החלטה בתיק בשא 152375/05

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 14/12/04 לפיו חוייב המבקש לשלם למשיבים סכום של 55,760 ש"ח.

עילת התביעה הינה תאונת דרכים שארעה ביום 13/4/04 עת פגע, לפי הנטען, רכב השייך למבקש ואשר היה נהוג על ידי מר קואסמי נאסר (שהינו נתבע מס' 2 בתיק זה - ויקרא להלן: "קואסמי"), במשאית השייכת למשיבים אליה היה מחובר גרור.

לפי דוח הבוחן המשטרתי עולה כי קואסמי נהג ברכב במהירות גבוהה ובלתי סבירה וכשהגיע למחסום צבאי בלם בלימת חרום ותוך כדי בלימה פגע מאחור בנגרר - אשר עצר במחסום.

כנגד קואסמי הוגש כתב אישום בתיק תד' 1898/04 בבימ"ש לתעבורה בפתח תקוה, בה הואשם באי שמירת מרחק - עבירה על תקנה 49 (א) לתקנות התעבורה, התשמ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), גרימת תאונה בה נפגע אדם ונגרם נזק, עבירה על תקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה, ונהיגה בחוסר זהירות, עבירה על תקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה.

לפי אישור שצורף הורשע קואסמי רשיונו נשלל למשך 3 חודשים, והוא חוייב בתשלום קנס בסך של 700 ש"ח.

סע' 42 א' (א) לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א - 1971 קובע כי: "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי המרשיע את הנאשם יהיו קבילים במשפט אזרחי, כראיה לכאורה, לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחוב הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי".

קיימת, אם כן, ראיה לכאורה כי המבקש חב בגין נזקי התאונה בהיותו מעבידו של קואסמי.

למעשה, המבקש אינו מכחיש כי התאונה ארעה באחריותו של קואסמי, אך טען בבקשתו להעדר יריבות, נוכח העובדה שהוא לא נהג ברכב, והיה רק הבעלים של הרכב.

כאמור, במהלך חקירתו התברר כי המבקש היה מעבידו  של קואסמי - כך שאין בסיס לטענה בדבר העדר יריבות, ומן הראוי היה לגלות עובדה זו בבקשה.

למעשה, מרבית טענותיו של המבקש מופנות כלפי הנזקים הנתבעים בכתב התביעה.

לטענתו, נגרמו נזקים לגורר בלבד, ואף אלו היו נזקים קלים.

באשר למסירת כתב התביעה - אין מחלוקת כי כתב התביעה נמסר למבקש ביום 18/10/04.

המבקש פנה אל עורך דינו רק ביום 28/11/04, היינו לאחר שעבר המועד להגשת כתב הגנה.

המבקש טוען כי על כתב התביעה שקיבל ואף על ההזמנה לדין לא היו רשומים פרטי בית המשפט ואף לא מספר התיק (אלא המסמכים היו חתוכים) - ולפיכך המסירה לא היתה כדין. לטענתו, יש למנות את מניין הימים להגשת כתב הגנה רק מיום 29/11/04 עת קיבל בא כוחו את הפרטים הרלוונטים ממזכירתו של ב"כ המשיבים.

במהלך הדיון נחקרה גם מזכירתו של ב"כ המשיבים והיא אישרה כי אכן ב"כ המבקש שוחח עימה וביקש את מספר התיק בבית המשפט.

אני מאמינה כי המבקש אכן הביא לבא כוחו כתב תביעה מצולם שבו אכן לא היו רשומים פרטי התיק - אולם לא שוכנעתי כי זהו כתב התביעה שהתקבל מלכתחילה אצל המבקש.

לעניין זה שוכנעתי מעדותה של המזכירה אשר העידה כי לא יתכן שהצילום שהוצג צולם במכונת הצילום של המשרד, באשר זו מכונת צילום חדשה. כמו כן, משיב מס' 2 הצהיר כי המבקש פתח את כתב התביעה בנוכחותו וכי כתב התביעה היה שלם ולא חתוך ואף היתה עליו מדבקה.

המשיב מס' 2 לא נחקר על תצהירו, כך שתצהיר זה לא נסתר.

יש לקחת בחשבון כי המבקש פנה באיחור לעורך דינו, לאחר שקודם לכן פנה לחברת הביטוח שלו ואף לסוכן הביטוח, ויתכן כי העותק שהוצג במועד הדיון הינו צילום שנעשה על ידו, לאחר שהעביר את המקור לחב' הביטוח או לסוכן.