מהות הבקשה
1. זוהי בקשה לאישור התביעה אשר הוגשה ע"י המבקשים, כנגד המשיבה (ת.א. 596/05) כתביעה ייצוגית. התביעה הוגשה מכח חוק הגנת הצרכן ,התשמ"א -1981 ( להלן : חוק הגנת הצרכן) ו/או ע"פ תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד -1984 ( להלן : תקנות סדר הדין האזרחי) (התביעה והבקשה לאישורה כתביעה ייצוגית הוגשו ביום 16/3/05 ובטרם חקיקת חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006).
הטענות בבקשה
2. במרכזה של התובענה נשוא הבקשה ניצבת הטענה כי המשיבה ( שהינה חברה העוסקת בייצור ,עיבוד ושיווק רכזים ומזון לשימור (להלן: "המשיבה" או "פרי ניר") ייצרה ושיווקה (עובר לפסח תשס"ד) רסק עגבניות תוך הצגתו כ " כשר לפסח בהשגחת הרבנות גליל תחתון " , בעוד שלשיטת המבקשים, המדובר במוצר שלא קיבל הכשר לפסח מטעם הרבנות.
לטענת המבקשים, ביום 31/3/04 ו- 1/4/04 נקבע ע"י הרבנות הראשית לישראל כי בכל מוצרי "רסק עגבניות" וקטשופ מתוצרת מפעל "פרי ניר " ד.נ גליל תחתון (שבבעלות המשיבה) יש חשש חמץ.
המשיבה , לא רק שנמנעה מלהעמיד מידע מהותי זה לרשות הצרכנים , אלא שהיא הציגה להם מצג הפוך לפיו המוצר " כשר לפסח בהשגחת הרבנות גליל תחתון" ( להלן: "המצג" ).
המבקשים, שלטענתם, הם מקפידים על צריכת מוצרי מזון בעלי הכשר כדין לפסח, טענו כי בהסתמך על המצג הנ"ל של המשיבה , הם רכשו רסק עגבניות המיוצר ע"י המשיבה ובכך נגרמו להם נזקים ישירים ועקיפים .
3. המבקשים טוענים כי מעשיה של פרי ניר( שמודה כי ביום 1/4/04 הרבנות הראשית קבעה שמוצריה מכילים חשש חמץ) , לאמור , הצגת רסק העגבניות ככשר לפסח אף שבפועל הוא לא כך, מקימים להם עילת תביעה אישית כלפי פרי ניר , מכוח הוראות חוק הגנת הצרכן, מכח ס' 63 לפקנ"ז ( הפרת חובה חקוקה), מכח חובת תום הלב, מכח חוק עשיית עושר ולא במשפט , וכן בגין עילת הרשלנות , הכל כפי שיפורט להלן :
3.1 איסור הטעיה מכוח חוק הגנת הצרכן והצווים מכוחו ;
ס' 2 לחוק הגנת הצרכן קובע, " איסור הטעיה" :
" לא יעשה עוסק דבר -במעשה או במחדל , בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת -העלול להטעות צרכן בכל עניין מהותי בעסקה ( להלן : "הטעיה " ) ; בלי לגרוע מכלליות האמור יראו עניינים אלה כמהותיים בעסקה :
(1) הטיב, המהות, הכמות והסוג של נכס או שירות ;
...
(10) החסות, העידוד או ההרשאה שניתנו לייצור הנכס או למכירתו או למתן השירות ;
(11) התאמתו של הנכס או השירות לתקן, למיפרט או לדגם ;
המבקשים מפנים עוד להוראות ס' 4 לאותו חוק, לפיהם עוסק חייב לגלות לצרכן כל פגם או איכות נחותה או תכונה אחרת הידועים לו , המפחיתים באופן משמעותי מערכו של הנכס.
עוד מפנים המבקשים לאמור בצו הגנת הצרכן ( סימון ואריזה של מוצרי מזון ) ,התשנ"ט 1998 , המטיל חובה לסמן מוצר מזון ארוז מראש ע"פ המפורט בתקן ישראלי ת"י 1145 , ולפי ס' 3.3 לתקן זה " כל סימון יהיה נכון, לא מטעה וניתן להוכחה " .
לטענת המבקשים , המשיבה הטעתה אותם בעניין מהותי בעסקה , ובין היתר, מחמת היות ההטעיה נוגעת לטיבו או מהותו של הרסק כבעל הכשר לפסח אם לאו , ולחילופין, ההטעיה נוגעת לאי התאמת המוצר ( הרסק) לתקן הנ"ל או לתקן הכשרות שנקבע ע"י הרבנות הראשית לישראל או נציגיה , ולחילופי חילופין, ההטעיה נוגעת להרשאה שהיא הציגה לפיה הרסק " כשר לפסח בהשגחת הרבנות גליל תחתון" כאשר ההרשאה לא ניתנה לה.
3.2
עילה מכוח הוראות ס' 3 לחוק הגנת הצרכן, בדבר ניצול מצוקת הצרכן;
המבקשים טוענים כי המשיבה ניצלה את מצוקתם בניגוד לס' 3 לחוק , לפיו לא יעשה עוסק דבר שיש בו ניצול מצוקתו או בורותו של הצרכן או הפעלת השפעה בלתי הוגנת עליו בכדי לקשור עסקה בתנאים בלתי מקובלים או בלתי סבירים או לשם קבלת תמורה העולה על התמורה המקובלת.
לטענת המבקשים, המשיבה ידעה שלמבקשים אין אפשרות לדעת מה טיבו של המוצר אלא באמצעות קריאת המצגים שהופיעו עליו . היא הפעילה עליהם השפעה בלתי הוגנת באמצעות פרסום מטעה, והכל לצורך רווח כספי ושמירה על כוחה בשווקים הרלוונטיים בכלל, ונוכח חג הפסח בפרט.