בפני בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, להארכת מעצרו של המשיב מס' 2 בתשעים ימים נוספים מעבר לתקופה של תשעת החודשים או עד למתן פסק דין בעניינו - לפי המוקדם.
ביום 23.01.03, הוגש נגד שני המשיבים ועוד חמישה נאשמים נוספים כתב אישום מתוקן לבית המשפט המחוזי בחיפה הכולל ארבעה אישומים בעבירות רצח, ניסיון לרצח, קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות וכן נשיאה והובלה של נשק. הנאשם המרכזי, אשר לו מיוחסות כל העבירות המפורטות בכתב האישום, הוא דוד אטיאס (להלן: אטיאס).
באישום הרביעי בכתב האישום המתוקן מואשם המשיב מס' 2 בביצוע עבירות של רצח בכוונה תחילה (לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977), (להלן: חוק), ניסיון לרצח (לפי סעיף 305 בצירוף סעיף 29 לחוק), קשירת קשר לביצוע פשע (לפי סעיף 499(א)(1) לחוק), חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(1)+(2) ובצירוף סעיף 29 לחוק), ונשיאת והובלת נשק (לפי סעיף 144(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק), וזאת בצוותא חדא עם אטיאס.
העובדות העיקריות באישום הרביעי שבכתב האישום המתוקן, בו מעורב, כאמור לעיל, המשיב מס' 2 הן כדלקמן:
בתאריך שאינו ידוע לתביעה, קשרו אטיאס והמשיב מס' 2 קשר לרצוח את שלום אזולאי (להלן: המנוח) במהלך חופשת הפסח של אטיאס מבית הסוהר, בין התאריכים 6-8.04.01. כן החליטו אטיאס והמשיב מס' 2 כי היורה בפועל יהיה אטיאס. בתאריך 7.04.01 בשעה 17:30 לערך, בעת שהמנוח ישב על ספסל מחוץ לבית אמו ברחוב שפרינצק בקרית ים, הגיח לעברו אטיאס כשהוא מצויד באקדח, חבוש בכובע על ראשו ומרכיב משקפי שמש לצורך הסוואה. אטיאס ירה במנוח עשרה כדורים, כשלפחות חמישה מהם פגעו במנוח. כתוצאה מן הירי, נפצע המנוח ונזקק לאשפוז בבית החולים. בסמוך לזירת הירי, המתין אותה עת המשיב מס' 2 ברכבו. מיד לאחר הירי, נכנס אטיאס לרכב והשניים נמלטו ממקום האירוע, כאשר המשיב מס' 2 נוהג ואטיאס יושב לידו. לנוכח כשלון הניסיון לרצוח את המנוח, החליטו המשיב מס' 2 ואטיאס לנסות לרצוח אותו בשנית, במהלך חופשתו של אטיאס מן הכלא בין התאריכים 3-5.02.02. בתאריך 5.02.02 בשעה 11:00 לערך, כאשר המנוח ישב בבית הקפה "מפגש רודמן" בקרית ים, הגיח אטיאס לעברו כשהוא מצוייד באקדח המוזכר לעיל, ומוסווה במשקפי שמש וכובע. אטיאס ירה לכיוון המנוח לפחות שמונה כדורים, מתוכם שבעה פגעו במנוח בכל חלקי גופו. כתוצאה מן הירי, נגרמו למנוח פגיעות במוח, בעורק הכסל המשותף ובאברים הפנימיים של הבטן, אשר גרמו למותו. מיד לאחר הרצח, נמלט אטיאס בריצה מן המקום ונכנס לרכב בו המתין אותה עת המשיב מס' 2. השניים נמלטו מן המקום כאשר המשיב מס' 2 נוהג ואטיאס יושב על ידו.
בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיבים וחמשת הנאשמים הנוספים עד תום ההליכים המשפטיים בעניינם. בתאריך 8.05.03, החליט בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' שפירא) לעצור את המשיב מס' 2 עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בגין חלקו באישום הרביעי בכתב האישום. בית המשפט המחוזי קבע כי מכתב האישום והראיות לכאורה, שמבססות תשתית להרשעתו בעבירות המיוחסות לו, עולה מסוכנותו, ועל אף התמשכות ההליכים הצפויה בתיק, יש לעצרו עד תום בירור דינו.
בתאריך 2.07.03, דחה בית משפט זה (בש"פ 5507/03) את עררו של המשיב מס' 2 על החלטת בית המשפט המחוזי לעוצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. כב' השופטת חיות קבעה בהחלטתה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב מס' 2 בעבירות בהן מואשם, וכי חרף התמשכות ההליכים הצפויה, אין לשחררו ממעצר.
כעת מונחת בפני בקשתה של המדינה להארכת מעצרו של המשיב מס' 2 בתשעים ימים נוספים מעבר לתקופה של תשעת החודשים.
לטענת באת-כוח המבקשת, נוכח מסוכנותו הרבה של המשיב מס' 2, כפי שהיא עולה מחומרתן המופלגת של העבירות ומעברו הפלילי המכביד, ועל אף העובדה שטרם החלה שמיעת הראיות בתיק, יש מקום להיעתר לבקשה.
לעומתה, טען בא-כוח המשיב מס' 2 כי לאור התמשכות ההליכים בתיק יש לשחרר את המשיב מס' 2 לחלופת מעצר, וזאת גם לנוכח העובדה כי חלקו בעבירות המיוחסות לו באישום הרביעי שבכתב האישום הוא מינורי, וכמו כן אין לראות במשיב מס' 2 כחלק מההתארגנות העבריינית לה היו שותפים יתר הנאשמים שבכתב האישום.
דיון
המחוקק קבע בסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, (להלן: חוק המעצרים) כי נאשם הנתון במעצר בשל אותו כתב אישום תקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים, ומשפטו לא נסתיים בהכרעת דין, ישוחרר מן המעצר, בערובה או ללא ערובה. במקרה שבפני המשיב מס' 2 נתון במעצר תקופה של תשעה חודשים, כאמור לעיל, אך משפטו לא רק שלא נגמר בהכרעת דין אלא טרם התחיל להישמע כלל. על פי החלטת בית המשפט המחוזי, שמיעת הראיות בתיק אמורה להתחיל רק בתקופת הארכת המעצר במבוקשת, ביום 11.11.03, והיא תתקיים שלושה ימים בשבוע - בימים א', ג' ו-ה', באופן רציף, החל משעה 8:30 בבוקר ועד לשעה 18:00. המתכונת הזאת אמורה להימשך עד סיום שמיעת כל הראיות בתיק. ברור כבר עתה, כי הארכת מעצר אחת לא תספיק ויידרשו הארכות מעצר נוספות, לנוכח היקף הדיון הצפוי בארבעת האישומים המפורטים בכתב האישום, בו רשומים 130 עדי תביעה. יחד עם זאת, כפי שציינתי בהחלטתי מיום 13.10.03 (בש"פ 8935/03), אשר על פיה הוארך בתשעים ימים נוספים מעצרם של חמשת הנאשמים הנוספים שבכתב האישום:
"ניתן לומר כבר היום כי החלטת בית המשפט המחוזי לקבוע את מועדי שמיעת הראיות בתיק בצורה אינטנסיבית ורצופה לתקופה ממושכת תביא לכך ששמיעת הראיות בתיק תתקדם באופן משמעותי וזאת לאור העובדה, כי בתקופת ההארכה המבוקשת מתוכננות להתקיים 29 ישיבות בתיק, כך על פי החלטת בית המשפט המחוזי".
השאלה הניצבת לפני היא האם, לאור התמשכות ההליכים בתיק, יש להעדיף את זכותו של המשיב מס' 2 להשתחרר ממעצרו בתום תשעה חודשים אם משפטו לא נסתיים בהכרעת דין, כמצוות סעיף 61 לחוק המעצרים, או שמא יש מקום להורות על הארכת מעצרו על פי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים.
התמשכות ההליכים בתיק מהווה שיקול אחד, גם אם כבד משקל, בין השיקולים השונים העומדים בפני בית המשפט בבואו להכריע בשאלה האם להאריך את המעצר, ובהם, אופיה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם (ראה בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' עינאד אבו עסא, תק-על 2003(1), 1969). במקרה דנן אל מול השיקול בדבר התמשכות ההליכים בתיק יש להציב את המסוכנות הרבה העולה ממעשי המשיב מס' 2 כפי שפורטו בכתב האישום. העבירות בהן מואשם המשיב מס' 2 הן עבירות אלימות חמורות ביותר. המשיב מס' 2 הועמד לדין בבית המשפט 29 פעמים ועברו הפלילי כולל הרשעות בכ-50 עבירות פליליות, ובהן עבירות חמורות של שוד מזויין, יצוא, יבוא, מסחר, הספקה של סמים מסוכנים, בריחה ממשמורת חוקית, שיבוש מהלכי משפט, עבירות רכוש ועוד. כלומר, העבריינות היא למשיב מס' 2 דרך חיים, והוא המשיך בדרך זו גם לאחר שהורשע בדין פעם אחר פעם וריצה תקופות מאסר בפועל. העבר הפלילי של המשיב מס' 2, המצביע על אורח חיים עברייני, מכריע את הכף לחובתו. הוא מחזק את חזקת המסוכנות, שהחוק מייחס לו, עד כדי כך שהוא שולל, לדידי, את האפשרות של חלופת מעצר בעניינו.
אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב מס' 2 בתשעים ימים נוספים שמניינם מיום 23.10.03 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 104/03 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם מבין המועדים.
ניתנה היום, כ"ז בתשרי התשס"ד (23.10.03).
ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.