החלטה בתיק בש"פ 5545/10

1.            ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ת' נתנאל), אשר הורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים נגדם.

2.            ביום 12.7.2010 הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד העוררים כתב אישום, האוחז שלושה אישומים. נטען, כי המעשים המפורטים בכתב האישום בוצעו על רקע סכסוך בין משפחת אבו מוך לבין משפחת קעדאן, אליה משתייכים העוררים. לפי המתואר באישום הראשון, ביום 17.6.2010 הגיעו העורר 1, אמיר קעדאן (להלן - אמיר) והעורר 2, ג'מיל קעדאן (להלן - ג'מיל) ברכב לשכונת הבדואים בעיר באקה אלגרביה, כאשר ברשותם אקדח. לפי המתואר, הבחינו אמיר וג'מיל במתלוננות, המשתייכות למשפחת אבו מוך, בכניסה לביתה של וופא קעדאן. בשלב זה, לפי המתואר, ירד אמיר מהרכב וממרחק של כעשרה מטרים ירה באויר באמצעות האקדח. אמיר הסתכל לעבר אחת המתלוננות במהלך הירי בתנועת איום. בגין מעשים אלה הואשמו העוררים 2-1 בביצוע עבירות של נשיאה והובלת נשק, יריות באזור מגורים ואיומים. באישום השני נטען, כי על רקע הסכסוך בין המשפחות, הגיעו אמיר והעורר 3, מועתסם קעדאן (להלן - מועתסם) ביום 23.6.2010 ברכב לביתו של וליד קאסם כשהם מצוידים באקדח. כאשר הבחינו העוררים בוליד, אשר ישב אותה עת עם אשתו ואחותה בחצר ביתו, ירה מועתסם מספר יריות לעברם ונמלט יחד עם אמיר מהמקום. היריות החטיאו את המתלוננים ופגעו בקירות הבית. בגין מעשים אלה יוחסו לעוררים 1 ו-3 ביצוע עבירות של נשיאה והובלת נשק, חבלה בכוונה מחמירה והיזק בזדון.

3.            לפי המתואר באישום השלישי, על רקע סכסוך המשפחות ובהמשך לאירוע שתואר באישום השני, הוצת רכבו של מועתסם. לאחר מכן, הגיעו העוררים, יחד עם אנשים נוספים ממשפחתם לביתם של וחיד ווליד קאסם, כאשר הם מצוידים באלות, ברזלים וסכינים. במקום התפתחה קטטה בין המשפחות. נטען, כי במהלך הקטטה היכו העוררים את וליד בכל חלקי גופו וכי מועתסם היכה אותו באמצעות ברזל בפניו. בנוסף, היכו העוררים את אחיו של וליד, אמין אבו מוך, באמצעות מוטות וברזלים בכל חלקי גופו, גם בזמן שהלה שכב על הקרקע. עוד נטען, כי במהלך הקטטה הלמו העוררים באמצעות מוטות ברכבם של המתלוננים, תוך שהם גורמים נזק לרכב. כתוצאה ממעשים אלה נגרמו לוליד ולאמין חבלות שונות. בגין המעשים המתוארים יוחסו לעוררים עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, פציעה בנסיבות מחמירות, תקיפה בנסיבות מחמירות והיזק בזדון.

4.            במקביל להגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של העוררים עד תום ההליכים נגדם. ביום 21.7.2010 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים. זאת, לאחר שמצא כי קיימת תשתית ראייתית ברמה מספיקה לצורך הוכחה לכאורה של המעשים המיוחסים לעוררים. כן נקבע, כי נוכח המעשים המיוחסים לעוררים, המצמיחים עילת מסוכנות לפי חוק, אין מקום להורות על עריכת תסקיר מבחן בעניינם. על החלטה זו משיגים העוררים. לטענתם, שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד העוררים, תוך שהתעלם מסתירות רבות בהודעות המתלוננים ועדי הראיה לאירועים. כן טוענים הם, כי אף אם ישנן ראיות לכאורה, היה מקום להורות על עריכת תסקיר לבחינת האפשרות לשחררם לחלופת מעצר.

5.            לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר הראיות הגולמי הקיים בשלב זה, מצאתי כי דין הערר להידחות. בא-כוח העוררים העלה שתי טענות עיקריות ביחס לחומר הראיות הקיים. האחת, כי הודעותיהם של המתלוננים ועדי הראייה השונים כוללות סתירות מהותיות. השנייה, כי מרבית ההודעות נגבו מבני משפחת אבו מוך, אשר להם אינטרס בהפללת העוררים. אשר לטענה הראשונה, לא מצאתי כי בחומר הראיות קיימות סתירות מהותיות, הפוגעות בכוחן של הראיות בשלב זה של ההליך. אכן, ניתן להצביע על הבדלים מסוימים הקיימים בין הודעותיהם של עדי ראיה שונים ביחס לאישום הראשון והשני. כך למשל, ביחס לאישום הראשון, מסרה וופא קעדאן (שהירי הנטען אירע סמוך לביתה), כי אדם בשם קותיבה קעדאן אמר לה כי ראה את אמיר יורה. לעומת זאת, בהודעה שמסר קותיבה, הכחיש הוא כי ראה את אירוע הירי וציין כי רק ראה טנדר כחול מתרחק מהמקום. ואולם, בהסתכלות על מכלול ההודעות נראה כי ככל שקיימות סתירות, אין הן נוגעות לנקודות המרכזיות בכתב האישום. היינו, חומר הראיות הגולמי הקיים בשלב זה קושר את העוררים בצורה מספקת לביצוע המעשים המתוארים בשלושת האישומים המפורטים בכתב האישום. עוד יוער בהקשר זה, כי גם בגרסאותיהם של העוררים נמצאו סתירות מסוימות. כך למשל, התגלו סתירות ביחס לטענת אליבי שהעלה ג'מיל באשר למקום הימצאו בעת התרחשות האירוע נשוא האישום הראשון. גם בטענה כי מרבית ההודעות נגבו מבני משפחת אבו מוך אין כדי לכרסם בחומר הראיות באופן המצדיק את שחרור העוררים. אכן, בהתחשב ברקע לאירועים נשוא כתב האישום, לא ניתן לשלול את הטענה לפיה לבני משפחת אבו מוך ישנו אינטרס מסוים בהפללת העוררים. ואולם, עניין זה יישקל על ידי בית המשפט במסגרת בירור ההליך העיקרי, ואיך בכך כדי לשלול את האמור בהודעות מיניה וביה. זאת, גם בהתחשב בכך שקיימות ראיות נוספות התומכות בהודעות שנמסרו, כדוגמת הימצאותם של קליעים באזור ביתה של וופא קעדאן וכן סימני ירי בביתו של אחמד קעדאן.

6.            נוכח האמור, לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה קיימות ראיות לכאורה הקושרות את העוררים למעשים המפורטים בכתב האישום. מעשים אלה, בעיקר בהתחשב בכך שבוצעו על רקע סכסוך בין משפחות, מלמדים על המסוכנות הרבה הנשקפת מהעוררים. העוררים לא היססו לעשות שימוש בנשק חם על מנת לאיים על המתלוננים ואף ירו לעברם. כמו כן, היו מעורבים העוררים בקטטה אלימה ביותר, תוך שימוש במקלות ובמוטות ברזל, אשר הובילה לפציעות משמעותיות של וחיד קאסם ואמין אבו מוך. מעשים אלה מצמיחים חזקת מסוכנות סטטוטורית, המחייבת בנסיבות העניין את מעצרם של העוררים עד תום ההליכים. בנוסף, כפי שציין בית המשפט המחוזי, לחובתם של ג'מיל ומועתסם יש לזקוף את העובדה כי בעברם הרשעות קודמות בעבירות תקיפה. משכך, צדק בית המשפט המחוזי בקובעו, כי אין מקום לבחון את אפשרות שחרור העוררים לחלופת מעצר. יצוין, כי גם בנסיבות האישיות של העוררים אין כדי לשנות ממסקנה זו.

7.            אשר על כן, הערר נדחה.

           ניתנה היום, כ"ג באב התש"ע (3.8.2010).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    גק

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: