החלטה בתיק בשא 157055/05

בפני  בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד בהעדר הגשת בקשת  רשות להתגונן.

המבקש נחקר על תצהירו, ובאי כוח הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

 המבקש טוען כי דינו של פסק הדין שניתן להתבטל מחובת הצדק, שכן לא הומצא לו כתב התביעה כדין, ועל כן לטענתו לא חלפו מניין 30 הימים בהם רשאי להגיש בקשה רשות להתגונן.

המבקש טוען בתצהירו כי מצא את כתב התביעה זרוק  בגרם מדרגות ביתו, ובעקבות כך שלח בפקס ביום  23/12/04, ו ביום 3/1/05, בקשות להארכת מועד  להגשת בקשת רשות להתגונן.

המבקש טוען כי בקשות אלו הוגשו קודם שניתן פסק הדין במעמד צד אחד, ועל כן לא היה מקום לתת פסק דין במעמד צד אחד בטרם שניתנה החלטה בבקשות.

המבקש טוען כי פסק הדין לא הומצא לו כדין  נכון למועד הגשת הבקשה לביטול פסק דין, ועל כן לא חלף המועד  להגשת הבקשה.

המבקש טוען  כי יש מקום לבטל את פסק הדין  משיקול דעת בית המשפט, שכן עומדת לו  הגנה  טובה כנגד התביעה.

המבקש טוען כי בהיותו עובד של החברה א.א. ד פיגומים ביצע בשם החברה  הזמנת שירותי תיקון מנוף אצל המשיב.  ההזמנה  נעשתה על ידי חברה בשם א.א. ד. פיגומים ולא על ידי המבקש באופן אישי, דבר אשר עולה מהחשבונית המקורית שהוצאה רק על שם החברה הנ"ל.

לטענת המבקש העתק החשבונית שצורפה לכתב התביעה נעשה בה שינוי וזיוף באופן שהוסף בדיעבד שמו של המבקש לאחר שנמסרה חשבונית המקורית לחברה .

באשר לבקשה לביטול פסק הדין מחובת הצדק, אני סבור כי דינה של בקשה זו להדחות שכן פסק הדין ניתן על סמך מסירה של כתב התביעה אשר נמסר בכתובת המבקש לידי רעיתו של המבקש הגב' יפה אשר סירבה לחתום על גבי אישור המסירה, וזאת ביום 9/11/04.

שליח המסירה של כתב התביעה נתן תצהיר מטעמו לאימות פרטי המסירה .

המבקש לא זימן את שליח המסירה כמתחייב על פי תקנה 522 לתקסד"א, ועל כן לא נסתר תצהירו של שליח המסירה לעניין ביצוע המסירה.

המבקש מודה בתצהירו כי מצא את כתב התביעה בפתח ביתו, אולם אינו מציין את התאריך בו מצא את כתב התביעה, על אף שעניין זה הינו מהותי.

המבקש אישר בחקירתו כי כאשר יוצאים מפתח דירתו ניתן לראות את האיזור ממנו אסף את כתב התביעה.

מהאמור לעיל עולה כי המבקש אסף את כתב התביעה במועד ביצוע המסירה, ביום 9/11/04, או בסמוך מיד למועד זה.

 מעיון בתיק בית המשפט עולה כי המבקש שלח לבית המשפט באמצעות פקס ביום 21/12/04  בקשה  להארכת מועד להגשת בקשה רשות להתגונן,  אולם  לא ניתנה החלטה בבקשה.

אין בעובדה כי הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה רשות להתגונן וטרם ניתנה בה החלטה משום טעם  המצדיק על פי דין אי הגשת בקשה רשות להתגונן במועד.

אשר על כן, לא היתה מלפני בית המשפט כל  מניעה ליתן פסק דין  במעמד צד אחד מיום 30/12/04 בהעדר בקשה רשות להתגונן, שכן לא ניתנה  כל אורכה להגשת בקשה רשות להתגונן.

לפיכך, משקבעתי כי כתב התביעה הומצא כדין למבקש ביום 9/11/04, אני דוחה את טענת המבקש לפיה במועד בו ניתן פסק הדין טרם חלף מניין 30 הימים להגשת בקשה רשות להתגונן.