החלטה בתיק בש"א 23022/07

התובעת שכנגד עותרת למתן פטור מתשלום אגרה בתביעה שכנגד שהגישה, וטוענת כי היא מוכנה להעמיד את סכום התביעה על סכום של 5,000,000 ש"ח .

הנתבע שכנגד 1 והפרקליטות מתנגדים לבקשה.

שלושת הצדדים מעלים, בין היתר, טענות פורמליסטיות לחלוטין, ואין בכוונתי להתייחס לכולן.

באופן עקרוני, המחלוקת בעניין תשלום האגרה הוא בין התובע לבין המדינה, בעוד שלנתבע יש, לכל היותר, עניין עקיף לגבי גובה האגרה, אם בסוף ההתדיינות הוא יחוייב לשפות את יריבו על האגרה. עם זאת,  המגמה היא ליתן גם לנתבע מעמד בהליך, על מנת לאפשר לו לטעון כנגד סיכויי התביעה או סכומה. לפיכך, יש מקום לקבלת תגובתו של הנתבע בבקשה לפטור מאגרה (רע"א 1550/05 בונה הצפון חברה קבלני בניין בעכו בע"מ נ' א.ב.ג.ל. בנייה ויזמות בע"מ (30.8.05)).

מכאן, כי בניגוד לעמדת התובעת שכנגד, אין שום פסול בהגשת תגובתו של הנתבע שכנגד 2.

הגישה הננקטת לגבי חיוב באגרה היא ליברלית ביותר, והיא מתבטאת בכך שגם סיכוי מועט להליך מאפשר מתן פטור, למי שידו אינה משגת (רע"א 321/07 גושן נ' אבי גיא (21/8/07)). 

על פי תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007, קיימים שני תנאים מצטברים הרלוונטיים לצורך מתן פטור מאגרה-

(א)    קיומה של עילת תביעה לכאורית. בבחינת התקיימותו של תנאי זה, אין להידרש לעומקם של נתונים עובדתיים או לשיקולי מהימנות (בש"א 457/01 קרליץ נ' פקיד הבחירות לעיריית באר שבע, פ"ד נה(3) 869).

(ב)     העדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה. לגבי תנאי זה נקבע, כי על המבקש פטור מאגרה מוטל הנטל לפרוש לפני בית המשפט את מלוא התמונה לגבי מצבו הכלכלי, ולהבהיר מדוע אין באפשרותו להשתמש בנכס מקרקעין לצורך תשלום האגרה (רע"א 7532/07 פרחי נ' בנק המזרחי טפחות בע"מ (8/11/07)).

תנאים אלה משקפים את האיזון הראוי בין זכות הגישה לערכאות לבין האינטרסים הציבוריים הניצבים ביסוד חובת תשלום האגרה (רע"א 8970/07 הגות הספר היהודי 1995 בע"מ (בפירוק) ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (15/11/07)).

עילת התביעה שכנגד-

בבקשה פורטו הטענות העובדתיות המופיעות בכתב התביעה שכנגד.

אציין, כי התצהיר שצורף לבקשה אכן מתמצת את טענותיה העובדתיות של התובעת שכנגד, באופן יחסי לבקשה עצמה, אך בניגוד לטענת הנתבע שכנגד 1, אין בכך בכדי לגרוע ממשקל הטענות.

בנוסף, גם ההפניה לתצהירו של מר ויגדור (הנתבע 2 בתביעה העיקרית), אינה מפחיתה ממשקל הטענות, שכן ככלות הכל, מדובר בבקשה לפטור מאגרה, שבה הטענות העובדתיות נבחנות באופן לכאורי וללא התעמקות בעניין נכונותן.

על פי הנטען, חברת י. ברוש תעשיות (91) בע"מ היא חברה ציבורית, שנקלעה לקשיי נזילות בעקבות פעולות הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (שאינו צד להליך), בעקבותיהם העבירה את עיקר פעילותה אל הנתבע שכנגד 1, שאישר לה תוספת אשראי כנגד שיעבוד שוטף.  בעקבות ירידה דרסטית בהיקף המכירות, הסכימה החברה להצעת הנתבע שכנגד 1 למינוי כונס נכסים מפעיל מטעמו, חלף הגשת בקשה להקפאת הליכים.

התביעה שכנגד נסבה על הפרות נטענות של ההסכמות וצו המינוי, וכן על טענות בדבר מצגי שווא, הטעייה, רשלנות והפרת חובות אמון שהובילו לקריסתה של החברה. התובעת שכנגד היתה מבעלי השליטה של החברה ואחת מהדירקטורים בה (התביעה העיקרית נסבה על ערבותה להתחייבויות החברה).

התובעת שכנגד טענה, כי הנתבע שכנגד 2 פעל בניגוד לצו המינוי הזמני, שהורה על המשך הפעלת החברה כ"עסק חי" וסגר את כל החנויות תוך יצירת רושם מוטעה לפיו בכוונתו לפעול במשותף עם מנהלי החברה להפעלתן. בנוסף, הנתבע שכנגד 1 הפסיק את המשא ומתן שניהל בעניין מכירת החברה, ופעל למכירת המלאי שלה, במסגרת הליך מכר שהתגלה כמטעה ורווי פגמים.

על פי הנטען, הנתבע שכנגד 1 השתהה בקבלת ההחלטה בדבר אי הפעלת החברה כעסק חי, ולא נקט בצעדים המתבקשים מכך, והדבר הוביל לעלויות מיותרות בגין תשלומי שכר עבודה ותשלומים אחרים שונים.

בנוסף, נטען כי הנתבעים שכנגד לא היטיבו לשמור על רכוש החברה, והדבר מתבטא, בין היתר, בכך שהרכוש הקבוע שהיה מצוי במחסני החברה ומשרדיה, הופקר ללא כל פיקוח וחלקו מומש בהפסד ניכר, ונזקי הפריצה שאירעה באחת החנויות נותרו ללא כיסוי ביטוחי מאחר שהנתבע שכנגד 1 לא ביטח את החנויות.