החלטה בתיק בש"פ 8993/12

           לפני דיון מאוחד בערר מטעם המאשימה (להלן: העוררת) (בש"פ 8993/12) וערר שכנגד מטעם הנאשם (להלן: המשיב) בת"פ 5906-05-12 בבית המשפט המחוזי מרכז (בש"פ 8999/12). הערר מטעם העוררת מכוון כנגד החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת הבכירה נ' אהד) במ"ת 18783-10-12 מיום 12.12.2012, בה הורה על שחרור המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים. הערר מטעם המשיב מכוון כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ה' עובדיה) מיום 19.11.2012 בה נקבע כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב.

עובדות כתב האישום המתוקן

           כעולה מהודעת הערר, ביום 3.5.2012 הוגשו לבית המשפט המחוזי מרכז שני כתבי אישום נפרדים, האחד כנגד אושר עמרן והשני כנגד אחיו, לירן עמרן. ביום 15.10.2012, לאחר שהמשיב אותר, תוקן כתב האישום שהוגש כנגד אושר כך שהמשיב הוסף כנאשם 2. מהחלטתה של השופטת עובדיה עולה כי המשיב ברח מרשויות החוק מאז חודש אפריל 2012 ונעצר ביום 9.10.2012 לאחר שאותר על ידי המשטרה.

1.        לפי כתב האישום, לאושר ואחיו היכרות מוקדמת עם קובי אמזלג. במועד הרלבנטי שהה אושר במעצר בית מלא. עובר ליום 10.4.2012 ובמהלכו קשרו אושר, אחיו והמשיב קשר לגרום לקובי חבלה חמורה משסברו כי קובי העליב ופגע בכבוד אחותם של אושר ולירן. האחים והמשיב הצטיידו בסכיני מטבח ארוכות. האחים הצטיידו בנוסף בקפוצ'ונים ובצעיפים והמשיב הצטייד במסכה. ביום 10.4.2012 סמוך לחצות נמצא קובי בסמוך לביתו בעיר רחובות יחד עם אחרים. האחים והמשיב הגיעו למקום בו שהה קובי. אושר פנה לקובי, שאל לשלומו וביקש ממנו להתלוות אליו לכיוון בניין מגורים סמוך. קובי התלווה לאושר בעוד לירן והמשיב המתינו להגעתו של קובי לצורך ביצוע מטרת הקשר. משהגיעו אושר וקובי לבניין, החלו השלושה לתקוף את קובי באגרופים, סכינים ובעיטות ודקרו אותו שבע דקירות בחזהו, בבטנו, בירכו ובעכוזו. קובי נאבק בהם אך הם המשיכו לדקור אותו. בשלב מסוים החל קובי לצעוק, אז נמלטו השלושה. כתוצאה מהדקירות נגרם לקובי נקב במעי הדק והוא נזקק לטיפול ולאשפוז רפואי למשך 12 ימים במהלכם עבר ניתוח לכריתת 10 ס"מ מהמעי הדק.

           לאור האמור, הואשמו השלושה בחבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) בצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בקשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין ובהחזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) בצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין. בנוסף הואשם אושר בהפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 197 לחוק העונשין.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

2.        השופטת עובדיה קבעה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. בין הראיות לכאורה ציין בית המשפט המחוזי את הודעתו של המדובב בה מסר כי לירן הודה לפניו בביצוע העבירות מושא כתב האישום ביחד עם אושר והמשיב, הסיבות והנסיבות לביצוען ואופן התרחשות האירועים. לירן מסר למדובב את שמו של המשיב - אברהם מנגיסטו - ואת כינויו: "ביג", כדוקר השלישי. עוד ציין בית המשפט המחוזי את מזכר הקמ"ן אופיר לוי מיום 11.10.2012 בו ציין שהוא מבצע תפקידי מודיעין ובילוש במשטרת רחובות בעשרים השנים האחרונות. הקמ"ן ציין כי מוכר לו עבריין תושב שכונת קרית-משה ברחובות, מרחוב**** בשם אברהם מנגיסטו המכונה "ביג" וכי לא מוכר אדם נוסף המכונה "ביג" ברחובות. עוד הפנה בית המשפט המחוזי להודעתה של מישל אבו אל הווה שהייתה עדת ראיה ומסרה כי "לא אין מצב זה רק ביג" וכי "לפי הגובה לפי הבגדים גם ראיתי אותו למחרת עם אותם בגדים. לפי הגוף אני מזהה בוודאות אני יודעת איך נראה ביג". בהחלטתו הפנה בית המשפט המחוזי לראיות לכאורה נוספות. לאור טיעוני הסנגור בנוגע לזיהויו של המשיב כ"ביג" קבע בית המשפט המחוזי כי גם אם קיימים ספקות בקשר לזיהוי המשיב ואפילו קיימים בעניינו מחדלי חקירה לא זה השלב לדון בהם והם יתבררו במסגרת התיק העיקרי. בית המשפט המחוזי הוסיף כי די לעת הזו בתמצית הרישום ממנהל האוכלוסין, בכתובתו של המשיב ובמסמכים שהגישה המאשימה המוכיחים כי המשיב עצמו נוטה להשתמש בשם אברהם מנגיסטו ומשכך למשיב שני השמות: אברהם איילין ואברהם מנגיסטו. בית המשפט המחוזי קבע כי עילות המעצר בעניינו של המשיב הן מסוכנותו והחשש להימלטותו מפני אימת הדין. מבלי לטעת תקוות בלב המשיב הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקיר שירות המבחן לצורך קבלת תמונה מלאה אודות המשיב.

3.        מתסקיר שירות המבחן מיום 9.12.2012 עלה כי המשיב הינו בן 21. לחובתו הרשעה אחת משנת 2011 בבית דין צבאי מחוזי בגין היעדר מהשירות שלא ברשות בגינה נדון ל-85 ימי מאסר בפועל. כנגד המשיב עומדים ותלויים שני תיקי מב"ד נוספים בין השנים 2012-2011 שעניינם החזקת מכשירי פריצה, החזקת אגרופן או סכין והחזקת נכס חשוד כגנוב. שירות המבחן ציין כי בשים לב לגילו הצעיר של המשיב, היעדר עבר פלילי בתחום האלימות, תפקודו התעסוקתי התקין לפני מעצרו, היעדר אינדיקציה לשימוש בחומרים פסיכו אקטיביים, ההערכה היא שחלופת המעצר המוצעת יכולה להבטיח פיקוח צמוד ולהפחית מרמת הסיכון של המשיב. לפיכך, המליץ שירות המבחן לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בפיקוחם של ערבים ובתנאים מגבילים.

4.        חרף התנגדות העוררת, הורתה השופטת אהד על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בפיקוח ערבים ובתנאים מגבילים לאור האמור בתסקיר שירות המבחן שמצא כי ניתן לתת במשיב אמון. בית המשפט המחוזי קבע כי משמצא שירות המבחן מפקחים ראויים יש לאמץ את המלצתו. בית המשפט הורה כי כל אחד מהמפקחים יחתום על התחייבות בסך 10,000 ש"ח, יפקיד ערבות בסך 2,500 ש"ח והמשיב עצמו יחתום על התחייבות בסך 10,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי קבע כי המשיב יהיה מפוקח במהלך 24 שעות ביממה במסגרת מעצר בית מלא. בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב ביצוע החלטתו עד 48 שעות לצורך הגשת ערר לבית משפט זה.

           ואכן העוררת הגישה כאמור ערר מטעמה ואילו המשיב הגיש ערר שכנגד.

ההליכים לפני בית משפט זה

           לאחר שנקבע דיון מאוחד בעררים לפני הוריתי אמש על הארכת מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת בהליך שלפני.

תמצית נימוקי הערר בבש"פ 8993/12

5.        לטענת העוררת - באמצעות בא כוחה, עו"ד איתמר גלבפיש - נסיבות ביצוע העבירות מושא כתב האישום מצביעות על כך שנשקפת מהמשיב מסוכנות ברף הגבוה שאינה ניתנת לאיון בחלופת מעצר. עוד מדגישה העוררת כי המשיב לא התייצב לחקירה והיה מצוי בבריחה במשך תקופה של כחצי שנה ובכך יש להצביע כי לא ניתן לתת בו אמון. העוררת מוסיפה כי תסקיר שירות המבחן אינו מתמודד "עם הנתונים האובייקטיביים בתיק". העוררת מדגישה כי קיים פער בין התמונה העולה לגבי המשיב מהתסקיר לבין המעשים החמורים המיוחסים לו והמסוכנות העולה מהם ואילו שירות המבחן לא הסביר פער זה. עוד מוסיפה העוררת כי מהתסקיר עולה שהמשיב והמפקחים שוללים כל בעייתיות בהתנהגותו. העוררת מציינת כי בית המשפט המחוזי נתן משקל יתר לאמור בתסקיר וכי בדרך כלל בנסיבות כגון דא הכלל הוא מעצר עד תום ההליכים המשפטיים. העוררת מוסיפה וטוענת כי חלופת המעצר אינה ראויה וכי בית המשפט המחוזי לא איפשר לבא כוח העוררת לחקור את המפקחים המוצעים. העוררת טוענת כי למפקחת העיקרית ישנו עבר פלילי בעבירת אלימות וכי תנאי החלופה אינם כוללים איזוק אלקטרוני והפקדה כספית עצמית.

תגובת המשיב

6.        המשיב - באמצעות בא כוחו, עו"ד אהוד בן יהודה - טוען כי שירות המבחן נפגש עם המפקחים, התרשם מהם, בדק את נתוניהם ומצא אותם מתאימים לתפקיד. משכך, טוען המשיב כי לא נפלה טעות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי להסתמך על הערכת הגוף המקצועי שאמון על בדיקת מידת התאמתם של המפקחים לתפקיד. המשיב מוסיף כי בטרם הוכרע דינו אין כל פסול בכך שהוא ובני משפחתו מכחישים כל קשר לאירוע וכי בכך אין כדי להעיד על היעדר אפשרות ליתן בו או במפקחים אמון. בנוסף לכך טוען המשיב, כי טענתה של המאשימה לפיה הוא ברח מהמשטרה במשך כחצי שנה הינה מרחיקת לכת. בהקשר זה נטען כי אמנם המשיב לא התייצב לחקירה אך הוא לא ביצע פעולות הימלטות אקטיביות ולא הסתתר שכן בזמן הרלבנטי עבד במקום עבודה מסודר ואף הסתובב בפומבי בשכונת מגוריו. אמנם המשטרה הגיעה לחפשו בביתו מספר פעמים אך בעת ההיא הוא לא התגורר במקום. המשיב מדגיש כי יש להבחין בין היעדר נכונות לשתף פעולה עם המשטרה לבין הימלטות. המשיב מוסיף וטוען כי בא כוח העוררת לא ביקש מבית המשפט המחוזי לחקור את המפקחים ולפיכך אין כל מקום לטענתה של העוררת בהקשר זה. עוד הוסיף המשיב כי העבר הפלילי המיוחס למפקחת העיקרית הינו עבר ישן משנת 2002 וכי מאז איפשרו לה בתי המשפט לשמש כמפקחת בתיקים שונים. המשיב הגיש לעיוני מספר אסמכתאות ולאורן טען כי אף שופטי בית משפט זה איפשרו שחרור לחלופת מעצר בעבירות דומות ובנסיבות חמורות אף יותר.

תמצית נימוקי הערר בבש"פ 8999/12

7.        המשיב טוען כי הוכח לפני בית המשפט המחוזי ששמו לפי המסמכים הרשמיים הינו אברהם איילין ולא כפי שצויין בכתב האישום, אברהם מנגיסטו. המשיב טוען כי הוא הציג לבית המשפט המחוזי את תעודת הזהות של אמו ולאחרונה אף השיג את תעודת הזהות ואת תעודת הלידה שלו מהן עולה כי שם משפחתו אינו מנגיסטו. בדיון שנערך לפני הגיש המשיב העתקים ממסמכים אחרים בהם צויין שם המשפחה איילין. המשיב מוסיף כי לירן לא התבקש להצביע על תמונתו של אותו אברהם מנגיסטו שאותו כינה "ביג". בנוסף לכך טוען המשיב כי גם לעדה מישל אבו אל הווה שטענה כי זיהתה את "ביג" לא הוצגה תמונתו והיא לא התבקשה לזהותו. המשיב מדגיש כי לחוסר ההתאמה בין שם משפחתו במרשם האוכלוסין לבין שם המשפחה מנגיסטו ישנה חשיבות רבה שכן כבר בחקירתו טען לפני החוקרים כי הוא אינו אותו "ביג" ושם משפחתו אינו מנגיסטו וכי אין לו כל קשר לאירועים מושא כתב האישום. בהקשר לעדותה של מישל טוען המשיב כי עדותה מוטלת בספק בשל העובדה כי מדובר בשעת לילה מאוחרת כאשר הזיהוי הנטען נעשה מחלון ביתה ובנסיבות בהן חבש הדוקר מסכה. כמו כן טוען המשיב כי מהימנותה של העדה מוטלת בספק שכן היא לא ציינה כי "ביג" חבש מסכה. המשיב מוסיף כי אין במזכר של הקמ"ן כדי לקשור אותו לאירועים מושא כתב האישום שכן הקמ"ן מכיר מעבודתו אנשים המתגוררים ברחובות שלהם עבר פלילי, אך אין בכך כדי למנוע את האפשרות שמדובר באדם בעל שם וכינוי זהים המתגוררים מחוץ לרחובות או באדם כזה המתגורר ברחובות אך עברו נקי. לאור כל האמור טוען המשיב כי אין בעניינו די ראיות לכאורה להוכחת אשמתו מאחר וראיות הזיהוי אינן מצביעות עליו כאותו "ביג" וכי אין מקום לדחות את ההכרעה בסוגיה להליך העיקרי שעשוי להימשך מספר חודשים שעה שהוא שוהה במעצר.

תגובת העוררת