החלטה בתיק בש"פ 7593/10

           לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט צ' קפאח) במ"ת 51703-07-10 מיום 14.10.2010, במסגרתה הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

העובדות על פי כתב האישום

1.             במסגרת כתב האישום שהוגש נגד העורר מיוחסות לו עבירה של מעשה סדום בקטין בן משפחה [לפי סעיף 347(ב) בנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(1)+(3) בצירוף סעיף 351(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)] וריבוי עבירות של מעשה מגונה בקטין בן משפחה (לפי סעיף 348(ב) בנסיבות המנויות בסעיף 345(ב)(1) ובנסיבות האמורות בסעיף 345(א)(1) בצירוף סעיף 345(ב)(2) לחוק העונשין). על פי המתואר בכתב האישום, במועדים שונים במהלך השנים 2006-2003 (להלן: התקופה הרלוונטית) ביצע העורר מעשי סדום ומעשים מגונים בבתו הקטינה ר' (שטרם מלאו לה 14 שנים) שלא בהסכמתה החופשית, וכן ביצע מעשים מגונים בבנותיו הקטינות א' וח' (שטרם מלאו להן 14 שנים) שלא בהסכמתן החופשית.

2.             כך, במספר רב של מקרים (כמעט מעשה של יום ביומו) ניצל העורר את העדרה של רעייתו מהבית או את היותה עסוקה או ישנה ונהג להכניס את בתו ר' לאחד החדרים בדירת המשפחה (להלן: הדירה) או בדירתה של אמה של רעייתו (להלן: דירת הסבתא) ולסגור אחריו את הדלת. באותם מקרים הפשיל העורר את מכנסיו ואת תחתוניו ובמקביל הפשיל או הורה ל-ר' להפשיל את חצאיתה ואת תחתוניה. משעשתה כן, הורה העורר ל-ר' לכרוע על ברכיה וידיה על המיטה, כשישבנה מופנה לכיוונו. בכל אותם מקרים ליטף העורר בידו את ירכיה, את ישבנה החשוף ואת פי הטבעת של ר' ובאחד המקרים החדיר את אצבעו לפי הטבעת שלה. תוך כדי כך, בידו השנייה אחז העורר באיבר מינו ושפשף אותו מעל גבה וישבנה של ר' ולעתים שפשף העורר את איבר מינו בין עכוזיה של ר'. בכל אותם מקרים עשה העורר כאמור עד אשר שפך את זרעו על גבה וישבנה של ר'. לאחר מכן, ניגב העורר את זרעו מגופה של ר' באמצעות נייר טואלט והורה לה להתלבש.

3.             כן עולה מכתב האישום כי במהלך התקופה הרלוונטית נהג העורר לומר ל-ר' שהוא "כמו בן אדם חולה" ושהוא "צריך להוציא חלב כדי להרגיש טוב" והיה מבקש ממנה לשפשף את איבר מינו. במספר הזדמנויות ניצל העורר את העדרה של רעייתו מביתם, נכנס למקלחת, הפשיל את מכנסיו ותחתוניו והורה ל-ר' לשפשף את איבר מינו. העורר תפס את ידה של ר' והביאה לכיוון אשכיו והראה לה כיצד לעסות את אשכיו וכיצד לשפשף את איבר מינו והיא עשתה כמצוותו. במועדים שונים במהלך התקופה הרלוונטית, נהג העורר לחשוף את איבר מינו בפני ר', בדירתם או בדירת הסבתא. כמו כן, במועדים שונים במהלך התקופה הרלוונטית, הגיע העורר בשעת לילה לחדר בו ישנה אותה העת ר' והחל ללטף את גופה ואילו ר' הייתה נדחקת לצד המיטה על מנת שידו של העורר לא תגיע אליה. כן עולה מכתב האישום כי במהלך התקופה הרלוונטית נהג העורר להכניס את ידו מתחת לחצאיתה ולתחתוניה של ר' ללטף את ישבנה, וכן נהג העורר להביא לר' ממתקים על מנת שתשמור בסוד את מעשיו האמורים, ואמר לה כי אמה לא צריכה לדעת על כך. בכתב האישום צויין כי את כל המתואר לעיל ביצע העורר שלא בהסכמתה החופשית של ר' ולצורך גירוי או סיפוק מיני.

4.             כמו כן, מכתב האישום עולה כי במועדים שונים במהלך התקופה הרלוונטית, נהג העורר ללטף את רגליה של א' בדירתם, וזאת שלא בהסכמתה החופשית ולשם גירוי או סיפוק מיני.

5.             בנוסף, לפי המתואר בכתב האישום, במועד כלשהו במהלך התקופה הרלוונטית, ליטף העורר את רגליה וירכיה של ח' בדירתם, וניסה ללטף את ישבנה, וזאת שלא בהסכמתה החופשית ולשם גירוי או סיפוק מיני. ח' אמרה לעורר שיפסיק ממעשיו והתרחקה ממנו, והעורר חדל ממעשיו.

החלטת בית המשפט המחוזי

6.             בהחלטתו מיום 14.10.2010 קבע בית המשפט המחוזי כי אין מחלוקת לגבי הראיות ולגבי עילת המעצר, וכי קריאת כתב האישום מעוררת תחושה קשה. בית המשפט המחוזי ציין כי לפי כתב האישום מדובר במערכת מעשים אשר נמשכה כשלוש שנים ונפסקה בשנת 2006. כן ציין בית המשפט המחוזי כי העורר העיד על עצמו בחקירתו במשטרה כי לולא היה נתפס במעשיו, ייתכן והיה מבצע מעשים דומים גם בבנותיו האחרות. העורר הוסיף כי נכנסה בו "מכת שיגעון ורוח רעה" והוא לא יכול היה להשתלט על דחפיו. בית המשפט המחוזי ציין כי העורר הוסיף כי יש לו משיכה לילדים קטנים וכי לטעמו מדובר ב"משיכה רגילה לחלוטין".

7.             בית המשפט המחוזי התייחס לשני תסקירי מעצר שהוגשו בעניינו של העורר, וקבע כי שניהם שוללים בתכלית השלילה את שחרורו. בית המשפט המחוזי ציין כי התסקירים מבוססים על שני אדנים: הסיכון אשר עדיין נשקף מהעורר ודפוסי התנהגותו הבאים לידי ביטוי באימפולסיביות ובהתפרצויות זעם. בית המשפט המחוזי ציין כי לעורר אין עבר פלילי, אך קבע כי לעובדה זו אין רלוונטיות לסוגיה שניצבה בפניו. כן נקבע כי למרות שהעורר הפסיק לבצע את המיוחס לו בכתב האישום עוד בשנת 2006 ולא מיוזמתו, אלא כתוצאה מכך שאם ילדיו גילתה את שעשה לכאורה, הרי שאין בכך כדי להפיג במאומה את מסוכנותו. נוכח דברים אלו, נוכח קביעת שירות המבחן כי גם היום נשקף מן העורר סיכון ונוכח העדר חלופת מעצר שתאיין את מסוכנותו של העורר, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מנוס מלהורות על הארכת מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

נימוקי הערר

8.             העורר - באמצעות בא כוחו, עו"ד אבי כהן - טוען כי בית המשפט המחוזי אמנם צדק בנוגע לחומרת העבירות לכאורה המיוחסות לעורר, אלא שחומרת העבירות אינה מהווה עילת מעצר ויש לבחון חלופת מעצר אשר תצמצם את המסוכנות הנשקפת ממנו. לטענת העורר, בית המשפט המחוזי שגה בקובעו כי אין מנוס ממעצרו עד תום ההליכים לנוכח מסוכנותו. לדבריו, מפסיקת בית המשפט העליון במקרים דומים עולה כי ראוי היה להעדיף חלופת מעצר בתנאים מגבילים ובתוספת איזוק אלקטרוני.

9.             העורר מדגיש את היותו נעדר עבר פלילי ואת היותו "בעל נזקקות טיפולית רבה" לאחר שחווה בילדותו התעללות קשה מידי אחיו הבכור. כמו כן מציין העורר כי מייד בחקירתו הוא הכה על חטא, לקח אחריות מלאה על מעשיו והתחנן כי תינתן לו האפשרות לעבור הליך טיפולי, כולל הליך תרופתי, ככל שיידרש. העורר מדגיש כי אף נמצאה מסגרת טיפולית המתמחה בתחום זה, אשר מוכנה לקבלו להליך טיפולי במסגרתה. כן מציין העורר כי אין חולק כי העבירות המיוחסות לו במסגרת כתב האישום נפסקו בשנת 2006, כאשר במשך כארבע שנים מאז היה חופשי לחלוטין ולא פגע באיש ובשנת 2009 אף עזב את ביתו והינו מצוי בהליך גירושין מרעייתו. בהקשר זה מפנה העורר לדוגמאות מפסיקת בית משפט זה בהן ניתן משקל לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות. לבסוף טוען העורר כי בית המשפט המחוזי שגה בהתעלמו מחלופת מעצר נוספת אשר הוצעה בעניינו, בישיבה מסויימת בעיר מגוריו (להלן: הישיבה).

10.          לנוכח כל האמור מבקש העורר להורות על שחרורו בתנאים מגבילים לבית אביו ובפיקוחו, לרבות התקנת איזוק אלקטרוני. לחלופין עותר העורר להורות על שחרורו בתנאים מגבילים לישיבה.

תגובת המשיבה

11.          המשיבה - באמצעות באת כוחה, עו"ד ירין שגב - טוענת כי לנוכח ממצאי שירות המבחן ונוכח המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן העורר, אין מקום לקבל את הערר. לטענת המשיבה, מתסקירי שירות המבחן עולה כי מן העורר נשקפת מסוכנות גבוהה כללית, ולא רק כלפי קטינים בני משפחתו. המשיבה מפנה לכך שעל פי האמור בתסקיר מיום 11.10.2010 הפסקת המעשים בשנת 2006 הייתה בעקבות חשיפתם על ידי רעיית העורר. יתר על כן, המשיבה מפנה לכך שרעיית העורר מסרה כי היו ניסיונות נוספים למעשים דומים על ידי העורר. המשיבה מציינת עוד כי על פי התסקיר מיום 11.10.2010, לא יהיה בטיפול כדי לאיין את מסוכנותו של העורר בתקופת המעצר, אף אם ייתכן שיהיה בו כדי להפחית ממסוכנותו בטווח הרחוק.

12.          לטענת המשיבה, בנוסף למסוכנות הנשקפת מן העורר קיים במקרה זה גם חשש משיבוש הליכי משפט לנוכח התרת העדתן של שתיים מן הקטינות ובפרט לנוכח מאפייני אישיותו של העורר כפי שעולים מן התסקירים (לרבות מאפיינים אימפולסיביים, התפרצויות זעם ועוד).

13.          המשיבה מציינת כי חלופת המעצר בבית אביו של העורר נפסלה על ידי שירות המבחן לנוכח מסקנתו כי האב ואחיו של העורר, שהוצעו כמפקחים, לא יוכלו לשמש דמויות סמכותיות עבורו. ביחס לאפשרות החלופה בישיבה טוענת המשיבה כי חלופה זו אינה ראויה שכן ממכתבו של ראש הישיבה, אשר צורף להודעת הערר, עולה כי הישיבה מציעה תנאים בסיסיים בלבד שאינם כוללים פיקוח צמוד כנדרש במקרה זה. זאת ועוד, המשיבה מציינת כי הישיבה האמורה שוכנת קרוב מאוד למקום מגורי רעיית העורר וילדיהם.

דיון והכרעה