החלטה בתיק בשא 15050/07

בקשה לסילוק התובענה, אשר הוגשה, על דרך של המרצת פתיחה (ה.פ. 151/07), על הסף ולחילופין - להפניית בעלי הדין לדיון על דרך תביעה רגילה.

1.         בתובענה התבקש ביהמ"ש, להורות על ביטול רישום זכויות במקרקעין (חלקה 75 בגוש 19374), אשר בוצע ביום 18.2.07, לטובת יורשי המנוח אחמד יאסין ז"ל  (להלן: " המנוח") ולהורות כי " המבקשים הם בעלי זכויות החזקה והשימוש הבלעדיים וכן להורות על רישום הזכויות בקרקע הנ"ל על שם התובעים בלבד."

התובענה מבוססת על הטענה, כי המנוחים מחמוד ופלחה ח'אטיב ז"ל, אשר המשיבים בבקשה דנן (המבקשים בתובענה העיקרית), הינם יורשיהם, רכשו את הזכויות במקרקעין הנ"ל, מאת המנוח אחמד סלים נסאר יסין ז"ל, אשר המבקשים בבקשה דנן (המשיבים בתובענה העיקרית), הם יורשיו.

בפי המבקשים מספר טענות, אשר יידונו להלן.

2.         ראשית טוענים הם, כי על פני התובענה ברור, שהעובדות האמורות בה אינן יכולות להיות נכונות.

המבקשים טוענים, כי לא ייתכן שהתקיימה עסקה כנטען ע"י המשיבים ומפרטים בבקשתם את הנימוקים לטענתם זו, תוך שהם מנסים להוכיח, שהמנוח ידע חשיבותו של הכתב, בפרט בעסקאות מקרקעין, ומביאים דוגמאות לעסקאות אשר ערך המנוח בכתב.

עוד טוענים המבקשים, כי לא היתה כל אפשרות לערוך עסקה במקרקעין, לפני שנת 1977, תוך שהם מצביעים על כך שהשטח היה, אז, שטח צבאי סגור. כן מפרטים המבקשים עובדות נוספות הנוגעות למקרקעין וטוענים שהתובענה כוללת טענות עובדתיות סותרות.

המבקשים טוענים עוד, כי מאחר שכל טענתם של המשיבים בתובענה היא, כי המנוח העביר לאביהם את החזקה והשימוש במקרקעין, אין טענה זו יכולה להקנות להם זכות בעלות, מה גם שהמקרקעין היו אז שטח צבאי סגור, אשר לא ניתן היה להעביר בו חזקה ושימוש.

כן טוענים המבקשים, כי למרות שהמשיבים טוענים, כי התמורה בוצעה באמצעות חילופי קרקעות, לא צירפו לתובענתם כל מסמך בכתב וכי אין להעלות על הדעת שהיתה עסקה כזו.

לטענתם, ניתן לקבוע, כבר כעת, רק מעיון בכתב התובענה, כי מדובר בתובענה מופרכת לחלוטין.

לא אוכל לקבל טענות אלה.

בשלב זה של סילוק על הסף, על ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה שהתובע יוכיח את העובדות הנטענות בתובענתו. אמנם, בסעיף 6 לתובענה נאמר, כי המנוחים קיבלו את החזקה והשימוש במקרקעין, אולם בסעיף 5 נטען, במפורש, כי מדובר ברכישת הזכויות, כך שברור שאין מדובר רק בטענה לזכויות שימוש וחזקה, אלא גם בטענה לזכויות בעלות.

לתובענה מצורף תצהיר ובו צויינו פרטים נוספים, אשר מבהירים את האמור בכתב התובענה ובשלב זה, בטרם נשמעו ראיות, לא ניתן לקבוע שהמשיבים לא יצליחו להוכיח טענותיהם.

3.         טענה נוספת בפי המבקשים, הינה, כי כתב התובענה אינו מפורט ואינו כולל זיהוי ברור של המקרקעין.

גם טענה זו לא ניתן לקבל. בכתב התובענה צויינו המקרקעין על פי מספרם בלשכת רישום המקרקעין, ובהתאם להחלטת ביהמ"ש בבש"א 13538/07 הוגש לתיק ביהמ"ש נסח רישום המקרקעין.

ככל שטענה זו מתייחסת למקרקעין, אשר המבקשים טוענים שניתנו בתמורה לעיסקה, הרי לא לכך כוונת תקנה 82 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. כוונת התקנה הינה לאפשר זיהוי ברור של המקרקעין, שלגביהם אמור להינתן פסק דין ובענייננו - לא התבקש כל סעד בנוגע למקרקעין אשר ניתנו (על פי הנטען) בתמורה לעסקה.

4.         המבקשים טוענים, שהתביעה התיישנה ומפנים לסעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: " חוק ההתיישנות"), הקובע, בנוגע למקרקעין, תקופת התיישנות של 25 שנים.

לטענתם, מאחר שהמשיבים טוענים לעסקה שנכרתה ובוצעה לפני כ- 40 שנה, פשיטא, שתובענתם התיישנה.

המשיבים טוענים, מנגד, כי תקופת ההתיישנות נמנית רק מהרגע בו הצד האחר כופר בביצוע העסקה. לטענתם, המנוח, עד יום פטירתו, לא התכחש לביצוע העסקה ולפיכך יש למנות את תקופת ההתיישנות רק מיום פטירתו - 26.5.1987 ומאז ועד הגשת התובענה, טרם עברו 25 שנים.