החלטה בתיק בשא 14172/06

1.      בית המשפט מתבקש להורות על סילוק תביעתו של המשיב כנגד על הסף מחמת התיישנות, העדר עילה ומעשה בית דין.

            העובדות הדרושות לענין:

2.      המשיב (להלן: "בולקה") היה ממקימי והבעלים של תאגיד בשם "ספיר יבוא תקרות אקוסטיות  בעמ" (להלן: "החברה").

3. החברה ביצעה פרוייקטים שונים ברחבי הארץ של הקמת תקרות במבנים גדולים.

4.  בולקה, כך נטען, היה המיסד, היזם והרוח הפעילה של החברה, אשר גם ערב להתחייבויותיה כלפי המשיב (להלן: "הבנק").

5. לגרסת בולקה, הבנק הפסיק באופן חד צדדי וללא כל סיבה או הצדק כלכלי שהוא, את מתן האשראי לחברה ודרש פרעונות לאלתר. סכום האשראי המקורי היה סך של 800,000 ש"ח והבנק עמד על פרעונו כאמור במכתבו מיום 3.3.99 (נספח א' לתצהיר בולקה בבש"א 9202/06).

6. נטען בתביעה כי הפסקת האשראי, גרמה לכל הנזקים הניכרים שנגרמו לחברה ולבולקה בכללה. מפאת חשיבות הטענה לענין הבקשה, אביאה כלשונה וכאמור בסעיף 7 לכתב התביעה, כדלקמן: 

"יודגש שכל הנזקים בעשרות מליוני שקלים המפורטים כאן, נוצרו בגלל חיפזון בלתי מובן של הנתבעים לסגור מסגרת אשראי של 800,000 ש"ח... ".

7.      בהמשך, כך נטען, נגרמו לחברה ולבולקה סחרור התחייבויות, עד קריסה מוחלטת, מינוי כונס נכסים לחברה, מימוש הרכוש, ובאופן שהביאו את בולקה להליכי פשיטת רגל, שעה שצבר חובות בהיקפים ניכרים ביותר.

בולקה עותר בכתב התביעה לחייב את הבנק ועובדיו כשלוחיו, הם המבקשים 4-2, וכן את המבקש 5, שמונה ככונס נכסים לחברה, בתשלום הנזקים שהועמדו על סך 50 מיליון ש"ח.

המבקשים מכחישים את גרסת בולקה. לא ראיתי צורך לפרט את טענות המבקשים, שאינן דרושות להכרעה בבקשה.

התיישנות

8.      המבקשים משתיתים את טענת ההתיישנות על כך שכתב הביטול נשלח ביום 3.3.99 ואילו כתב התביעה הוגש ביום 20.4.06 ומכאן שחלפו שבע שנים לענין ההתיישנות.

בולקה חולק על טענת הבנק. לטעמו, יש להחיל את הוראת סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) לפיה תקופת ההתיישנות בתביעה המובססת על "עילה נזיקית" [(סעיף 2 עמ' 3) לתגובה], הינו 10 שנים.

לאחר שבחנתי את טענת בולקה, לא ראיתי מקום לקבלה. סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, לא נועד להאריך את תקופת ההתיישנות מעבר לתקופת שבע השנים הקבועה בחוק ההתיישנות. ההלכה הפסוקה מורה שסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין נועד למקרה בו עילת התביעה היא נזק אשר לא התגלה ביום שאירע (ע"א 220/84 אגיוף נ' קיבוץ גבת אגודה שיתופית פ"ד מ(1) 528 בעמ' 531). שעה שעסקינן בתביעת נזיקין מחל מירוץ ההתיישנות עם גילויו של נזק שאינו של מה בכך. כך נקבע בין היתר בע"א 165/83 בוכריס  נ' דיור לעולה בע"מ , פ"ד לח(4) 554, בעמודים 557 ו-559א':

"... נתגלה אין פירושו מתגבש - אלא מספיק שיש ראיה לסימני הנזק הפגיעה, ואפילו לאחר מכן הוסיף והתפתח נזק חמור ......יותר. יש להבדיל בו ארוע הנזק, לבין היקפו ....". 

עיון בכתב התביעה מגלה כי הנזק התגלה לבולקה, כבר עם קבלת מכתב ביטול האשראי, או למצער מיד לאחר מכן. כמובהר לעיל, בולקה עצמו טען בסעיף 7 לכתב התביעה, כי כל הנזקים שנגרמו לו הם כתוצאה מהחיפזון הבלתי מובן בו נקט הבנק עת ביטל את מסגרת האשראי. תאור נוסף של קריסת החברה הנובע מסגירת האשראי, שזור גם במקומות נוספים בכתב התביעה, כגון סעיף 2, סעיף 24 ואחרים. זאת ועוד, אין בכתב התביעה, כל טענה ולו במשתמע, שהנזק התגלה לבולקה במועד אחר, מזה שבמועד ביטול האשראי עם קבלת מכתב הביטול. סרקתי בקפידה את כתב התביעה, שמא הועלתה טענה כאמור, אך כזו אין בנמצא.

גם שורת ההגיון והשכל הישר מורים כי הנזק התרחש מיד עם מכתב הביטול, לאור טענת בולקה לא היו לחברה מקורות אחרים לממן את פעילותה, כאשר עיתוי מכתב הביטול, נעשה עוד בטרם הוסדרה החלפת המימון על ידי גורם אחר. היה ברור כי בהעדר מקור מימון אחר, לא תוכל החברה להשיב את האשראי שקיבלה מהבנק, לא כל שכן במועד בו נקב הבנק, ומכאן שהיה ידוע כי הבנק יפעל לממש לאלתר את הבטוחות שבידו ובכלל זה שעבוד על רכוש החברה, לרבות מנוי כונס נכסים, כמות שנעשה בפועל, דבר שיגרום לנזקים נשוא התביעה.

9.      טענה נוספת בפי בולקה בהקשר לטענת ההתיישנות הינה שיש למנות את מועד תקופת ההתיישנות מהיום שבו הגיע כונס הנכסים לשערי מפעל החברה ביום 20.4.99. מכאן שהתביעה לדידו הוגשה ביום האחרון לתום תקופת ההתיישנות.