החלטה בתיק בשא 1454/06

1.         המבקש עותר לחיוב המשיב בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו בהתאם לתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

            בנימוקי בקשתו טוען המבקש, כי סיכויי המשיב לזכות בתביעה הנם אפסיים, שכן כתב התביעה לוקה בהתיישנות מאחר ועילת התביעה נולדה לכל המאוחר בשנת 1990 או לחלופין בהיותה תביעה לסעד הצהרתי לוקה בשיהוי ניכר של למעלה מ- 15 שנים.

            עוד טוען המבקש, כי המשיב לא קיים את שני התנאים שנקבעו בהחלטה מיום 9.9.90 (המ' 1055/90) לביטול פסק הדין ב- ת.א.1293/87, היינו, לא שילם את ההוצאות בסך 2,000 ש"ח תוך חודשיים ימים ולא שלח הודעה לצד שלישי תוך 10 ימים.

            בנוסף טוען המבקש, כי המשיב מתחמק כבר למעלה מ- 15 שנים מתשלום פסק הדין, העומד כיום על סך כ- 200,000 ש"ח, ואף נמנע מלשלם את הוצאות המשפט בסך 2,340 ש"ח, שחוייב לשלם למבקש בהליך הקודם לביטול פסק הדין בבית משפט השלום בנצרת (ת.א. 2460/04).

2.         המשיב מתנגד לבקשה; לטענתו, למרות שיקול דעתו הרחב, בית המשפט משתמש בסמכותו בשני מקרים, כאשר התובע מתגורר בחו"ל או כאשר התובע אינו ממציא את מענו כנדרש (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 100), בעוד שהתובע כאן מתגורר בארץ ומענו ידוע, דבר המקל ומאפשר תהליך גבית ההוצאות שבהן עלול להתחייב, אם תדחה תביעתו.

            עוד טוען המשיב בתגובתו, כי "סיכויי הצלחתו של התובע בתביעתו זו הינם טובים" וכי הבקשה "הוגשה אך ורק כדי למנוע תביעה אמיתית ולהכשילה".

3.         תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת בהאי לישנא:

" א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

תכליתה של תקנה 519(א) הנה מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע, בפרט במקרים בהם נראה כי סיכוייה של התובענה קלושים (רע"א 7543/04 שמואל ליסטר נ' אשר ליסטר ואח').

משכך, יש לבדוק ולהעריך תחילה את סיכויי ההצלחה של התובענה.

ב"כ המשיב הסתפק בתשובתו בטענה, כי "סיכויי הצלחתו של התובע בתביעתו זו הינם טובים" מבלי לפרט ולהתייחס לטענות שהעלה המבקש בענין זה (התיישנות, שיהוי ניכר, ואי קיום התנאים שנקבעו בהחלטה מיום 9.9.90 לביטול פסק הדין).

עיון בכתב התביעה מראה, כי בסעיף 6 טוען המשיב, כי שילם את הסכום של 2,000 ש"ח. המשיב אינו מפרט מתי שולם הסכום, לידי מי ובאיזה מסגרת. בסעיף 11 טוען המשיב, כי שילם במסגרת תיק ההוצל"פ סכומים נכבדים פי כמה מהסכום של 2,000 ש"ח וגם בתשלומים אלה הוא קיים את החלטת הביטול מיום 9.9.90.

בסעיף 12 מוסיף המשיב וטוען, כי לחלופין בית המשפט מוסמך להאריך את המועד של תשלום סכום ההוצאות של ה- 2,000 ש"ח עד ליום תשלום הסכומים במסגרת תיק ההוצל"פ או עד לכל מועד אחר וכך הוא מתבקש לעשות.

4.         המשיב אינו מתייחס בתביעתו ואף לא בתשובתו לבקשתו שלו אותה הגיש ביום 31.1.05 בתיק ההוצל"פ בעכו, בה עתר לביטול ההליכים ולסגירת תיק ההוצל"פ. בהחלטתו מיום 1.2.05 ציין כב' ראש ההוצל"פ, כי פסק הדין היה מתבטל בשני תנאים, האחד תשלום הסך של 2,000 ש"ח למבקש והשני הגשת הודעת צד ג'. לאחר דיון בטענות שני הצדדים קבע כב' ראש ההוצל"פ, " שלא הוכח בפני התשלום של הסך 2,000 ש"ח שהווה תנאי לביטול פסק הדין ומכאן המסקנה שפסק הדין לא בוטל"; עקב כך, דחה ראש ההוצל"פ את בקשת המשיב לבטל את ההליכים ולסגור את תיק ההוצל"פ.

5.         מאחר והמשיב אינו מראה לכאורה, כיצד שילם את סכום ההוצאות בסך 2,000 ש"ח ואינו מתייחס כלל למשלוח הודעת צד ג' ולשאר הטענות שהועלו בבקשה, וככל הנראה אף לא הגיש כתב הגנה בתיק המקורי (ת.א. 1293/97), ובשים לב להחלטתו של ראש ההוצל"פ כאמור, ברור, בנסיבות אלה, כי סיכויי ההצלחה של המשיב הינם נמוכים.

            יודגש, כי מן הראוי היה להגיש את הבקשה להארכת מועד לתשלום ההוצאות במסגרת התיק המקורי וזאת מיד לאחר ביצוע התשלום, אם אכן שולם.

            יודגש עוד, כי הסכומים ששילם המשיב במסגרת תיק ההוצל"פ נועדו לכאורה לפרעון החוב הפסוק נשוא פסק הדין ולא נועדו לתשלום ההוצאות.

6.         לא זו אף זו; המשיב אינו מתייחס בתשובתו לאי תשלום ההוצאות שחוייב לשלם למבקש בבית משפט השלום. אכן, משנכשל המשיב בתביעתו לביטול פסק הדין בבית משפט השלום, בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי ובבקשה שהגיש לראש ההוצל"פ, ואינו טורח לשלם את הוצאות המשפט שחוייב לשלם למבקש בבית משפט השלום, ובשם לב להתמשכות הליכי הגביה נגדו בהוצל"פ, כל אלה מעלים חשש מוצדק לכך, שאם תביעתו תדחה, יכשל המבקש בגבית ההוצאות שייפסקו לזכותו.

7.         באשר להליכי הגביה שננקטו למימוש פסק הדין המקורי יובהר, כי בדרך כלל חובה על החייב לרדוף אחר הנושה ולשלם את חובו ולא ההיפך.