החלטה בתיק בשא 154607/08

1.         בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 23.9.07 ע"י כב' השופט ד. גלדשטיין, וזאת עד למתן פסק דין בערעור שהוגש על פסק הדין ע"י הנתבעים 2 ו ^-3 (להלן: " המבקשים").

2.         עובדות המקרה הצריכות לענייננו:

עסקינן בתביעה כספית שהוגשה על-ידי המשיבים, החברים ב ^-"עמותת תשובה יצחק לפתרון מצוקת הדיור" שאיגדה 24 משפחות, לצורך בניית 24 יחידות דיור.  התביעה הוגשה נגד העמותה (להלן: "הנתבעת 1"); הנתבע 2 תשובה יצחק - ממייסדי העמותה; הנתבעת 3 ^-לוין נלה - ממייסדי העמותה ואף שימשה כמזכירת העמותה; הנתבע 4 - הנו בעלה של הנתבעת 3; הנתבע 5 תשובה ליאור - בנו של הנתבע 2; הנתבעת 6 תשובה קלודין - אשתו של הנתבע 5; הנתבעת 7 - חברת תינ"ל פתרונות דיור בע"מ, חברה אשר הוקמה ע"י הנתבעים 2 ו- 3.

התובעים ביקשו בתביעתם לחייב את הנתבעים בתשלום של 65,045 $ (267,500 ש"ח) בחלקים יחסיים בהתאם לחלוקה המפורטת בסעיף 25 לכתב התביעה.

כנטען בכתב התביעה, הנתבעים 3 ו-4 רכשו דירת 3 חדרים תמורת 76,000 דולר ובפועל קיבלו דירת גג בת 4 חדרים. כמו-כן נטען כי הנתבעים שילמו רק חלק מהתמורה (40,000 דולר).

בנוסף, נטען בכתב התביעה כי הנתבעת 3 ביחד עם הנתבע 2 גרפו לכיסם שלא כדין סך השווה ל- 118,000 דולר באמצעות  הנתבעת 7. 

כנגד הנתבעים 5 ו-6 נטען כי רכשו דירת 3 חדרים תמורת 70,000 דולר אך בפועל קיבלו דירת 5 חדרים בתוספת שירותים כפולים וכן שטח קרקע צמוד. 

כבוד השופט גלדשטיין בפסק דינו מיום 23.9.2007, קיבל את תביעת התובעים, אך קבע כי הסכומים הנתבעים יתחלקו באופן יחסי בין כלל רוכשי הדירות (24 במספר), לרבות הנתבעים, לפי חלקם היחסי של כל אחד מהרוכשים דהיינו 1/24 לכל אחת מן הדירות. בבקשה לא פורט מה סכום החיוב הכספי שהוטל על המבקשים עפ"י פסק הדין.

המבקשים, שהינם כאמור הנתבעים 2 ו-3, הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ע"א 3801/07) ומכאן בקשתם לעכב את ביצוע פסק הדין, עד שיוכרע גורל הערעור.

3.         טענות הצדדים

לטענת המבקשים, שני השיקולים המנחים במסגרת החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע מורים על כך כי יש לקבלה.

לדידם, קיים סיכוי ממשי כי הערעור יתקבל, לאור הנימוקים המפורטים בבקשתם.

כן, טוענים המבקשים כי הם חוששים שאם יבוצע פסק הדין בטרם ישמע הערעור יתקלו בקושי רב לגבות בחזרה את כספם במקרה ויתקבל ערעורם.

המשיבים מתנגדים לבקשה.

לטענתם, המבקשים לא הניחו בבקשתם כל תשתית ראייתית לכך שיתקשו להיפרע מהמשיבים במקרה ויזכו בערעורם. זאת ועוד, נטען על-ידי המשיבים כי אין להתעלם מהעובדה כי מדובר במשיבים רבים ולכולם דירות בבעלותם, לפיכך לא יקשה להשיב את המצב לקדמותו אם וככל שיזכו המבקשים בערעורם.

עוד טוענים המשיבים כי סיכויי הערעור קלושים ביותר נוכח העובדה כי המדובר בפסק דין מנומק היטב אשר כלולות בו קביעות עובדתיות וקביעות בנוגע למהימנות .

4.         דיון ומסקנות

הכלל שנקבע בתקנה 466 ל

תקנות סדר הדין האזרחי