החלטה בתיק בש"פ 2881/05

1.        בתאריך 9.1.03 הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב האישום כנגד המשיבים 1 ו-2, יעקב וגולן קקון, וכן נגד דוד אטיאס, יהודה ממן, ויצחק קיסוס. כחלוף שבועיים תוקן כתב האישום, ונוספו לו אישומים ונאשמים נוספים: משיב 3, דוד אסור, ואבי טובול.

           בתחילת חודש אוקטובר 2003, חתמה המדינה על הסכם עם דוד אטיאס לפיו ישמש עד מדינה נגד שותפיו. אטיאס שב ונחקר, ובעקבות כך הוגש כתב אישום נוסף כנגד המשיבים 1 ו-2, וכן נגד מתי חילואני ומישל אלבז (ת"פ 15/03 של בית משפט קמא). גם כתב אישום זה תוקן, ובחודש דצמבר 2003 הוספו לו שני אישומים כנגד משיב 2, ואישום אחד כנגד משיב 1. בסופו של דבר שולבו שני כתבי האישום לכתב אישום אחד, בו יוחסו למשיבים 1 ו-2 מעורבות בניסיון לרצח וברצח של אברהם סיבוני; רצח של מוריס רביבו; רצח של איכה גבאי; ניסיון לרצח של יצחק בר-מוחא, וקשר לרציחתו של מאיר אברג'יל. למשיב 3 יוחסו עבירות של ניסיון לרצח ורצח של שלום אזולאי. לכל המשיבים יוחסו עבירות נלוות, אותן לא ראיתי צורך לפרט, באשר די באלו שמניתי כדי ללמד עד כמה חמור הוא כתב האישום שהוגש נגדם.

2.        בד בבד עם הגשתם של כתבי האישום, עתרה המדינה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. באשר לראיות כנגד המשיבים, טענה המדינה, כי אלו נסמכות על עדותו של דוד אטיאס, ושני עדי מדינה נוספים - יצחק לופטג ויוני טוביאנה, וכן על האזנות סתר ודו"חות עיקוב. באשר לעילת המעצר נטען, כי שחרורם של המשיבים עלול לסכן את הציבור בכלל, ואת עדי התביעה בפרט. כן נטען, כי המשיבים עלולים לשבש מהלכי משפט על ידי השפעה על עדים, ואפשר אף שינסו לעזוב את הארץ.

3.        בית המשפט המחוזי הורה על מעצר המשיבים עד תום ההליכים, ומאז חזר עניינם ונדון בפני בית משפט זה מספר פעמים, לעיתים בדרך של ערר על המשך המעצר, ובעיקר בעקבות הגשתן של 6 בקשות קודמות שהגישה המדינה להארכת המעצר, מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. הבקשה הנוכחית היא אפוא השביעית במספר, ובא-כוחה המלומד של המשיבה הודה בגילוי לב, כי היא גם לא תהיה האחרונה, הואיל ונראה כי הדיון יימשך עוד זמן רב.

           מנגד, טענו באי-כוחם המלומדים של המשיבים, כי סעיף 62 לחוק המעצרים קצב את המועד לסיומם של הליכים בעניינו של נידון הנתון במעצר, וגם אם ניתנה לבית המשפט הסמכות להאריך את המעצר, אין לעשות בה שימוש תכוף, ובמיוחד לא כאשר מדובר במעצר כה ממושך, באשר בדרך זו הופך אט אט החריג הקבוע בסעיף 62   לכלל.

4.        בסעיף 61 לחוק המעצרים, ביקש המחוקק לאזן בין זכותו של נאשם שטרם הופרכה חזקת חפותו לחירות, לבין החשש מפני מסוכנותו אם יינתן לו להתהלך חופשי. עם זאת, המחוקק גם צפה את האפשרות כי לעיתים תובא בפני בית המשפט פרשה סבוכה, שאת בירורה לא ניתן לעשות במגבלת הזמן הקבועה בסעיף 61, ולמקרה זה הוא ייעד את הסמכות להארכת המעצר הקבועה בסעיף 62 לחוק. פרשה סבוכה מסוג זה הם כתבי האישום בהם עוסקת הבקשה הנוכחית. אם תוכחנה העובדות המיוחסות למשיבים, ובעיקר למשיבים 1 ו-2, כי אז יהיה נכון לומר כי מדובר באחת הפרשיות היותר-חמורות שבאו מעולם בפני בית משפט בישראל. לפיכך, זהו מקרה מובהק בו השימוש בסעיף 62 לחוק הוא בבחינת הכרח בל-יגונה, והוא נובע גם מכך שמעורבים בו 8 נאשמים ו-147 עדי תביעה. אם תוסיף לכך את פרשת ההגנה, שככל הנראה אף היא לא תהיה קצרה, ברור כבר עתה כי בקצב בו מתנהל משפטם של המשיבים, יידרשו עוד חודשים רבים, אם לא לומר שנים, עד שיגיע לסיומו. אכן, בית המשפט המחוזי הקדיש לעניינם של המשיבים וחבריהם ימי דיון לא מעטים, אולם גם את זאת יש להדגיש, שעד כה טרם הסתיימה אפילו העדתם של עדי המדינה, ללמדך מה רבה וארוכה היא הדרך עד למתן הכרעת-הדין.

5.        ידוע לי היטב העומס הרב המוטל על שכמם של בתי המשפט המחוזיים, ועל כן גם נהיר לי שבהעדר פתרון מערכתי כולל ודחוף, עלולה המערכת כולה לקרוס. עם זאת, את קשייה של המערכת להתמודד עם תיקים מסוג זה שבפני אין להניח לפתחם של המשיבים, ועל כן סבורני כי המעט שניתן לעשות כדי לקדם את משפטם של המשיבים, הוא קיומו של הדיון בהתאם למצוותו של סעיף 185 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, לאמור, שמיעת התיק תימשך "ברציפות יום יום עד גמירא". מטבע הדברים, שפתרון זה עשוי להניב תוצאות רק אם באי-כוחם של הנאשמים יהיו ערוכים לתת לו את ידם, ואם יתקשו לעשות זאת, חוששני כי יהיה בכך כדי לגרוע מעוצמתה של קובלנת שולחיהם כנגד המשך מעצרם.

6.        לפיכך, איעתר לבקשת המדינה כדי לאפשר לבית המשפט המחוזי לבדוק את האפשרות ללכת בדרך אותה התוויתי, ואם בתום התקופה יתברר שאין בידו לעשות זאת, סבורני כי לא יהא מנוס מבחינת השאלה אם לא הגיעה העת להעדיף את זכותם של המשיבים לחירות ולהורות על שחרורם.

5.        לסיכום, מעצרם של המשיבים מוארך ב-90 ימים - שמניינם בעניינם של משיבים 1 ו-2 הוא מיום 1.4.05, ובעניינו של משיב 3 מיום 15.4.05 - או עד למתן פסק-הדין בתיקים 104/03, 15/03 של בית המשפט המחוזי בחיפה, הכל לפי המוקדם. 

           ניתנה היום, ח' בניסן תשס"ה (17.4.2005).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /שב התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: