החלטה בתיק בשא 14132/05

1.       בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, שניתן בבית משפט השלום קריות ( כב' השופטת א' דגן) מתאריך 27.7.05 בתיק אז' 414/02.

2.       בפסק הדין חויב הנתבע לשלם לתובע סך 47,135 ש"ח, ובנוסף לכך הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ג בסך 6,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.

3.       בקשה שהגיש המבקש לבית המשפט קמא לעכב ביצוע פסק הדין נדחתה על ידי בית המשפט קמא, אשר קבע כי "הכלל הוא, ובעיקר בחיובים כספיים, כי הגשת ערעור לא תעכב ביצוע ההחלטה", ועוד הוסיף בית המשפט קמא וקבע, כי מכיוון שהמבקש לא צרף תצהיר לתמיכת בקשתו, לא שוכנע בית המשפט קמא, שלא ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו אם המבקש יזכה בערעור.

4.       המשיב שימש כמורה ושכרו הולן ועל כן פנה אל המבקש וביקש כי ייצג אותו ויפעל לגבות השכר המגיע לו. כמו המשיב, אף מורים רבים אחרים פנו אל המבקש, והמבקש ייצג את המשיב וחבריו אל מול הרשות המקומית שהלינה את שכרם.

          בפסק הדין קיבל בית המשפט קמא את טענת המבקש, כי המורים שעניינם טופל על ידו, והמשיב בכללם, הסכימו, שסכומי הכסף שיקבל המבקש מהרשות המקומית יחולקו בין כל המורים שבעניינם טיפל המבקש לפי שיעור משרתו של כל אחד מהם, וללא קשר לסכום הכסף שהתקבל בתביעתו האישית של כל אחד ואחד. כך אירע, שבעקבות "החלוקה היחסית", כפי שהדבר כונה בפסק הדין קמא, המשיב קיבל מאת המבקש סכום נמוך מהסכום ששולם למבקש עבור המשיב, ולעומת זאת, מורים אחרים, שנזכרו בפסק הדין, אשר כלל לא הגישו כתב תביעה נגד הרשות המקומית, קיבלו אף הם סכומי כסף מתוך "הקופה המשותפת" שנוצרה אצל המבקש.

          הגם שבית המשפט קמא קיבל את גרסת המבקש בעניין "החלוקה היחסית" והקופה המשותפת ("הפול" כלשונו של המבקש), מצא בית המשפט קמא לקבל את תביעת המשיב מהטעם, שהמבקש לא ניהל את חלוקת הכספים באופן מסודר ותקין, והמבקש לא היה מסוגל להסביר כיצד ניהל את החלוקה "ומדוע חולקו סכומים פלונים למורים אלמונים".

5.       המבקש טוען כי שגגה יצאה מלפני בית המשפט קמא, שכן בעקבות הסדר דיוני שנעשה בין הצדדים בתאריך 7.1.05 הוסכם שבית המשפט יכריע בשאלה האם הוסכם ש"העברת הכספים למורים נעשתה בפול משותף", ובהתאם לשאלה זו היה על בית המשפט לפסוק האם הוסכם על "חלוקה יחסית" מתוך קופה משותפת לכל המורים. על כן, ממילא לא הניח המבקש ראיותיו בנוגע לאופן בו ניהל את הקופה המשותפת ולדך בה ביצע את החלוקה היחסית בין המורים, שכן הניח, שמשמעות ההסדר הדיוני הייתה, שאם יקבל בית המשפט את גרסתו, ממילא התביעה תידחה.

6.       לאחר שקראתי את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ואת תגובת ב"כ המשיב, הגעתי למסקנות הבאות:

(א)     ככל שהדברים אמורים בסיכויי הערעור, נראה כי סיכויי הערעור אינם מזהירים, שכן פסק הדין מבוסס בעיקרו על התרשמות בית המשפט קמא מהעדים שהופיע בפניו, ובהתייחסותו לחקירת המבקש בדבר האופן בו ביצע את החלוקה היחסית, קבע בית המשפט קמא כי המבקש "נתן תשובות עקרוניות כלליות ולא פרטניות", ו"השיב באופן מתחמק".

(ב)      נראה לי לכאורה, שאף לאור ההסדר הדיוני שהמבקש מצביע עליו, היה על המבקש להביא בחשבון, שגם אם תתקבל גרסתו בדבר חלוקת הכספים לכלל המורים באופן יחסי מתוך הקופה המשותפת שנוצרה, יהיה עליו להסביר כיצד בוצעה החלוקה, ולשכנע את בית המשפט קמא, שהמשיב לא קופח לעומת חבריו לקבוצת המורים. השקיפות במצב שכזה הייתה מחוייבת המציאות, ועל המבקש היה להיות נכון בכל רגע נתון, בין אם במסגרת הליך משפטי ובין אם לפי דרישת מי ממרשיו בקבוצת המורים, לספק מידע מלא, שלם ומהימן, על האופן בו הוא מנהל את הקופה המשותפת והחלוקה היחסית, וקביעות בית המשפט קמא בעניין זה אינן מחמיאות למבקש.

(ג)      ככל שהדברים אמורים בטענת המבקש, כי לא ניתן יהיה להשיב המצב לדקמותו, כי אז מקובלת עלי טענת המבקש, שאם יתקבל ערעורו יהיה קשה להשיב המצב לקדמותו.

7.       הכלל הוא, שאין לעכב ביצוע פסק דין המטיל על בעל דין לקיים חיוב כספי, ובמקרה בו אין המבקש מראה סיכויי הצלחה בערעור, יש לדחות את בקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין. עם זאת, נראה לי כי בנסיבות המקרה שלפני, ומשום העובדה שבית המשפט קמא קיבל עמדת המבקש, כי המורים אותם ייצג הסכימו לחלוקה יחסית של כספים מתוך קופה משותפת, יש מקום לאזן בין זכויות הצדדים, ומחד גיסא להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין אך מאידך גיסא לחייב את המבקש בהפקדת ערובה מתאימה.

8.       אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א)     הנני מורה לעכב ביצוע פסק הדין שניתן בבית המשפט קמא עד למתן פסק דין בערעור שהוגש מטעם המבקש.

(ב)      עיכוב ביצוע פסק הדין מוטתנה בכך, שעד לתאריך 15.12.05 יפקיד המבקש בבית המשפט ערבות בנקאית אוטונומית, צמודת מדד ובלתי מוגבלת במועד הפרעון, על סך 20,000 ש"ח, וזאת בנוסף לערובה שעליו להפקיד להבטחת הוצאות המשיב.

(ג)      מאליו יובן, שאם הערבות הבנקאית לא תופקד בתוך המועד הקבוע לעיל, יפקע עיכוב ביצוע פסק הדין, והמשיב יוכל לנקוט כלפי המבקש בהליכים לגביית החוב הפסוק.

(ד)      אין צו להוצאות, והוצאות הבקשה תהיינה חלק מההוצאות בתיק העיקרי.

ניתן היום, י"ט בחשון, תשס"ו (21 בנובמבר 2005) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתקים לב"כ הצדדים.