החלטה בתיק בשא 14353/06

1.              בפני בקשה לחיוב המשיבה  מס' 1 (להלן - " המשיבה") להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות המבקש.

2.              בכתב התביעה עתרה המשיבה לאכוף על המבקש את קיומו של סעיף האופציה בהסכם שכירות אשר נכרת בינה לבין המבקש, ולחלופין, להורות למבקש לפצותה בגין ביטולו של הסכם השכירות. המבקש מצידו הגיש כתב תביעה שכנגד נגד המשיבה והמשיבים 2 ו- 3, הערבים להתחייבויותיה, לפינויה של המשיבה מהמבנה שבבעלותו, ולחיוב המשיבים לפצותו בגין האיחור בפינוי הנכס.

3.              בבקשה שלפני עותר המבקש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו. לטענת המבקש, המשיבה טרם שילמה את ההוצאות שהוטלו עליה בהחלטות קודמות של בית המשפט: ביום 22.5.06 חויבה המשיבה בהוצאות בסך 7,500 ש"ח בתוספת מע"מ, וביום 5.9.06 חויבה המשיבה ביחד עם המשיבים 2 ו- 3 בתשלום הוצאות בסך 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ. לטענת המבקש, התנהגות המשיבה מצביעה על קיומו של חשש ודאי כי באם תדחה תביעתה, לא תשלם את ההוצאות אשר יושתו עליה.

4.              בתגובתם, מציינים המשיבים כי המשיבה נקלעה לקשיים כספיים בעקבות המלחמה, לפני קבלת הפיצוי מהמדינה, והעדיפה לשלם את שכרם של עובדיה תחילה. לטענת המשיבים, חרף הקשיים שילמו את סכום ההוצאות שנפסק לחובתם, ולתגובתם צירפו תצלום המחאה מיום 27.11.06 בסך 2,887.50 ש"ח לפקודת המבקש. עוד מוסיפים  המשיבים, כי החזקה בדבר חיוב בערובה לתשלום הוצאות אינה קמה מקום בו מוגשת התביעה על ידי חברה בע"מ בצירוף אדם פרטי, ולכן אין מקום לחייב המשיבה בהפקדת ערובה.

5.       לתגובת המשיבים צורף תצהירו של המשיב מס' 2, ובניגוד לאמור בתגובה מצהיר המשיב 2 כי סכום ההוצאות שנפסק לזכות המבקש ביום 5.9.06 טרם שולם בשל מחדל טכני במחלקת הכספים אצל המשיבה.  כמו כן, הצהיר המשיב 2  כי "מצבה של המשיבה 1 איננו קשה באופן שמצדיק לחייבה בהפקדת ערובה לצורך כיסוי הוצאות המשפט...", וכי מוכן הוא לערוב באופן אישי לכל הוצאה שתפסק, אף על פי שהנו תובע בתיק, וחיוב בהוצאות, באם יוטל, הנו הדדי בין כל התובעים בתיק.

6.       החוק מבחין בין חיובה בערובה של חברה ובין חיובו של תובע "בשר ודם". חיובה של חברה בערובה להוצאות משפט מעוגן בסעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט - 1999, הקובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

          קדם לחקיקתו של סעיף זה סעיף 232 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג - 1983, אשר פורש על ידי הפסיקה כמקים חזקה בדבר חיוב חברה במתן ערובה בהוצאות, אלא אם כן מתקיימים טעמים לסתור (ר' רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) נ' נילי מפעלי מתכת, פ"ד מד(1) 647). מדברי ההסבר להצעת חוק החברות (תיקון), התשס"ב  - 2002, ה"ח 3132, עולה, כי כוונת המחוקק היתה להשיב חזקה זו על כנה עם חקיקתו של סעיף 353א'.

         סעיף 353א' קובע איפוא חזקה, כי יש מקום לחייב חברה בהפקדת ערובה להוצאות, אלא אם כן הוכיחה החברה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע באם יזכה בדין, או באם מתקיימות נסיבות אחרות המצדיקות את אי חיובה בהפקדת ערובה. הנטל להוכחת יכולתה הכספי של החברה, מוטל על החברה עצמה, אשר בידה המידע הרלבנטי (בש"א (חיפה) 6191/04 Polska Zegkuga Morska נ' החברה לנאמנות של בנק איגוד בע"מ ואח', פורסם ב"דינים ועוד...").

7.       לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני סבור כי הבקשה בדין יסודה.

          טענות המשיבה בתגובתה אינן סותרות החזקה שלפי סעיף 353א' לחוק החברות, והעובדה, כי המשיבה התקשתה בתשלום ההוצאות שנפסקו לחובתה בעבר מצביעים דווקא על הצורך בחיוב המבקשת בהפקדת הערובה.

          אף הצהרתו של המשיב 2, כי מצבה של המשיבה איננו קשה באופן שמצדיק לחייבה בהפקדת ערובה, אין בה די כדי להפריך את החזקה ולהראות, שאם המשיבה תחויב לשלם הוצאות למבקש בעתיד, לא יתקל המבקש בקשיי גביה כפי שנתקל בעבר עם הוצאות שנפסקו לטובת המבקש.

8.       אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א)     הנני נעתר לבקשה, והנני מחייב את המשיבה מס' 1 (מאפית אריאל בע"מ) להפקיד בבית המשפט ערבות בנקאית אוטונומית, צמודת מדד ובלתי מוגבלת במועד הפרעון, על סך 15,000 ש"ח.

(ב)      על המשיבה מס' 1 להפקיד הערבות האמורה עד ליום 15.2.2007.

(ג)      הוצאות הבקשה תהיינה חלק מההוצאות בהליך העיקרי.

ניתן היום, י"ב בטבת, תשס"ז (2 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתקים לב"כ הצדדים.

מותר להפצה מהיום.