החלטה בתיק בשא 1419/04

1.      בפני שתי בקשות:

1.1.   בקשת המבקשת (להלן - המעבידה) למחוק את הערעור אשר הוגש על ידי המשיב, בנימוק שהערעור הוגש באיחור.

1.2.   בקשת המשיב (להלן - העובד) להאריך את המועד להגשת הערעור, אם תתקבל טענת המעבידה כי הערעור הוגש באיחור.

2.      העובדות הדרושות להכרעה בבקשות הן כמפורט להלן:

2.1.   העובד הגיש תביעה כנגד המעבידה לתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, שכר חודש פברואר, הלנת שכר, גמול בעד עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, הפסד דמי אבטלה ופיצוי כללי.

2.2.   ביום 4.4.2004 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי כמפורט להלן:

2.2.1.      התביעות לפיצויי פיטורים, שכר חודש פברואר ודמי הבראה התקבלו, ובפסק הדין נקבע הסכום המגיע לעובד בעילות אלה.

2.2.2.      בעניין התביעה לגמול שעות נוספות קבע בית הדין בפסק הדין את הנוסחה לחישוב התשלום המגיע לעובד, וכן קבע כי הצדדים יגישו תחשיב מוסכם ויבקשו מתן תוקף של פסק דין משלים לתחשיב. עוד נקבע כי אם הצדדים לא יגיעו להסכמה בנוגע לתחשיב, יגיש כל צד תחשיב משלו, ובית הדין יפסוק במסגרת פסק דין משלים את הסכום המגיע לעובד.

2.2.3.      יתר תביעות העובד נדחו.

2.3.   הצדדים לא הגיעו להסכמה, וביום 2.6.2004 ניתן פסק דין משלים, בו נדחתה תביעת העובד לתשלום בגין שעות נוספות.

2.4.   הודעת ערעור הוגשה ביום 7.7.2004.

3.      טיעוני המעבידה:

3.1.   פסק הדין מיום 4.4.2004 הומצא לעובד ביום 15.4.2004, וממועד זה  יש למנות 30 יום להגשת הודעת הערעור.

3.2.   מכאן, שהערעור, שהוגש ביום 7.7.2004, הוגש באיחור של 52 יום מהמועד להגשת הערעור.

3.3.   פסק הדין מיום 4.4.2004 הכריע בכל העניינים השנויים במחלוקת בין הצדדים. פסק הדין המשלים עסק בנקודה טכנית המתייחסת לרכיב אחד בלבד מבין רכיבי התביעה הרבים - רכיב השעות הנוספות - ובמסגרתו קבע בית הדין קמא איזה מהחישובים שהוגשו אליו על ידי הצדדים הוא מקבל. הודעת הערעור אינה מתייחסת כלל לקביעות בית הדין קמא בפסק הדין המשלים.

3.4.   לא זו בלבד שהערעור הוגש באיחור, אלא שהודעת הערעור גם לא הומצאה למעבידה או לבא כוחה.

3.5.   לא מתקיים "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת ערעור.

3.6.   סיכויי הערעור נמוכים.

4.      טיעוני העובד: