החלטה בתיק בשא 156792/08

1. לפני התנגדות לביצוע המחאה ע"ס 21,500 ש"ח אשר הוגשה לביצוע בהוצאה לפועל לפי סעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז 1967. ההמחאה נמשכה מחשבונה של המבקשת, "יהודה אוריאלי ניהול בע"מ" (להלן: "המבקשת"), לפקודת החייבת 2, "מימד אחזקות בע"מ" (להלן: "הנפרעת") והוסבה למשיב. מועד פירעון ההמחאה 17/01/2008.

ביום 03/03/2008 הוגשה ההתנגדות.

בדיון שנערך לפני ביום 05/05/08 נחקר המצהיר מטעם המבקשת מר יהודה אוריאלי (להלן: "מר אוריאלי"). הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

טיעוני הצדדים

2. המבקשת, הינה חברה אשר עסקה בענף הבניה במשך שנים רבות. מר אוריאלי, מנהלה, טען בתצהירו כי ההמחאה נשוא הליך זה נמסרה על תנאי לנפרעת, כנגד ביצוע עסקה וקבלת תמורה מלאה לידי המבקשת. לטענתו של מר אוריאלי, הנפרעת הפרה התחייבויותיה כלפי המבקשת, מאחר ונקלעה לקשיים כלכליים, ולכן לא היתה זכאית לפירעון ההמחאה. מר אוריאלי טען לכישלון תמורה מלא.

לטענת מר אוריאלי, מעולם לא היה קשר בינו לבין המשיב, ההמחאה הועברה לידי המשיב בחוסר תום לב וללא תמורה. לטענתו, ההמחאה נמסרה לידי המשיב על ידי  "חברת קוסט פלוס בע"מ" (להלן: " חברת קוסט"), חברה העוסקת במתן הלוואות חוץ בנקאיות. לטענתו, המשיב פעל בחוסר תום לב, תוך ידיעה ברורה כי אין המדובר בהמחאה בת פירעון וכי לא ניתנה כל תמורה בעדה. זאת, לנוכח מצבה הכלכלי הקשה של חברת קוסט.

3. המשיב טען בסיכומיו, כי המבקשת מעלה טענות כלליות וסתמיות, ללא כל פירוט. לטענת המשיב, המבקשת לא מעלה כל טענת הגנה ראויה לצורך מתן רשות להגן. לטענת המשיב, המבקשת לא פירטה בתצהירה את העסקה במסגרתה ניתנה ההמחאה, מהו התנאי לפירעון ומדוע לא התקיים. עוד טוען המשיב, כי במסגרת החקירה הנגדית הוסיף מר אוריאלי כי ההמחאה נשוא הליך זה הינה המחאה אחת מתוך עשרות המחאות נוספות שנמסרו לנפרעת וכי המבקשת לא ביטלה המחאה זו על אף הטענה כי הנפרעת לא עמדה בתנאי שסוכם בין הצדדים.

לעניין מעמד המשיב בהמחאות נשוא הליך זה, טוען המשיב, כי אין חולק כי המשיב הינו אוחז בהמחאה, שהרי ההמחאה הוסבה לידי המשיב, ובתצהיר המבקשת לא עולה כל טענה בדבר תוקף ההסבה. עוד טוען המשיב, כי שאלת האחיזה כשורה תתברר במידה והמבקשת תראה טענת הגנה הראויה להישמע כנגד הנפרעת בשלב הרשות להגן.

דיון והכרעה

4. ההלכה היא שבבחינת ההתנגדות, מספיקה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי, ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן. המבקש אינו נדרש להוכיח את גרסתו אלא רק להראות הגנה אפשרית. ביהמ"ש אינו בוחן שאלות של מהימנות אלא עורך בחינה ראשונית של העניין. דלתות ביהמ"ש תפתחנה, אם התצהיר על פניו, בשילוב עם החקירה הנגדית (ככל שהתקיימה), מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה.

ויודגש: אין צורך להגיע למסקנה שיש למבקש סיכוי טוב בהגנתו, ודי במסקנה שאם תתקבל גרסת המבקש כמהימנה, אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה.

 

הבקשה תידחה כאשר אין ספק בכך שאין למבקש כל הגנה ולא התעוררה כל נקודה הגיונית שמעלה הגנה מטעם המבקש. כל זאת בכפוף לכך שהחומר המצוי בפני ביהמ"ש, לרבות במסמכים או בחקירה הנגדית, מפריך את טענות המבקש.

(ראה: ע.א. 102/83 ל.ג. ל כרמיאל נגד בנק לאומי פד"י מ"א 1253, וכן ע.א. 105/89 קו אופ אבן יהודה נ' בנק הפועלים פד"י מה (3) 585).

5.  העובדה כי בשלב זה של הדיון מסתמך ביהמ"ש על תצהירו של המבקש, בלא לבחון את טיב הראיות, מחייבת הנחת תשתית עובדתית מפורטת בתצהיר. מטעם זה חזרו ביהמ"ש וקבעו כי טענה הנטענת בתצהיר, על דרך הסתם, וללא פירוט מספיק, אינה מזכה את המבקש באפשרות להתגונן בגינה.

(ראה: ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שישית עמ' 92 והאסמכתאות שם).