החלטה בתיק בשא 154089/08

בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף מחוסר סמכות מקומית והעדר יריבות.

התביעה

התביעה הוגשה ביום 2.1.08 בגין סך של 103,664 ש"ח. התובעת 1 הינה תאגיד רשום המפעילה חנות לממכר אביזרי חשמל בסיטונאות. התובעים 2-7 יצרו קבוצת רכישה של מקרקעין באזור קרית יערים, עליהם ביקשו להקים באמצעות חברה קבלנית ששמה "חי אופק בע"מ" בנין מגורים של 5 דירות. מתוכן, 4 דירות שייכות לתובעים 2-7 (להלן: "הפרוייקט").

הנתבע הינו קבלן ביצוע עבודות חשמל, אשר התחייב לבצע את עבודות החשמל בפרוייקט וזאת עד לקבלת אישור חברת החשמל. עפ"י הנטען בתביעה, הנתבע התקשר עם חברת חי אופק בע"מ (להלן: "החברה"), בחוזה על פיו התחייב לבצע את כל עבודות החשמל בפרוייקט.

לטענת התובעים, בעקבות חילוקי דעות בין הנתבע לחברה, נטש הנתבע את הפרוייקט לקראת סיום, ללא התראה מוקדמת. התובעים ניסו לצמצם את נזקיהם והגיעו להסכם ישירות עם הנתבע, מבלי לנקוט עמדה בסכסוך בינו לבין החברה, והכל על מנת שיסיים את עבודות החשמל בפרוייקט. ההסכם ביניהם מיום 4.1.07 צורף כנספח א' לכתב התביעה.

הנתבע העביר רשימת פריטים מתחום החשמל להם הוא נזקק כדי להשלים את עבודות החשמל בפרוייקט, הרשימה צורפה כנספח ב' לכתב התביעה. בהכוונת נציג הנתבעים 2-7, רכש הנתבע את חומרי הגלם הנחוצים מאת התובעת 1. לטענת התובעים, נטל הנתבע במרמה סחורה מעבר לנחוץ לו, לשימושו האישי, מאת התובעת 1 , עפ"י החשבוניות שצורפו כנספח ג' לכתב התביעה.

התובעים גורסים, כי הנתבע חייב להשיב לתובעת 1 את עלויות הסחורה אותה נטל לצרכיו האישיים, ללא תמורה, בצרוף ריבית והצמדה. סכום זה מגיע כדי סך של 51,969 ש"ח, עפ"י סעיף 23 לכתב התביעה. כמו כן, עותרים התובעים לחייב את הנתבע לשלם לתובעים 2-7 סך של 51,695 ש"ח בצרוף ריבית והצמדה, עבור דמי שכירות ראויים.

אשר למקום הסמכות העניינית, טוענים התובעים כי מקור הסמכות הוא בעיר תל אביב, לאור מקום אספקת אביזרי החשמל, כתובת התובעת 1 בעיר חולון.

הבקשה

בסוגיית הסמכות המקומית, טוען הנתבע כי הסמכות המקומית מוקנית לבית משפט השלום הנכבד בירושלים.

לטענתו, מקום ביצוע ההתקשרות והמקום בו נגרם הנזק הנטען הינו אזור ירושלים. התובעים כולם מתגוררים בקרית יערים, הנתבע מתגורר באבו גוש, העסקה נחתמה בקרית יערים, ואף הסחורה היתה אמורה להיות מסופקת שם. על כן, הסמכות המקומית הנכונה, עפ"י הנטען, היא בבימ"ש השלום בירושלים ולא בת"א.

אי לזאת, כל הזיקות מוליכות לשיטתו של הנתבע, לעיר ירושלים. התובעים טענו בתגובתם, ראשית, כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר כדין, שנית ועיקר, טענו לקיום זיקה לעיר ת"א לאור כתובת התובעת 1 בעיר חולון, ממנה סופקו אביזרי החשמל לידי הנתבע.

החיקוק המחייב הוא תקנה 3 תסד"א תשמ"ד- 1984. שם מנויות מספר זיקות של מקום שיפוט. די בהתקיים זיקה אחת כדי ליצור סמכות מקומית. במקרה שלנו, שוכנעתי כי כל הזיקות מוליכות לעיר ירושלים. מקום הימצא המקרקעין שם בוצעה עבודת הבניה, הוא באזור ירושלים. הנתבע עצמו מתגורר באבו גוש, כלומר באזור ירושלים. כתובות התובעים 4, 5, 7 הן באזור ירושלים. התובעים 2,3,6 מתגוררים בפתח תקוה, מחוז מרכז, שאין לו זיקה לירושלים. אף העיר חולון, שם מצויה כתובת התובעת 1 נכללת במחוז מרכז, ולא במחוז תל אביב.

אי לזאת, מירב הזיקות הנכונות לצורך הדיון בתובענה זו מצויות במחוז ירושלים, ולא במחוז תל אביב. לא אחת נקבע כי בית המשפט יעדיף את קיום הדיון בבית משפט שלו זיקה עניינית לתובענה, על פני בית משפט שהזיקה שלו לתובענה היא פורמאלית גרידא. ראו: רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן, פ"ד נז (4) עמ'  473.

כמו כן, ניתן לערוך אנלוגיה מתקנה 4 לתסד"א, לפיה תובענה שבמקרקעין תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו הם מצויים. אמנם, התביעה כאן היא כספית ולא תביעה שבמקרקעין, אולם מקורה בבניית הנכס בקרית יערים, במחוז ירושלים ולכך יש השפעה על הזיקה החזקה שיש בתיק זה לאזור ירושלים.

העובדה שלבקשה הנוכחית לא צורף תצהיר, אינה מעלה ואינה מורידה, שכן העובדות נלמדות מן המסמכים ומכתובותיהם המוצהרות של הצדדים.

אשר על כן, אני קובעת כי הסמכות המקומית הנכונה להידרש לתובענה זו הינה לבית המשפט השלום באזור ירושלים. לאור התוצאה אליה הגעתי, אין סמכות להידרש לרכיב השני של הבקשה והיא טענת העדר היריבות. רק אגב אורחא אעיר, כי סוגיית היריבות היא חרב פיפיות, שכן, כדי לברר לעומק את השאלה האם קיימת יריבות אם לאו, אין מקום לסילוק על הסף, אלא ניתן להכריע בכך רק לאחר שמיעת המשפט לגופו.