החלטה בתיק בשא 15418/06

1.         בפניי בקשה לאישור הוצאות המבקשת שזכתה בתביעתה בת.א. 455/01 מחוזי חיפה.

            בפסה"ד קבע השופט גרשון: "אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הוצאות המשפט".

2.         המבקשת הציגה חשבונית לפיה שילמה עבור חוות דעת מר דורון גולד סך 5,220 ש"ח.

            המבקשת דרשה, עפ"י חשבוניות, דמי הקלטות ותמלול ששילמה סך 12,658.26 ש"ח;

            כמו כן סכומים ששילמה עבור תרגומים מאנגלית ואיטלקית לעברית, סך 12,021.95 ש"ח.

            עוד ביקשה הוצאות נסיעה של מומחים לצורך בדיקת המכונה נשוא המחלוקת בבילארוס, סך 10,398.53 ש"ח (הוצגה חשבונית על הוצאות הנסיעה בסך 8,302.53 ש"ח); וסך 24,985 ש"ח, הוצאות עדויות והשתתפות בישיבות של עדים ומנהל המבקשת (סה"כ 16 ימים, עבור 4 עדים והשתתפות בישיבות).

3.         המשיבה התנגדה להשבת דמי ההקלטות והתימלול. לטענתה עם תחילת ההוכחות הוסכם על תשלום בחלקים שווים ע"י הצדדים, עבור הקלטות ותמלול. לפיכך, אין מקום לחייב את המשיבה בהחזר הוצאות אלו.

            על כך השיבה המבקשת כי ההסכמה הייתה רק למימון ביניים והיא זכאית להשבת הסכום שהוציאה.

            המשיבה טענה גם כי דמי חווה"ד מטעם גולד כמו הוצאות העדים, אינם מבוססים על פרמטרים מקובלים ואינם עולים בקנה אחד עם התקנות. המשיבה הפנתה לתקנה 187(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות).

            לעניין התרגומים, טענה המשיבה כי אין כל ראיה שהם מתייחסים לתיק הנוכחי ואין גם כל התייחסות לגבי הרלבנטיות של התרגומים לתביעה.

            לעניין הנסיעה לביאלרוס, טענה המשיבה כי התגבשה הסכמה דיונית, לפנים משורת הדין, לפיה הסכימה לבדיקת המכונה. אולם הסכמה זו לא כללה שום התייחסות לחיובה האפשרי של המשיבה בהוצאות.

            המשיבה טוענת כי למעט הוצאות אגרת ביהמ"ש ושכר עדים, עפ"י התוספת השניה לתקנות, אין מקום לחייבה בהוצאות כלשהן.

דיון ומסקנות

4.         אין מחלוקת בין הצדדים כי על המשיבה לשלם את הוצאות אגרות ביהמ"ש ששילמה המבקשת.

            לפיכך הנני מחייבת את המשיבה בתשלום סך 110,141.85 ש"ח, כמבוקש.

5.         לעניין הוצאות התימלול -

            הצדדים הגיעו להסכמה דיונית כמפורט בפרוטוקול "מוסכם עלינו כי הפרוטוקול ירשם על דרך של הקלטה וכי הוצאות ההקלטה וההדפסה יחולו על שני הצדדים בחלקים שווים ביניהם". לא הייתה הסכמה כנטען ע"י המבקשת, כי מדובר במימון ביניים בלבד וכי המימון ייקבע בהתאם לתוצאות הדיון.

            ההקלטה, הינה הוצאה נוספת, שאינה הכרח בניהול המשפט. למבקשת כתובעת היה אינטרס לייעל ולזרז את ניהול המשפט והייתה מוכנה לשאת בהוצאות הקלטת הפרוטוקול. המבקשת קיבלה החזר עבור אגרת פרוטוקול ששילמה, ככל בעל דין. לפיכך, משהוסכם כי הצדדים ישאו בעלות ההקלטה והתימלול בחלקים שווים, אכן המבקשת אינה זכאית להשבת החלק בו נשאה בגין כך.

6.         לעניין חווה"ד והוצאות העדים. כלל הוא כי בעל דין שזכה בדין זכאי ששכרו לא ייצא  בהפסדו - ע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן, פ"ד מו(4) 330, 346.

            התוספת השניה לתקנות, הנזכרת בתקנה 187, אליה הפנתה המשיבה, רלבנטית לחיוב "אוצר המדינה" בלבד.