החלטה בתיק בשא 150587/07

החלטה

בפני התנגדות לביצוע שטר חוב מיום 25 בינואר 2005. ההתנגדות הוגשה על ידי עושה השטר, המבקש שי בלולו.

אין מחלוקת בין הצדדים כי שטר החוב ניתן כבטוחה להסכם השכירות מיום 25 בינואר 2005, אשר נערך בין המשיב לבין המבקש והגב' מורן בלולו, אשתו של המבקש במועד עריכת ההסכם (להלן: "ההסכם הראשון"). אולם השטר הוגש להוצל"פ, בשל הפרת ה"תוספת להסכם השכירות" מיום 8 בפברואר 2006 (להלן: "התוספת"), אשר גם היא נערכה בין אותם הצדדים להסכם הראשון. אולם המבקש טוען כי שטר החוב לא היווה בטוחה לתוספת ומכאן בקשתו למתן התנגדות כאמור, מן הטעמים כפי שיפורט לעיל.

למבקש מספר טענות בבקשת ההתנגדות:-

האחתכי דין התובענה להמחק נגדו על הסף, בשל "תביעה דומה בתיק זה כנגד הערב ברנס שלום". המבקש טוען למעשה בית דין.

השניהכי שטר החוב ניתן כבטוחה לחוזה השכירות הראשון בלבד. המבקש מפנה להוראות התוספת וטוען כי שטר החוב לא נזכר בהוראות התוספת.

השלישית, המבקש טוען כי עזב את הדירה נשוא הסכם השכירות והתוספת, לפני תום תקופת השכירות, בשל סכסוך עם אשתו. לדבריו עשה כן לאחר שהגיע להסכם עם המשיב לפיו שולמו על ידי המבקש כספים ובמסגרת אותו הסכם ולאחריו סוכם בין הצדדים כי המשיב יפעל לפינוי אשתו של המבקש וכי הוא פותר את המבקש מכל אחריות נוספת בגין הסכם השכירות והתוספת. זאת ועוד טוען המבקש כי פעולתו של המשיב לפרעון החוב באמצעות השטר מנוגדת להסכם המאוחר שהיה כאמור בין הצדדים.

אני דוחה את שתי הטענות הראשונות ונותנת רשות להתגונן רק בטענה השלישית.

דיון

1.      מעשה בית דין :- בבש"א 176844/06, הסכים המשיב לדחיית התובענה, כנגד הערב לשטר נשוא הדיון שבפני, ללא צו להוצאות. בסופו של דבר קבע כב' הש' מיכאל תמיר כי הוא מקבל את הבקשה אולם חייב את המשיב בהוצאות הערב מר ברנס שלום (להלן: "ברנס"). הגם שלא הוכרעה הסוגיה לגופא, שהרי התביעה נדחתה לבקשת המשיב. אין המדובר במעשה בית דין, גם נוכח העובדה כי הצדדים אינם זהים וכן הסוגיות שעלו באותה בקשה לא היו זהות. ברנס היה רק ערב לשטר ואילו המבקש הינו עושה השטר והמתחייב בהתאם להסכם השכירות הראשון והתוספת.

2.      שטר החוב בטוחה לתוספת - סעיף 3 לתוספת קובע כי "כל הוראות ההסכם יחולו בתקופת השכירות הנוספת, בשינויים המחוייבים". משמע, גם שטר החוב, אשר נכלל בסעיף 11 להסכם הראשון, יהווה בטוחה לתוספת. זאת ועוד, מטענות המבקש לענין ההסכם המאוחר בין הצדדים (טענה בה אדון להלן), עולה, ולו לכאורה בשלב זה, כי הוסכם בין הצדדים שהמשיב לא ינקוט נגדו בהליכים משפטיים ו/או הוצל"פ ומכאן שהיה ברור לצדדים ובוודאי למבקש כי שטר החוב היה והיווה בטוחה אשר היה למשיב יכולת לפעול באמצעותה לגביית חובות אם יהיו כאלו, לאחר שאשתו של המבקש תעזוב את הדירה נשוא ההסכם והתוספת. מכאן שאיני מקבלת את הטענה כי השטר לא ניתן גם להבטחת התוספת.

3.      הסכם מאוחר   - מסעיף 16 לתצהירו של המבקש עולה כי בין הצדדים גובשה הסכמה לפיה המבקש עוזב את המושכר, מפצה את המשיב ומופטר בשאר החובות, אם יהיו כאלו בגין המושכר. לחיזור טענה זו צורפו גם תצהירו של מר שמעון בלולו ומר יגאל מואס, התומכים בגרסה לפיה התגבש הסכם כאמור. בדיון שנערך בפני לא מחקרו המצהירים והמבקש על טענות אלו.

בשלב מקדמי זה, בית המשפט אינו בוחן את מהימנות עדותו של המבקש. הגם שגרסתו נתמכה בתצהירים נוספים ואיש מהמצהירים לא נחקר על המשיב.

לכן הנני נעתרת לבקשה ונותנת למבקש רשות להתגונן בטענה זו בלבד.

במועד הדיון הועלתה על ידי ב"כ המשיב טענה כי ההתנגדות הוגשה באיחור ולכן יש לדחותה. יודגש כי בקשה כזו לא הונחה על שולחני. יתרה מכך, מעיון בהחלטות קודמות בתיק עולה כי כב' הרשם גבאי, התייחס לבקשות שהועלו, אגב אורחא, גם באשר לסוגיית מסירת האזהרה. לא הוגש ערעור על החלטת הרשם ולא הוגשה בקשה בפני ולכן איני מכריעה בסוגיה זו.

בנסיבות אלו אני מקבלת את ההתנגדות לביצוע שטר, אך ורק ככל שהיא מתייחסת להסכמה מאוחרת, אם היתה כזו בין הצדדים, אשר פטרה את המבקש מכל חבות נוספת בגין ההסכם.

המזכירות תפתח תיק אזרחי בסדר דין מהיר. תצהיר המבקש ישמש כתב הגנה. הצדדים ישלימו הליכי גילוי מסמכים עד ליום 30 ספטמבר 2007.

ישיבת קד"מ ליום 29 אוקטובר 2007, שעה 17:00.

הוצאות הבקשה בסך 1,500 ש"ח ישולמו לפי תוצאות ההליך העיקרי.