החלטה בתיק בשא 151248/08

1.         בפני בקשה לביטול עיקולים שהוטלו ביום 7.11.04 על זכויות המבקשים במינהל מקרקעי ישראל, לגבי דירות מגורים הידועות כחלקות 15, 14 בגוש 7043 (להלן: "הדירות").

2.         נימוקי הבקשה בקליפת אגוז הינן כי המשיבים (למעשה המשיבה מס' 1 - להלן: "המשיבה") שהינה התובעת בתיק העיקרי - נטלה מתיק בית המשפט את הערבויות וההתחייבות העצמית בהם הותלו והותנו צווי העיקול וכי בעצם בקשתה של המשיבה להשבת הערבויות מהווה הודעה מפורשת ו/או מכללא כי העיקולים הסתיימו ואין למשיבה חפץ בהם.

3.         המשיבה הגיבה על הבקשה ועתרה לדחותה. במוקד תגובתה טענה המשיבה כי החזרתם לידיה של מקצת הבטוחות בהן הותנה העיקול אינה מבטלת את העיקולים וכי מכל מקום חלק מן הביטחונות ובכללם אלו ערבות צד שלישי מגובה בנכסי מקרקעין הרשומים בשמה של גב' ירדנה גואקיל וכן ערבות בנקאית בסכום של 20,000 ש"ח נותרו על כנם.

4.         במסגרת הבקשה לביטול העיקול כמו גם בתוכן התגובה העלו בעלי הדין טענות חמורות זה כלפי זה. גם במהלך הדיון שבפני חזרו בעלי הדין על טענותיהם המפגיעות תוך שימוש חוזר ונשנה במילה תרמית על נגזרותיה.

5.         מן העיון בחומר הראיות שבפני עולה כי ביום 4.7.07 עתרה המשיבה דכאן בבקשה במעמד צד אחד להשבת הערבויות בהן הותנה העיקול. הבקשה נומקה בטענה כי המבקשים דכאן לא התנגדו לעיקול.

            כב' הרשמת עפרון נתנה ביום 17.7.05 החלטה "כמבוקש": וכמסתבר, על יסוד החלטה זו, נטלה המשיבה את הערבויות שהפקידה כתנאי למתן צו העיקול - מתיק בית המשפט.

6.         לגירסת גב' אילנה גוטנברג, לא טרחה המשיבה להודיע לה על עצם מתן ההחלטה מיום 17.7.05 לא כל שכן על תוכנה וכי התוודעה להחלטה זו באקראי רק בחודש ינואר 2007: גירסה זו לא נסתרה ויש בה  כדי להסביר, בדיעבד, את העובדה כי המבקשים עתרו לסעד הצהרתי בדבר ביטול העיקול רק ביום 17.1.07.

7.         המבקשים טוענים כי ביום 17.1.07 הם עתרו בבקשה למתן סעד הצהרתי בדבר ביטול העיקול.

            בנסיבות שלא נתבררו עד תום, קיבלו המבקשים אישור בכתב ממזכירות בית המשפט לפיו העיקולים בוטלו. ייאמר מיד, כי אישור זה אינו מגובה בהחלטה שיפוטית כלשהיא לפיה העיקול בוטל (עדות גב' גוטנברג בעמ' 1 לפרוטוקול ישיבת בית המשפט מיום 3.4.08).

8.         בין לבין ועל סמך אישור המזכירות בדבר ביטול העיקולים הועברה הדירה מספר 6 משמה של המבקשת 1 לשמם של המבקשים 4, 2 בעוד שהדירה מספר 7 נמכרה לה"ה פרלמן ארנון ורפפורט פרלמן רוני.

9.         המבקשים טענו בפני כי עם מתן הצו להשבת הערבויות - אין קיום לצו העיקול והוא פקע מעצמו.

            כתימוכין לטענה זו, הצביעו המבקשות על תקנה 370 לתקנות סדר הדין האזרחי וכן על פסיקתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (בש"א 3559/06 ב-ת"א 2492/00).

10.       אין בידי לקבל את טענות המבקשים:

            תקנה 370 מונה "רשימה סגורה" של אירועים אשר התקיימות כל אחד מהם מביאה לכדי פקיעתו של צו זמני (ובכלל זה עיקול זמני). אין חולק כי "משיכת הערבויות" אינה נמנית עליהם.

מושא הדיון בבש"א 3559/06 הנ"ל היה אי מסירת צו העיקול למבקשת דשם דהיינו אירוע הבא בגדרו של פרט (3) לתקנה 370.

            מעבר לדרוש אוסיף כי מלשון תקנה 364 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי ניתן ללמוד כי הפקדת ערבויות אינה תמיד בבחינת תנאי בלעדיו אין למתן צו זמני (ובכלל זה עיקול זמני).

11.       מן המקובץ עולה כי הגם שלכאורה לא היה מקום ליתן החלטה המתירה "משיכת" הערבויות במעמד צד אחד, הרי שאין במשיכתם, על פי ההחלטה מיום 17.7.05, כדי להפקיע את צו העיקול.

12.       מסקנתי הינה איפוא כי צו העיקול שניתן ביום 7.11.04 עומד בעינו בכפוף לתיקונים כדלקמן:

צו העיקול חל על דירה מספר 6 (חלקה 14 בגוש 7043) וכן על כספים בסך 25,000 ש"ח המגיעים למבקשים או מי מהם מאת ה"ה פרלמן ארנון ורפפורט פרלמן רוני.