החלטה בתיק בש"פ 3138/05

א.        בפני עררים כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (החלטת השופט כבוב) מיום 14.3.05 בבש"א 90102/05, 90180/05 לדחות את בקשת העוררים לשחרור לחלופה במסגרת עיון מחדש, וכן בקשת המדינה מיום 28.3.05 להאריך את מעצרם של העוררים - נאשמים 3 ו-4 בתפ"ח 1070/04 בבית המשפט המחוזי  - בתשעים ימים נוספים, בגדרי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. זו הארכה שניה המתבקשת מכוח סעיף זה. יצוין כי נאשמים אחרים באותה פרשה, ששה במספרם (נאשמים 2-1 ו-8-5) הסכימו לקבלת הבקשה, ובהתאם הוארך מעצרם. החלטה זו עוסקת איפוא אך בעניינם של גיא חסיד ואמיל קיג, שייקראו להלן עורר 1 ועורר 2 בהתאמה.

ב.        כתב האישום שהוגש כנגד העוררים וכנגד אחרים כולל שישה אישומים, ובהם סידרה של ניסיונות התנקשות אשר בוצעו על רקע סכסוך בין מפעילים של בתי הימורים בלתי חוקיים בישראל. על פי האישום הראשון, במהלך שנת 2003 קשרו הנאשמים 4-1 בתיק (קרי, לרבות שני העוררים דנא) קשר ביחד עם אחר לרצוח את יעקב אלפרון, את אחיו ניסים אלפרון ואת עזרא (שוני) גבריאלי באמצעות רוצחים שכירים. במסגרת הקשר ולצורך קידומו דאגו להביא ארצה את הנאשמים 8-5 ואדם נוסף בשם סרגיי קורדטסו (להלן ביחד: הרוצחים השכירים). העוררים אף נסעו לליטא, כנטען, לצורך כך. הרוצחים השכירים נכנסו לישראל שלא כדין דרך מצרים, והנאשמים הכינו בעבורם מסמכים מזויפים ולאחר שהובאו לדירת מסתור באזור המרכז, התגוררו שם משך מספר חודשים, עד מעצרם. במהלך אותה תקופה, כך נטען, סיפקו הנאשמים לרוצחים השכירים שני כלי רכב גנובים להם הוצמדו לוחיות רישוי מזויפות וקטנוע, והעורר 2 אימן אותם בצליפה ובהכנת מטעני חבלה. עורר זה אף ליווה אותם, כנטען,  לחנויות נשק שונות בהן רכשו כוונת אופטית לנשק ומשקפות. הנאשמים החזיקו בדירת המסתור ארסנל כלי נשק שכלל, בין היתר, חמישה רובי סער, תת מקלע אחד, שלושה אקדחים, שני טילי לאו, שתי לבנות חבלה, רימונים, אמצעי ראיית לילה, ועוד. כן נמצא בדירה ציוד הסוואה, כגון פיאות, שפמים וכובעי גרב. באישומים השני, השלישי והרביעי מתוארים שלושה ניסיונות התנקשות אותם ביצעו לכאורה העוררים עם אחרים במסגרת הקשר שקשרו: באישום השני נטען כי הנאשמים 6-1 הניחו מטען חבלה ברכב אותו החנו סמוך למקום מגוריו של יעקב אלפרון, אולם המטען פורק בטרם התפוצץ. באישום השלישי נטען כי הנאשמים 7-1 ירו לעבר ניסים אלפרון בעת שזה ביקר בבית חברתו ברמת גן, אולם לא פגעו בו. כן נטען כי בהזדמנות נוספת ארבו לו נאשמים אלה באותו מקום. באישום הרביעי נטען כי הנאשמים כולם - למעט אחד, הנאשם 2, אשר ידע על המעשה אולם לא היה שותף לו בפועל - הניחו מטען חבלה ברכבו של עזרא (שוני) גבריאלי וניסו להפעילו ללא הצלחה בארבע הזדמנויות שונות בהן היה ברכב. באישום החמישי נטען כי הנאשם 1 החזיק רימון רסס וחומר נפץ תקני וניסה להעבירם לאחר, ובאישום השישי, המיוחס לעורר 2 לבדו, נטען כי בשתי הזדמנויות שונות במהלך החקירה איים על חוקרי המשטרה כי ירצח אותם.

ג.        בגין המעשים שפורטו מיוחסות לעוררים, בין היתר, עבירות של ניסיון לרצח, ושורה ארוכה של עבירות בנשק, עבירות זיוף התחזות וגניבה. לעורר 2 מיוחסת גם עבירה של איומים.

ד.        (1)    עם הגשת כתב האישום החליט בית המשפט המחוזי (השופט כבוב) לעצור את כל הנאשמים ובהם העוררים, עד תום ההליכים, ובהחלטתו מיום 21.7.04 ציין כי קיימות ראיות לכאורה נגד הנאשמים, המבוססות, בין היתר, על האזנות סתר ועדויות ראייה, ועוד קבע כי המסוכנות העולה מן הנאשמים כולם "זועקת לשמים" ואין מקום לשחררם לחלופת מעצר. ערר שהגישו העוררים דנא על ההחלטה לעצרם נדחה (החלטת השופט טירקל מיום 21.9.04). כן נדחה ערר שהגישו הנאשמים 7 ו-8 על החלטת המעצר (החלטת השופט גרוניס מיום 16.8.04). נאשמים אחרים הסכימו למעצר. בקשה מטעם המדינה להורות על הארכת מעצרם של כל הנאשמים מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) נתקבלה (החלטת השופטת חיות מיום 11.1.05).

           (2)    השופט כבוב, בהחלטת המעצר עד תום ההליכים מיום 21.7.01, ציין לחובת העוררים את הסתירות בין גירסותיהם, קרי, כי העורר 1 טען שנסע לליטא להתגרש והכחיש כי פגש בעורר 2 ובאלכס מריוס, מי שנחשד כראש חבורת הרוצחים ונמלט, בעוד העורר 2 ציין שהעורר 1 פנה אליו וביקשו להתלוות אליו כדי לעזור לו להתגרש, כי הוא הוביל את העורר 1 לפגישה עם מריוס וכי עורר 1 התרשם מאמל"ח שהחזיק מריוס בביתו, ואחר כך גם סידר עורר 1 למריוס דרכון מזויף לעזיבת הארץ. עוד ציין השופט לחובת עורר 1 כי נעשה שימוש ברכב "סיטרואן סקסו" הרשום על שם אמו של עורר 1, וזאת יותר מפעם אחת; טענת מכירת הרכב נדחתה.

           (3)    השופט טירקל, בדונו בערר העוררים (החלטה מ- 21.9.04) ציין, מזה,  את הקושי שבקביעת עמדה לגבי ראיות, במיוחד נסיבתיות, בעילות מעצר, ומאידך גיסא את הפוטנציאל הראייתי שבהן. לגבי העוררים דנא ציין כי "אינם עומדים, ככל שניתן להתרשם בשלב מקדמי זה, בליבה של הפרשה במובן זה שאינם המתכננים העיקריים של מעשה הרצח ואף אינם המבצעים העיקרים של המעשים, אולם, מעשיו של כל אחד מהם כרוכים זה בזה ונוגעים בצמתים שונים של התכנון ושל הביצוע. אכן, יש מקום לטענה שכל אחת מן העובדות שעליהן מצביעה המדינה לחובתו של כל אחד מהם היא תמימה ומקרית כשהיא עומדת בפני עצמה, אולם מולה עומדת מסקנה שבהגיון, לפיה לא יתכן שצירופן של עובדות אלה יחד, לגבי אדם אחד, הוא תמים ומקרי; וכי כולן נקבצו ובאו בשני אנשים שאין להם כל קשר לפרשה. יש כאן מעין תמונת הרכבה ("פזל") המסבכת את העוררים בפרשה". להלן מנה בית המשפט מתוך הראיות כי מריוס נפגש עם העורר 2 וביקש להדריך את הנאשמים מבלארוס בשימוש באמצעי לחימה, וגם ליווה אותם לחנות לציוד אופטי (כוונות לרובים) ושוחח איתם בטלפון, וטביעת אצבע של העורר 2 נמצאה על ספח של תעודת זהות מזויפת בה השתמש מריוס; כנטען, נמלט מריוס באמצעות דרכון מזויף שסופק לו, והעורר 2 המשיך לשוחח עימו גם אחר כך, דרכון מזויף אחר (השייך למעורב אחר בפרשה, שנמלט אף הוא מהארץ) נמצא במונית העורר 1, בהאזנה לשיחותיו עולה היכרות עם המעורבים, וכן הוזכר השימוש ברכב אימו. בית המשפט ייחס "משקל רב ומיוחד למסוכנותם של העוררים כחלק מקבוצה שפעלה בצוותא, יותר ממשקל המסוכנות של כל אחד ואחד מהם בנפרד".

           (4)    בהחלטה בבקשה לעיון חוזר סבר השופט כבוב כי אמנם נטענו טענות כבדות משקל על-ידי באי כוח העוררים, ואולם יש לראות את מכלול הנסיבות. אף אם היה כשל שבו מודה המדינה בזיהוי העוררים, הנה באשר לעורר 1, ראה בית המשפט את התשתית הראייתית כמוצדקת יחסית לאחרים, בשל זיהוי קולו בשיחה המוקלטת וכן בעניין הדרכון המזויף. יציאתו מן הארץ כשלעצמה בעת האישום הרביעי אינה שוללת קיומה של מעורבות בקשירת הקשר לביצוע הרצח. באשר לפוליגרף, סבר בית המשפט כי טרם בשלה השעה ליתן לכך משקל מכריע ולוא בשלב המעצר, אך יש ליתן לכך משקל מסוים, לא כראיה קונקלוסיבית. בסופו של יום, אין לשיטת בית המשפט ראיה דרמטית שתצדיק שינוי בהחלטת המעצר.   

ה.        העוררים משיגים על החלטתו של השופט כבוב לדחות את בקשתם לשחרור.

ו.        העוררים עצורים מזה שנים עשר חודשים, אך משפטם טרם הסתיים. עתה מבקשת המדינה להאריך את מעצרם בשלושה חודשים נוספים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים).

ז.        (1) ערר עורר 1: בא כוח עורר 1 - עו"ד קליין - טען, כי בכתב האישום לא פורט מה ספציפית מיוחס לשולחו; הרכב שבית המשפט קמא קבע כי נסע בו, נמכר לפלוני שי עיני לפני שנה ומחצה, והעוקבים מוסרים כי לא העורר הוא שנהג ברכב. הקלטת שיחה שהוצגה כראיה נגד עורר 1 נעשתה שבועות לאחר האירוע באישום הרלבנטי (אישום 4 - מטען החבלה ברכבו של גבריאלי), והעורר 1 היה בחו"ל בעת האישום; אכן, העורר 1 מודה כי לא אמר אמת בקשר לביקורו בליטא והיכרותו עם אלכס מריוס, אך הדבר נעשה כדי להרחיק עצמו מן העבירות; הכחשה אינה מוכיחה כשלעצמה שביצע עבירה. ועוד, מציאת דרכון מזויף בתא המטען של מוניתו במעיל, אף היא אינה מהווה ראיה שהוא עצמו עבר עבירה, שכן שקרי נאשם אינם יכולים ליצור ראיות נגדו. לטענה כי העורר 1 הבריח בדרכון מזויף את מריוס, על פי דברים מפי עורר 2 - נטען כי משפטית לא תהא זו ראיה נגד עורר 1. עוד נאמר, כי לאחר החלטת בית משפט זה נבדק העורר 1 בפוליגרף ונמצא דובר אמת, וזאת על-ידי בודק מהימן ומקצועי. לפי הפסיקה תוצאות הבדיקה צריכות להיות חלק ממגוון השיקולים בהחלטה על מעצר, גם אם לא חלק קונקלוסיבי. לשיטת בא כוח העורר 1 אף צריך לשדרג את מעמד הפוליגרף. הבקשה היא איפוא שחרור לחלופה.

           (2) ערר עורר 2: באת כוח עורר 2 - עו"ד עורקבי-דנציגר - ציינה, כי עורר זה הוא עולה חדש מליטא, בן 25, ללא עבר פלילי, שעבד כפקח על חוף הים וכשומר במועדוני ריקודים. בעבודתו כמאבטח הכיר את עורר 1. עורר 2 שיתף פעולה עם המשטרה - כנטען - באופן מלא; אין לו קשר עם הנאשמים המרכזיים בתיק, הנאשם 2, למשל, אף לא הכיר אותו כלל עד המעצר. השינויים בהערכת הראיות כלפיו, כיוון שמלכתחילה היו הראיות מעטות, אינם דרמטיים, אך יש כרסום בראיות, כגון בקשר לזיהוי על-ידי בלשי מרחב איילון, טענה שהוכחה כלא נכונה. טביעת האצבע על תעודת הזהות של מריוס אין לה משמעות, כי אין הכחשה שהיה קשר ביניהם; אולי עשה מריוס בעורר 2 שימוש לצרכיו.

           (3) באת כוח המדינה, עו"ד אברמוב, טענה בענין עורר 1, כי מרבית הטענות הועלו כבר בעבר: נושא הרכב, העוקבים שלא זיהו, טענת הקלטת שאינה קשורה באירוע אישום מס' 4, והעדרו של העורר 1 מן הארץ בעת העבירה. טענות אלה נדחו על-ידי בית המשפט. המדובר בפרשה חמורה של הבאת רוצחים שכירים מחו"ל. העורר 1 שיקר בהכחישו פגישה עם מריוס מפקד חוליית הרוצחים, והיכרות עם עורר 2, עם הנאשם 1 שטרית וכיוצא בזה. על פי הפסיקה, העדר נוכחותו בארץ בזמן אירועי אישום 4 אינו מעלה ואינו מוריד. הדברים הנשמעים בקלטת הם מפי שותף סוד. יתר על כן, כיום ישנו עוקב שזיההו. הצירוף בין שקריו של עורר 1, זיהוי קולו בקלטת ואמירת עורר 2 כי עורר 1 הבריח את אלכס מריוס על ידי הסדרת דרכון מזויף, וניסיון להעלים את המונית שנתפס בה הדרכון - כל אלה ראיות המצביעות על פוטנציאל להרשעה. אין כרסום בראיות, אלא אדרבה. באשר לפוליגרף, נטען כי חוות הדעת שנמסרה מוטה; היא לא נערכה מקצועית, הבודק לא ראה את חומר החקירה, ושאל את השאלות לאחר תשאול העורר 1 בבית המעצר בלבד; המדובר בחבר בארגון בודקי פוליגרף שאינו הארגון המרכזי. יש איפוא - כנטען - להתעלם מהבדיקה.

           (4) באת כוח המדינה, עו"ד הרמן, טענה בענין עורר 2. אף היא ציינה כי הטענות כולן הועלו כבר בעבר. לשיטתה התשתית הראייתית בעינה עומדת, לרבות טביעת אצבע של עורר זה על תעודת הזהות של אלכס מריוס, דבר שאין לו הסבר ראוי. אכן, בנושא הזיהוי על-ידי בלשי איילון חל שינוי, אך אין הדבר מהווה שינוי יסודי; מנגד חל שינוי לרעת עורר 2 בעדות חברתו לשעבר של עורר זה, שהעידה כי הוא חשש שייעצר.

           (5) באשר להארכה לפי סעיף 62 אמרו באות כוח המדינה כי ישנה התקדמות טובה בתיק. לעוררים מסוכנות כיוון שפעלו בחבורה, וישנו החשש להימלטות מן הדין, נוכח קשריהם בחו"ל ופעילות הקשורה בתיעוד מזויף במסגרת קבוצה עבריינית. עורר 2 גם איים על איש משטרה. לטענת באי כוח העוררים - מנגד - המשפט צפוי להימשך זמן רב ואין סיכוי לסיום קרוב, ועל פי הפסיקה שוחררו אנשים גם בעבירות רצח לאחר תקופה ארוכה. המדובר בעוררים ללא עבר פלילי, וחלופות מעצר יוכלו להפיג את החששות. בא כוח עורר 1 ציין כי שולחו נעצר לאחר האחרים ולא נמלט אף שידע שהללו נעצרו, ובאת כוח עורר 2 ציינה כי באשר לאישום שולחה באיום על חוקר משטרה, אין הדבר מצדיק מעצר ממושך כל כך.

ח.        במכלול, נגד עורר 1 עומדים מפגשיו עם מריוס בליטא; השיחה המוקלטת בה נראה כי הוא מודע לפרשת האישום הרביעי; מציאת הדרכון המזויף במעיל במכוניתו; אמרת העורר 2 באשר לסידור הדרכון המזויף למריוס כדי לאפשר בריחתו; השימוש שנעשה ברכב הרשום על שם אימו; ולצד זאת שקריו בחקירה בהם הוא מודה. נגד עורר 2 עומדים טביעת האצבע שלו על תעודת הזהות המזויפת; מפגשיו עם מריוס בליטא ובארץ; הובלת הנאשמים הבילרוסים לחנות נשק; ודברי חברתו באשר לחששו מהמעצר.  

ט.        (1)    התלבטתי מאוד בתיק זה. מחד גיסא, החשדות כבדים. מסכת זיקותיהם של העוררים - שניהם - לפרשה הנחקרת, כפי שצוין גם בהליכים הקודמים בפני השופטים טירקל וכבוב, מעוררת סימני שאלה, מהם קשים, באשר לאמינותם. הטענות המועלות עתה הועלו ברובן גם בהליכים הקודמים, ולא חלו שינויים "דרמטיים" במסכת הראייתית, מאידך גיסא, שינויים מסוימים אירעו, וכן מביא חלוף הזמן לשיקול מחודש של נקודת האיזון.

           (2) אכן, ככל שהמדובר בעורר 1, אין חולק שאמר שקרים במסגרת חקירתו, וזאת לא רק בחקירה ראשונה כשניסה להרחיק עצמו מן הפרשה הנחקרת, וזאת באשר להיכרותו עם העורר 2, באשר להיכרותו עם הנאשם 1 בתיק, ועוד כיוצא בזה; אלא גם משהיה בידו להתעשת - לאחר ההלם הראשון שלגביו טוען בא כוחו בדבר רצונו להרחיק עצמו - יכול היה לשנות את גירסתו בחקירתו הבאה, ולומר את האמת. שינוי הגירסה בא רק לאחר זמן רב. גם ההתנערות מן השותפות בשיחה שהוקלטה במכונית, אינה מדברת לטובתו, וכיום מודה הוא שנטל חלק בשיחה.

           (3) הוא הדין במידה מסוימת באשר לעורר 2: "הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו" (עמוס ג', ד) מתקיים כאן לכאורה בכפל: הצימוד בינו לבין העורר 1 מזה, והקשר בינו לבין מריוס מזה מעוררים חשד. כך גם עדותה של חברתו בדבר חששו שייעצר, וכך גם טביעת האצבע שלו בתעודת הזהות המזויפת של מריוס. איומו על החוקרים אינו עניין של מה בכך.

           (4)    ואולם, עלי לשקול שתי מערכות שיקולים: הן מסכת הראיות בעיון החוזר והן הימשכות המשפט ומשאלת המחוקק בסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), כי נאשם ישוחרר לאחר תשעה חודשים, שממנה נלמד, כי המשך מעצר על-ידי שופט בית משפט זה (סעיף 62) אינו צריך להיות הכלל.