החלטה בתיק בשא 151044/05

1.         עמירון סי.טי. אל מימון והשקעות בע"מ (להלן: " סי.טי.אל") הגישה כנגד איתן לנציאנו (להלן: " איתן") ועמית זורע (להלן: " עמית") תביעה כספית בסדר דין מקוצר. איתן הגיש בקשת רשות להגן, במסגרתה ביקש להורות על דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.

            החלטתי זו מתייחסת לטענת ההתיישנות.

2.         בהתאם לנטען בכתב התביעה, ביום 3.9.95 חתם איתן על הסדר לפריסת חובו לסי.טי.אל, לפיו יפרע את החוב ב- 30 תשלומים שווים בסך 4,500 ש"ח כל אחד, החל מחודש 5.9.95 ועד ליום 27.1.98 (להלן: " ההסדר"). ההסדר כלל תנאי להעמדת החוב לפירעון מיידי במקרה של הפרת ההסדר. סי.טי.אל טוענת, כי איתן לא פרע את חמשת התשלומים האחרונים בהסדר, אשר מועד פירעונם 27/9/97, 27/10/97, 27/11/97, 27/12/97 ו- 27/1/98. סי.טי.אל מוסיפה וטוענת, כי ע"ח התשלום מיום 27/9/97 שילם איתן סך של 2,350 ש"ח ונותר חייב סך של 2,150 ש"ח, אותו התחייב  לפרוע יחד עם התשלום מיום 27/12/97.

3.         איתן מעלה בתצהירו מספר נימוקים חלופיים לביסוס הטענה, שהתביעה התיישנה. לגרסתו:

א.          עילת התביעה נתגבשה ביום 13/9/95 .

(1).       בסעיף 9(ג) להסכם, עליו חתמו איתן וסי.טי.אל (להלן: " ההסכם"), נקבע, כי היה ואם ותוך 10 ימים מיום שיחתום אחד מיחידי צד ב' על ההסכם, לא יחתמו עליו כל שאר יחידי צד ב', יעמוד מלוא סכום החוב לפירעון מיידי. לטענתו, כיוון שתנאי זה לא התקיים עד 13.9.05, שכן אחד מיחידי צד ב' לא חתם על ההסכם, התגבשה עילת התביעה והתחיל מירוץ ההתיישנות.

(2).       סעיף 4 להסכם קובע, כי בתוך 10 ימים מיום חתימת ההסכם, ימסור איתן 28 צ'קים דחויים לתאריכים שנקבעו. איתן מצהיר, כי מעולם לא מסר לסי.טי.אל את הצ'קים האמורים, ולפיכך אף לפי אופציה זו, מירוץ ההתיישנות התחיל כבר ביום 13.9.95.

לחלופין:

ב.         עילת התביעה נתגבשה לכל המאוחר בינואר 2006.

            בסעיף 5 להסכם נקבע, כי אי מילוי ההסכם בדייקנות יקנה לסי.טי.אל זכות להעמיד את מלוא החוב לפירעון מיידי. אליבא דכתב התביעה, רק שניים או שלושה מהתשלומים הראשונים, נפרעו במועד הקבוע בסעיף 4(א) להסכם. יתר התשלומים נפרעו באיחור ותוך סטייה מההסכם. מחודש ינואר 1996 לערך לא נפרעו התשלומים במועדם, לפיכך, מירוץ ההתיישנות התחיל בחודש ינואר 1996 לכל המאוחר.

לחלופי חלופין:

ג.           עילת התביעה התגבשה ביום 27.9.97.

עילת התביעה התגבשה כבר ביום 27.9.97, משלא נפרע התשלום בגין חודש זה במלואו. ממועד זה יש למנות את תקופת ההתיישנות. 7 שנים נסתיימו ב- 27.9.04, דהיינו לפני מועד הגשת התביעה, ועל כן התביעה התיישנה.

4.         קראתי את התצהיר התומך בבקשה, את עדותו של המצהיר בבית המשפט ואת סיכומי טענות הצדדים, והגעתי למסקנה, שדינה של טענת ההתיישנות להידחות. ואלה נימוקי:

א.         בחקירתו הנגדית (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 16-20) הודה איתן, כי הצדדים הגיעו להסכמה ביניהם לגבי מועדי תשלום חדשים. לפיכך, איתן מנוע מלטעון, כי "עילת התביעה" נולדה עם האיחור הראשון בפירעון התשלומים.

ב.         מהודאתו הנ"ל של איתן בחקירה הנגדית, בדבר השגת הסדרי תשלום חדשים בצירוף לטענת סי.טי.אל בכתב התביעה, לפיה ע"ח התשלום מיום 27/9/97 שילם איתן סך של 2,350 ש"ח בלבד ונותר חייב סך של 2,150 ש"ח, אותו הבטיח לפרוע ב- 27/12/97, יש להסיק שעילת התביעה נולדה לכל המוקדם ב- 27/12/97.

ג.          לחלופין, גם אם לא הייתי מקבלת את הנימוקים, שפורטו בסע' 4 (א) ו-(ב) הנ"ל, גם אז הייתי מגיעה למסקנה, כי דינה של טענת ההתיישנות להידחות. לנוכח העובדה, שאיתן הצהיר, שביום 11/11/97 שילם לתובעת סך של 7,000 ש"ח ע"ח החוב גרסה שמקבלת סיוע בקבלה שצורפה - נמצא איתן "עושה מעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות" - אשר דינו כ "הודאה" לעניין סע' 9 לחוק ההתיישנות,   תש"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), ומירוץ ההתיישנות מתחיל רק ממועד "הודאה" זו.