החלטה בתיק בשא 1481/08

בפניי בקשה לביטול צווי עיקול שהוטלו בטרם מתן אזהרה בתיק הוצל"פ מס' 9-07-29098-02.

ביום 17/9/07 נפתח תיק ההוצל"פ הנ"ל לביצוע 6 שיקים בסך כולל של 78,000 ש"ח, לזמני פרעון עוקבים מיום 1/9/07 עד 1/2/08.

ביום 19/9/07 ניתן ע"י ראש ההוצל"פ צו עיקול על זכויות המבקשת לקבלת כספים ממכללת הדסה ועל חשבונות בבנק הפועלים. הוצגה לי רק תשובת המכללה, לפיה עוקל כל סכום התביעה.

ביום 2/1/08 התקיים בפניי דיון בהתנגדות לביצוע שטר (בש"א 16158/07), שהגישה המבקשת, וההתנגדות התקבלה בהחלטתי מאותו יום.

בעקבות ההחלטה, הוגשה הבקשה דנן, לביטול העיקולים בטרם מתן אזהרה.

הדיון

בדיון בפניי נחקר המשיב אודות תצהירו שתמך בבקשה למתן עיקולים בטרם מתן אזהרה. החקירה התמקדה בשני נושאים - עצם מתן הכספים מהמשיב למבקשת ואמיתות דו"ח חברת המידע העסקי דן אנד ברדסטריט, שצורף לבקשה המקורית.

המצהיר מטעם המבקשת לא נחקר נגדית, וב"כ הצדדים סיכמו בעל פה.

הבקשה לביטול סעדים זמניים

הצווים, שניתנו טרם מתן אזהרה, עברו כעת למשטר הסעדים הזמניים, עקב העברת הדיון לבית המשפט. כזכור בעניין צווים זמניים נדרש המבקש למלא אחר מספר תנאים מצטברים: עליו להביא ראיות מהימנות לכאורה לזכות התביעה, ראיות מהימנות לכאורה לחשש סביר להכבדה אם לא יינתנו הצווים, לעמוד בדרישת נקיון הכפיים ותום הלב, ובסופו של דבר על הצווים להיות מידתיים ולהינתן לאחר איזון נזקי הצדדים.

נבחן את התקיימות כל אחת מהדרישות, על בסיס הבקשה למתן צווים בטרם מתן אזהרה, בקשת המבקש, החקירות והטיעונים שנשמעו בפניי בדיון בהתנגדות לביצוע שטר ובדיון היום.

1.         ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת התביעה

לכאורה התובע עומד בדרישה ראשונית זו, מכח החזקתו בשיקים עצמם שנעשו ע"י המבקשת, וחזקת התמורה.

ההיבט האחר של דרישה זו הוא יכולתו של המבקש להטיל ספק בעילת התביעה (רע"א 8420/96 מרגלית נ' משכן, פ"ד נ"א(3) 789, 790).

כאמור, המצהיר מטעם המבקשת נחקר אודות התביעה השטרית בדיון בהתנגדות, ההתנגדות התקבלה וממצאיי היו כי יש טעם לברר את טענות המבקש לפיהן מסר את השיקים לאחד אביעד שמואל, כנגד סך של 70,000 ש"ח, שהאחרון היה אמור למסור למבקשת, ולא מסר. ניתנה למבקשת רשות להתגונן בטענה כי לא קיבלה את הכסף תמורת השיקים, לא ממר אביעד ולא מהמשיב.

בהתחשב בהחלטה זו, עליה לא הוגש ערעור, ובהתחשב בכך שלמשיב ניתנה זכות להגיש תגובה, והוא עשה כן, תמוהה אי התייחסותו לעניין התמורה. המשיב לא הצהיר בתצהירו כי נתן כספים למבקשת או למר בראמי. גם עדותו היום בעניין זה חולצה ממנו על ידי בקושי רב. המשיב טען כי על מנת לתת למבקשת את ההלוואה נטל הלוואה מהבנק בפברואר 2006 ל-24 חודשים. מסמך מהבנק, שהוא ראשית ראייה ברורה לטענה זו, לא הוצג. המשיב אף טען כי פרש את תשלומי ההלוואה למבקשת ל-11 תשלומים בני 7,000 ש"ח כל אחד. עדות זו אינה מתיישבת עם מועדי השיקים נשוא בקשת הביצוע וסכומיהם, ולא עם המסמכים שהוצגו בדיון הקודם. בנוסף לכך הטענה נטענה רק בחקירה הנגדית, למרות שהמשיב יודע כי שורש הבקשה לביטול עיקול הוא ספק ניכר בעילת התביעה, לאור החלטתי לקבל את ההתנגדות בטענה כי כספים תמורת השיקים לא התקבלו.

מסיכום פרק זה של הבקשה, אני קובעת כי המבקשת הטילה ספק ניכר בזכות התביעה, הן בדיון בהתנגדות, והן היום בעדות המשיב, באי ההתאמה של דבריו מבחינת מועדים וסכומים ובחוסר בראיות שניתן היה להציג בקלות יחסית.

כפי שנקבע בתנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, יסודות ההחלטה בשאלה האם להשאיר עיקולים זמניים על כנם, אם לאו, הינם מצטברים, ודי בחסר באחד מהם, כדי להביא לתוצאה שהעיקול יבוטל ( ע"א (מחוזי תל אביב יפו) 2052/01 אלרוב נ' רובנר ואח', פורסם במאגר נבו). למרות זאת, ומעבר לצורך, אדון ביתר היסודות בקצרה:

2.         ראיות מהימנות לכאורה להכבדה

בעניין זה לא טרח המצהיר מטעם המבקשת לסתור את טענות המשיב בבקשה להטלת עיקולים בטרם מתן אזהרה, וכל שטען היה "שהמשיב לא הוכיח כי אין לי כושר פירעון או כי אני מצוי בקשיים כלכליים, שכן כפי שהובהר ההיפך הוא הנכון, הנני מנהל חברה המבצעת פרוייקט בנייה בסך של למעלה מ-4,000,000 ש"ח ואינני מצוי בקשיים כלכליים" ( סעיף 19 לתצהיר התומך בבקשה לביטול עיקולים). דברים אלה של המצהיר נסתרו כבר בעדותו בפניי בשלב הדיון בהתנגדות, וחבל שבחר לחזור עליהם. בדיון בהתנגדות אמר המצהיר "עד כמה שידוע לי אין לי חובות בהוצל"פ" ( פרוטוקול מיום 2/1/08, עמ' 2, שורה 5), אך לאחר שהוצגה לו רשימת יותר מ-27 תיקי הוצל"פ על שמו, תיקן ואמר: "לחב' א. ברטון אין חובות בהוצל"פ. עלי יש חובות בהוצל"פ, חשבתי שאתה שואל על א. ברטון, אני קבלן ומגישים נגדי תביעות ואני תובע אחרים..." ( שם, שורה 12-14).

המשיב לא סתר את העובדה שחשבון החברה הוגבל בבנק, ולא את העובדה בה הודה כי החברה נקלעה לחוסר מזומנים, עד שנזקקה לקבל הלוואה מגורמים "חוץ בנקאיים" כמו מר אביעד: "לשאלתך בשביל מה היתה צריכה החברה הגדולה אשראי של 70,000 ש"ח, אני משיב שגם בחברה גדולה יש מצב של חוסר במזומנים, ועל כן הייתי צריך את האשראי הזה" ( שם, עמ' 3, שורות 11-12).