החלטה בתיק בשא 12444/05

1.         בפני בקשה לפסיקת תשלום תכוף למבקש, אשר נפגע, כהולך רגל, בתאונת דרכים שאירעה ביום 1.3.05.

המבקש, יליד 4.6.1927, בן 78 בעת התאונה, נפגע פגיעה קשה, הכוללת שברים מרובים בצלעות וקונטוזיה ריאתית משמאל, שברים בעצמות שוק שמאל, ובעצם האולקרנון משמאל. המבקש עבר ניתוח וקיבוע השברים, ושהה האשפוז בבי"ח רמב"ם עד ליום 1.3.05, ומשם עבר לבי"ח אלישע, בו אושפז, לצורך שיקום, עד לחודש אוגוסט 2005, ואז שוחרר לביתו.

למרות דרישת ב"כ המשיבה, ולמרות שהדיון נדחה לצורך כך, לא הופיע המבקש על מנת להחקר על תצהירו, ומטעמו נחקרה בתו, הגב' ליאורה שוורץ (להלן: " ליאורה"), אשר אף היא נתנה תצהיר. כמו כן נחקרה, על פי דרישת ב"כ המשיבה, בת נוספת של המבקש, אשר נכחה באולם, היא הגב' צביה זייד (להלן: " צביה").

מטעם המשיבה הובא חוקר, אשר צילם את המבקש, ביום 11.11.05, כשהוא יוצא מביתו בלווית מטפל.

2.         תחילה אומר, כי מדבריה של צביה התברר, כי היא זו אשר החליטה, למעשה, שאביה לא יגיע לישיבת בית המשפט. מאמינה אני כי עשתה זאת מתוך חשש לאביה, אולם בכך נהגה היא שלא כשורה. על מבקש להתייצב לחקירה על תצהירו, ואם אין הוא יכול לעשות כך מטעמי בריאות, עליו להגיש תעודה רפואית המעידה על כך. במקרה זה לא רק שהדבר לא נעשה, אלא שאף לא נאמר שהמבקש אינו יכול היה להגיע לבית המשפט, אלא צביה החליטה על דעת עצמה, שהוא לא יתייצב לדיון, מאחר שחששה מתגובה לחיסון שפעת וסברה שעדיף שהוא ינוח.

מצפייה בקלטת, אשר צולמה ע"י החוקר, ניתן להתרשם, בבירור, שתיאורן של בנות המבקש את מגבלותיו הינו מוגזם.

בקלטת נראה המבקש כשהוא מתהלך למרחקים לא מבוטלים. המבקש אמנם מחזיק בידו מקל הליכה, ובצידו הולך מטפל, אולם בחלק ניכר מהדרך המבקש כלל אינו נעזר במקל, ובכל הדרך, למעט בעת ירידה ממדרכה או עלייה אליה, או בעת יציאה מרכב וכיוצ"ב, אין הוא נעזר במטפל, כלל וכלל. גם בקופת חולים בחר המבקש לעלות במדרגות במקום להשתמש במעלית הנמצאת בבניין.

ב"כ המבקש טוען בסיכומיו, כי פעולות אלה נעשות בהמלצת הפיזותרפיסט, אולם טענה זו הועלתה רק בסיכומים, ולא נשמעה מבנותיו בעת החקירה, למרות שהן צפו בקלטת באולם בית המשפט.

גם אם המבקש עושה מאמץ, בהוראת הפיזיותרפיסט, להלך ללא הליכון ולעלות במדרגות, לא ניתן להתעלם מהסתירה הברורה  בין עדות בנותיו של המבקש, לפיה הוא הולך רק בעזרת הליכון, ולפיה הסיבה לכך שהוא איננו נעזר בהליכון בביתו היא חוסר אפשרות טכנית, ובין תנועותיו, כפי שהן נראות בקלטת, המצביעות על כך שמצבו טוב בהרבה מזה המתואר ע"י בנותיו.

אמנם, סביר להניח שבחלק מהימים מצבו של המבקש טוב יותר ובחלקם מצבו קשה יותר, כפי שקורה תדיר, בעת החלמה מתאונה כגון זו, במיוחד כאשר מדובר באדם בגילו של המבקש, אולם, גם אם כך הוא, ראוי היה שמצבו הנכון יתואר על ידן, ולא כך נעשה.

3.         לאור החומר אשר בפני, אינני סבורה שנכון יהא לדחות את הבקשה על הסף, בשל אי התייצבות המבקש, כבקשת ב"כ המשיבה, או כי יש לדחותה בשל ההגזמה בתיאור מצבו ע"י בנותיו, אולם, בנסיבות הענין אינני מייחסת משקל לעדויות בנותיו של המבקש, והחלטתי מבוססת על המסמכים הרפואיים אשר הוגשו.

בהקשר לכך אומר, כי אינני רואה מקום להטיל דופי כלשהו במסמכים הרפואיים אשר נערכו ע"י בי"ח רמב"ם או בי"ח אלישע.

על פי טופס הערכה תפקודית שנערך ביום 1.8.05 ע"י פיזיותרפיסטית מבי"ח אלישע, זקוק המבקש להשגחה כמעט בכל פעולותיו, הוא זקוק להשגחה צמודה בניידות, עקב בלבול וחוסר ריכוז, וכן הוא זקוק לתמיכת מקל/הליכון.

יחד עם זאת, אין להשוות את מצבו למצב אדם שהינו נכה בשיעור 100%, הרתוק למיטתו ודרושה לו עזרה סיעודית "סביב השעון".

 לא מצאתי ממש בטענת ב"כ המשיבה, לפיה עבר המבקש על דעת עצמו לבי"ח אלישע. בסיכום האשפוז בבי"ח רמב"ם מיום 30.3.05 נרשם: " עובר לבי"ח אלישע להמשך טיפול שיקומי". אמנם לא רשום שזו המלצה של רופאיו בבי"ח רמב"ם, אולם עובדה היא שהמבקש שוחרר מבי"ח אלישע לביתו רק ביום 2.8.05, דהיינו - לאחר ארבעה חודשים,  וגם מהתיק הרפואי של המבקש מבי"ח אלישע, ברור שמצבו הצריך, אמנם, שיקום.

            ב"כ המבקש טוען כי עובר לתאונה עבד המבקש כרואה חשבון עצמאי והשתכר, על פי דוחות מס הכנסה, אשר צורפו לבקשה, סך של 32,312 ש"ח לשנה, דהיינו, כ- 2,600 שח לחודש, וכי מאז התאונה אין המבקש מסוגל לעבוד.

צודק ב"כ המשיבה בטענתו, כל מטרתו של התשלום התכוף איננה הקדמת הפיצוי, אלא מתן "עזרה ראשונה" לנפגע בתאונת דרכים, על מנת לספק צרכיו המיידיים, ולענין זה השאלה העיקרית הינה מהי הכנסתו לאחר התאונה והאם יש בה כדי לספק את צרכיו.

4.         התברר כי, עובר לתאונה, ועד פטירת אשת המבקש, אשר נפטרה ביום 1.4.05, קיבלה המנוחה עזרה למשך שעתיים ביום, שלוש פעמים בשבוע, וכי בנוסף לכך היתה עוזרת אשר באה ליום בשבוע והיתה מנקה ומבשלת, תמורת 35 ש"ח לשעה.

כיום נעזר המבקש בעובד זר תמורת כ- 3,000 ש"ח לחודש ודמי כיס ולענין זה מתקבל תשלום חלקי מהמל"ל.