 שורות 4-9):

"ש. את מסתובבת סביב הנקודה לא ייצוג טוב, לא הרגשתי נוח, והוא שואל כל הזמן מה עשיתי. אני רואה כל הזמן שאין שום נקודה. התובע אומר שבעצם לא רצית לשלם את מה שמגיע לו. מבקש לקבל תשובה בכדי שבית המשפט יוכל להבין מה הנקודה שהתובע לא ייצג אותך טוב.

ת. אני פשוט צריכה לחשוב רגע. אני שילמתי לו את שכר הטרחה המלא שהוא ביקש עד השלב הזה. אני לא התייחסתי לטופס 161. אני הרגשתי שלאחר המכתב של עו"ד גורן לא היה לי עם מי לדבר."

כפי שצוין לעיל אין כל צורך לדון בשלב זה בנוגע לראיות המוצגות בפני בית המשפט אולם גם במצב זה נראה אותו "דף" כראייה בעלת משקל נמוך עד מאוד, אם בכלל.

יתרה מזו, הטענה כי אין צורך לשלם לעו"ד שכ"ט  בגין סכום ש"ממלא מגיעים ללקוח ע"פ הדין"  היא טענה קלושה שכן, מן המפורסמות היא שעורכי דין פועלים בכדי להשיג עבור ללקוחותיהם את הזכויות המוענקות להם על פי הדין.

עקב כך, ניתן היה לומר כי דין בקשת הרשות להתגונן היה להידחות. עם זאת, לא אעשה כן עקב המגמה לראות בזכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית מתוקף חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו.

יחד עם זאת, הנני עושה חסד עם הנתבעת, בהחלטתי  להעניק לה רשות להתגונן, ומאחר ומסתמנת נטייה להחמיר עם נתבע בפרט כאשר הגנתו לוקה בחוסר בהירות, וכאשר  לנתבע סיכויים קלושים בהגנתו,(ראה ע"א 680/89 - בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד - פ"ד מה (3) 757 וכמו-כן  ראה ע"א  519/65 - ברזילי נ' קשת, פ"ד  כ (2) 141, וכן ע"א 244/66, מזרחי נ' בראון, פ"ד  כ  (4) 90,  וכן - ע"א 38/77 , צימרינג נ' גורדין, פ"ד לא (3) 401) הנני משתמש בסמכותי על פי תקנה 210 לתקנות סדר דין אזרחי ומתנה את מתן רשות להתגונן בהפקדת ערובה בסך 10,000 ש"ח בקופת בית המשפט, תוך 30 יום מהיום וזאת על ידי הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית בלתי מותנית, צמודה למדד, ומתחדשת ללא מגבלת זמן.

במידה ולא יופקד הפיקדון תוך המועד הנ"ל תדחה בקשת רשות להתגונן וב"כ התובע רשאי  להגיש פסיקתא לבית המשפט.

במידה ויופקד הפיקדון יפתח תיק אזרחי והוא יועבר לפסים של דיון מהיר וישמע דיון מקדמי בתאריך   10.9.2008 בשעה 15:00 .