אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש"פ 651/12

החלטה בתיק בש"פ 651/12

תאריך פרסום : 23/01/2013 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
651-12
25/01/2012
בפני השופט:
י' דנציגר

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד ד' שמול
הנתבע:
1. פלוני
2. פלוני
3. פלוני
4. פלוני

עו"ד י' בן דוד
עו"ד י' דוד
עו"ד ד' ורניצקי
החלטה

           לפני בקשה להארכת מעצר בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

עובדות והליכים קודמים

1.             לפי עובדות כתב האישום המתוקן, המשיבים ריצו בתקופה הרלבנטית עונשי מאסר בכלא "אשל" בבאר שבע והוחזקו ביחד באגף סגור 12 בתא מספר 6. החל מיום 17.4.2011 או בסמוך לכך ועד ליום 24.4.2011 פנו המשיבים למתלונן בהזדמנויות שונות והטיחו בפניו כי הוא הלשין עליהם למודיעין הכלא כי הם מחזיקים סמים, כינו אותו "מלשין" ותקפו אותו בצוותא חדא באופן שסתרו לו, בעטו בו והכו אותו. ביום 24.4.2011 בשעה 24:00 או בסמוך לכך חברו המשיבים ותקפו בצוותא חדא את המתלונן באופן שחנקו אותו, סטרו לו והכו אותו בפניו באגרופים, תוך שהם חוזרים ומכנים אותו "מלשין". בהמשך, אחזו המשיבים במתלונן כדי למנוע את התנגדותו ונטלו מכונה, או סכין או דבר מה דומה לכך, באמצעותו פצעו את המתלונן וגרמו לו חבלות חמורות באופן שחרטו על ידיו של המתלונן, בין היתר, את מספר הטלפון הנייד של קצין מודיעין בית הסוהר, את שמו וכן כתבו במספר מקומות "מלשין". במהלך האירועים הכו המשיבים את המתלונן ברגליו באמצעות כבל חשמלי וגרמו לו לסימנים אדומים. המתלונן, כל אותה העת, ניסה לקרוא לעזרה, ואולם המשיבים סתמו את פיו בידיהם ואיימו עליו בפגיעה בגופו בכך שאמרו לו שאם ידבר יהרגו אותו, תוך שהם ממשיכים להכותו. בהמשך לאירועים הנ"ל איימו המשיבים על המתלונן בפגיעה בגופו מתוך כוונה להפחידו שאם יספר אודות מעשיהם בספירת הבוקר יהרגו אותו והוסיפו ואיימו שאם יספר לגורמי הכלא אודות מעשיהם ינקמו בו אף מחוץ לכותלי הכלא ויחסלו אותו. בעקבות מעשי המשיבים נפצע המתלונן ונגרמו לו חבלות חמורות שהצריכו טיפול רפואי במרפאת הכלא.

2.             ביום 3.5.2011 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום נגד המשיבים. במסגרת כתב האישום יוחסו למשיבים עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 382(א) יחד עם 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

3.             בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים נגדם במסגרתה נטען כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיבים וכי נוכח מעשיהם קמה בעניינם של המשיבים חזקת מסוכנות סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. עוד נטען כי מסוכנותם של המשיבים נלמדת גם מעברם הפלילי המכביד ומהעובדה שביצעו את העבירות בעודם מרצים עונשי מאסר וחרף היותם תחת השגחת סוהרי בית הסוהר.

4.             הדיונים בבקשה להארכת מעצר נדחו מספר פעמים בתחילה נוכח היעדר ייצוג, בהמשך משום שהמשיבים 3-1 לא הובאו לדיון על ידי שירות בתי הסוהר ולבסוף בשל חילופי ייצוג של המשיב 1. ביום 15.6.2011 הסכימו באי כוח המשיבים לקיומן של ראיות לכאורה. בא כוחו של המשיב 2, שהיה צפוי להשתחרר ממאסרו בתחילת ספטמבר, ביקש לקבוע דיון המשך לפני תום תקופת המאסר אשר במסגרתו יטען לחלופת מעצר ולעניין קיומה של עילת מעצר והדיון נקבע ליום 4.9.2011. הדיון נדחה פעמיים נוספות בעקבות אי-התייצבות בא כוח המשיב 2. בדיון שנקבע ליום 8.9.2011 התייצב נציג הסניגוריה הציבורית, הודיע על החלפת ייצוג וביקש דחייה לצורך לימוד חומר החקירה. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה. בדיון מיום 21.9.2011 טענו הצדדים לעניין הראיות וקיומה של חלופת מעצר ביחס למשיב 2. בית המשפט המחוזי קבע כי ישנה תשתית ראייתית מספקת, אולם נוכח העובדה כי למשיב 2 אין עבר פלילי בתחום עבירות האלימות הורה לשירות המבחן לערוך תסקיר בעניינו ולהגישו עד לדיון ההמשך שנקבע ליום 11.10.2011. התסקיר לא הוגש במועד ובית המשפט המחוזי דחה את הדיון ליום 23.10.2011. במסגרת התסקיר שהוגש העריך שירות המבחן את רמת הסיכון להישנות עבירות מצדו של המשיב כגבוהה וקבע כי לא ברור אם יש בידי חלופה אנושית לצמצם סיכון זה. בנוסף, ציין שירות המבחן כי לא עלה בידיו לבחון את חלופת המעצר המוצעת ועל כן נתבקשה דחייה לעשות כן. בהחלטות מהימים 20.10.2011 ו-23.10.2011 העניק בית המשפט ארכה להגשת תסקיר משלים ודחה את הדיון ליום 8.11.2011. במסגרת התסקיר המשלים מיום 1.11.2011 התרשם שירות המבחן כי החלופה המוצעת על ידי המשיב 2 תתקשה להציב לו גבולות ברורים. לאור האמור ונוכח רמת הסיכון הגבוהה עליה עמד בתסקיר הראשון לא בא שירות המבחן בהמלצה לשחרר את המשיב 2 לחלופת מעצר. ביום 8.11.2011 טענו הצדדים לעניין חלופת המעצר וביום 10.11.2011 נחקר הערב שהוצע מטעם המשיב 2. בסיום הדיון מיום 10.11.2011 הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של המשיב 2 לחלופת מעצר. ביום 14.11.2011 קיבל בית משפט זה (השופט ס' ג'ובראן) את ערר המבקשת על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 10.11.2011 והורה על מעצרו של המשיב 2 עד תום ההליכים נגדו.

5.             בנוסף, אף בהליך העיקרי היו מספר לא מועט של דחיות שניתנו בעיקרן לשם הסדרת ייצוגם של המשיבים. ביום 10.11.2011 לאחר שניתן מענה לכתב האישום מצדם של כל המשיבים, קבע בית המשפט המחוזי שלושה דיוני הוכחות. ביום 3.1.2012 נשמעה עדותו של המתלונן בחקירה ראשית. המתלונן החל להיחקר בחקירה נגדית, אלא שבאת כוח המבקשת התנגדה למספר שאלות ואילו באי כוח המשיבים טענו כי על המבקשת היה להוציא תעודת חיסיון באשר לחומר המדובר שהינו רלבנטי לעניין. בית המשפט התיר את השאלות, המבקשת ביקשה מצידה להפסיק את עדותו של המתלונן כדי שתוכל לשקול את צעדיה ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשה. לאחר מכן, נשמע עד תביעה נוסף אולם זו הפעם ביקשו המשיבים להפסיק את עדותו נוכח חומר חקירה עליו שמעו לטענתם לראשונה בחקירתו הנגדית, אשר כלל, בין היתר, צילומי המסדרון שמחוץ לתא בו בוצעו לכאורה העבירות ותחקיר שב"ס אודות המקרה מושא כתב האישום. בית המשפט המחוזי קבע כי חלק מהחומר שנתגלה בעדותו של עד זה עשוי להקים טענת הגנה וכי יש לבחון את מעמדו של חומר חקירה נוסף שנתגלה במהלך העדות. נוכח האמור ביטל בית המשפט המחוזי את מועד ההוכחות שהיה קבוע ליום המחרת וקבע כי המבקשת תגיש עד ליום 5.1.2012 את עמדתה לגבי חומר החקירה הנ"ל והמשך עדותו של המתלונן. ביום 5.1.2012 העבירה המבקשת לבאי כוח המשיבים הודעה לה צירפה חלק מחומר החקירה שנתבקש וכן ציינה כי נתקבלו חומרי חקירה חדשים אשר סיווגם כחומר חקירה נבחן על ידה. עוד ציינה המבקשת במכתבה כי היא פועלת להוצאת תעודת חיסיון בתיק. ביום 10.1.2012 הגישה המבקשת הודעה ברוח זו לבית המשפט המחוזי ובהמשך נקבע מועד תזכורת ליום 30.1.2012.

6.             לשם השלמת התמונה יצויין כי המשיבים 1, 3 ו-4 מצויים במאסר. מועד שחרורו של המשיב 1 הוא 16.9.2012, מועד שחרורו של המשיב 3 הוא 20.3.2013 והמשיב 4 מרצה מאסר עולם. עוד אציין כי ביום 23.1.2012 קיבלתי את הבקשה למעצרו של המשיב 4 ב-90 ימים נוספים; זאת בהתאם להסכמת בא כוחו עליה הוצהר בכתב הסכמה שצורף לבקשה דנן. על כן יתייחס הדיון למשיבים 3-1.

נימוקי הבקשה

7.             המבקשת טוענת - באמצעות באת כוחה, עו"ד דפנה שמול - כי המעשים המיוחסים למשיבים מאופיינים באכזריות רבה ומעידים על המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהם. כמו כן נטען כי דברים אלה נכונים במיוחד נוכח העובדה שהמעשים בוצעו בשעה שהמשיבים היו נתונים תחת משמורת בבית הסוהר ונוכח עברם הפלילי העשיר.

8.             אשר למשיב 2 עמדה המבקשת על הסיכון הגבוה להישנות המעשים מצדו כמפורט בתסקיר שירות המבחן. עוד צויין כי כפי שקבע בית משפט זה בהחלטת השופט ס' ג'ובראן מיום 14.11.2011 בעניינו של המשיב 2 נסיבות המקרה מלמדות על נכונותם של המשיבים לבצע מעשים אכזריים.

9.             המבקשת הדגישה כי עיקר העיכוב היה באחריות המשיבים הואיל שנדרשו להם כשישה חודשים מעת שהוגש כתב האישום כדי להסדיר את עניין הייצוג וללמוד את חומרי החקירה. כן ציינה המבקשת כי היא ערה להתמשכות ההליכים בתיק, אולם נוכח מסוכנותם הגבוהה של המשיבים סבורה היא כי אין מנוס מהארכת מעצרם עד לתום משפטם. לבסוף ציינה המבקשת שהיא לקראת סיום האיסוף של חומרי החקירה, כי הצילומים אותם מבקשים המשיבים אינם קיימים מכיוון שאינם נשמרים. כן הודיעה למשיבים שיוכלו לעיין בתחקיר השב"ס ושתעודת חיסיון ביחס לשאר החומר תוצא בימים הקרובים.

טענות המשיבים

10.          המשיב 1 - באמצעות בא כוחו, עו"ד יריב בן דוד - טען כי חלוף הזמן הרב מאז הוגש כתב האישום והעובדה שייתכן כי יחלוף עוד זמן רב טרם יושלמו ההליכים בנוגע לחומרי החקירה, לרבות הליכי סיווג החומרים כחומרי חקירה, הוצאת תעודת החיסיון והליכי הגילוי שסביר שיידרשו בעקבותיה, משנים את נקודת האיזון באופן שהכף נוטה לדחיית הבקשה דנן. בהקשר זה הגיש עו"ד בן דוד מכתב שנשלח למשיבים בפקסימיליה ביום 24.1.2012 מאת המבקשת, ובמסגרתו מודיעה המבקשת כי "בעקבות עדותו של ע.ת. 2 עלה כי אכן נערך תחקיר שב"ס" ובהמשך מפורטים אותם חומרים שהמבקשת מעמידה לעיון המשיבים מתוך התחקיר. עו"ד בן דוד הפנה לסופו של המכתב שם נכתב כי "יתר הנתונים ו/או מסמכים לטעמינו אינם בגדר חומר חקירה או שייחסו תחת תעודת חיסיון שבטיפול כעת" וטען כי נוכח האמור סביר להניח שיתקיימו דיונים נוספים אודות סיווג החומרים וחשיפתם ושיעבור עוד זמן רב טרם יידון העניין לגופו. כן טען בא כוח המשיב 1 כי רשימת העדים מטעם המבקשת צפויה להשתנות, עובדה שתשליך אף היא על ניהול ההליך והתמשכותו.

           יתרה מזאת, טען בא כוח המשיב 1, אוזלת היד שגילו רשויות החקירה והתביעה בתיק הנדון, כאשר לא טרחו מראש לאסוף את הראיות המדוברות ולחקור עדים רלבנטיים נוספים, כדוגמת הזקיף הנמצא בכל אגף בכלא שהיה אמור לפי נהלי השב"ס לערוך סיורים באיזור התא בו נערכו המעשים מושא כתב האישום, אף בה יש כדי לשנות מנקודת האיזון ולהטות את הכף לטובת שחרורם של המשיבים ממעצרם.

            באופן ספציפי עמד עו"ד בן דוד על כך שמרשו מרצה עונש מאסר עד לספטמבר שנה זו וכי הוא לא ייצא לחופשי אם ישוחרר ממעצר, אולם לאפשרות שחרורו ממעצר משמעויות כבדות משקל באשר לתנאי כליאתו. כן טען כי מרשו אינו מרצה מאסר בגין עבירות אלימות וכי עברו הפלילי עובר למקרה מושא כתב האישום אינו מלמד על כך שנשקפת ממנו מסוכנות.

11.          המשיב 2 - באמצעות בא כוחו, עו"ד ירון דוד - הצטרף לטענותיו של עו"ד בן דוד וביקש להוסיף עליהן כי לא ייתכן שתובע סביר לא יהיה מודע לכך שקיים תחקיר שב"ס בעקבות אירוע כדוגמת זה המתואר בכתב האישום ולא ידרוש לקבלו. לטענתו, אין זה מתקבל על הדעת כי המשיבים יהיו אלו שמשלמים את המחיר בגין רשלנות התביעה והמשטרה. עוד טען עו"ד דוד כי העובדה שהצילומים המבוקשים אינם קיימים עשויה להביא לזיכויים של המשיבים שכן רשלנותן של רשויות שקולה דה-פקטו להשמדת ראיה חיונית.

           באופן ספציפי ביחס למרשו ציין עו"ד דוד כי ההחלטה בעניינו היא קרדינאלית בשל העובדה שהוא סיים את ריצוי מאסרו ושחרורו ממעצר יביא לשחרורו מבית הכלא. עוד ציין עו"ד דוד כי אין בעברו של המשיב 2 ולו בדל של עבירת אלימות. לבסוף טען כי המפקחים שהוצעו על ידו הם הטובים ביותר שניתן למצוא בקרב העדה הבדואית אליה משתייך המשיב 2, שכן מדובר באנשים מבוגרים ששירתו בעברם בצבא.

12.          המשיב 3 - באמצעות בא כוחו, עו"ד דימיטרי ורניצקי - הצטרף אף הוא לטיעוני באי כוח המשיבים 2-1 והוסיף כי אם היה הליך ההוכחות מתקיים כסדרו כיום היה ההליך לכל הפחות בשלב הסיכומים. לטענתו, בנסיבות המקרה דנן לא ניתן להעריך כמה זמן יארך ההליך ועובדה זו כשלעצמה מהווה צידוק מספיק לדחיית הבקשה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ