בקשה זו עניינה העברת הבורר דוד בועז (להלן:
"בועז") מתפקידו, מכוח סעיף 11 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן:
"החוק").
רקע
1. בין המבקשת (להלן:
"מגדל הנביאים") לבין המשיבות (להלן:
"שיכון עובדים") נתגלע סכסוך בעניין הסכם שנחתם ביניהן ביום 29/2/96 (נספח א' לבקשה, להלן:
"ההסכם"), ושבמסגרתו נתנה מגדל הנביאים לשיכון עובדים הלוואה בסך 15,000,000 $ (דולר ארה"ב), לצורך הקמת פרוייקט מגורים באיזור נתניה. בעקבות זאת, פנתה שיכון עובדים לבית-משפט זה בבקשה למינוי בורר (בש"א 2277/04). במהלך הדיון בבקשה, הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה הבוררות תתקיים בפני הרכב של שלושה בוררים, כאשר כל צד ימנה בורר אחד, ואילו הבורר השלישי ייבחר על-ידי מגדל הנביאים מבין המועמדים שהוצעו על-ידי שיכון עובדים או על-ידי בית המשפט. בהתאם לכך, מונו להרכב הבוררות רו"ח אריאלה זוכוביצקי מטעם שיכון עובדים ופרופ' דוד לב-הרי מטעם מגדל הנביאים, וכן מונה בועז, שנכלל ברשימת המועמדים שהציגה שיכון עובדים, על-פי בחירתה של מגדל הנביאים. יצויין, כי ביום 7/7/04 התקיימה ישיבת בוררות מקדמית, שבה הצהיר בועז כי משרדו ביצע בשנת 2003 עבודה עבור שיכון עובדים, וכי העבודה נסתיימה ואין לצדדים קשר עיסקי כלשהו מאז (ראו: פרוטוקול הישיבה, נספח ח' לבקשה וסעיף 1 להסכם הבוררות מיום 26/8/04, נספח ט' לבקשה).
2. בחודש אוגוסט 2005, לאחר שהחלה שמיעת הראיות, התברר למגדל הנביאים כי רו"ח זוכוביצקי פועלת בשם שיכון עובדים בהליך בוררות אחר, ועל-כן הגישה מגדל הנביאים בקשה להעבירה מתפקידה כבוררת (בש"א 17531/05). בדיון שהתנהל בפניי, הגיעו הצדדים להסדר, שעל-פיו ישמש בועז כבורר יחיד מכריע, וחתמו על שטר בוררות חדש (ראו נספחים י' - יא' לבקשה).
3. על-פי המתואר בבקשה שבכאן, בעת עריכת סיכומי התשובה, קיבלה לידיה מגדל הנביאים העתק של מכתב ששלח מיכאל גוטמן (להלן:
"גוטמן"), מי שריכז את המשא ומתן של הפרוייקט עבור שיכון עובדים ואף העיד מטעמה בהליך הבוררות, אל מנכ"ל חברת שיכון ובינוי אחזקות בע"מ, בעלת השליטה בשיכון עובדים (ראו מכתב מיום 13/7/06, נספח יד' לבקשה). במכתב טען גוטמן, כי שיכון עובדים הסתירה מפני מגדל הנביאים את דבר קיומם של קשרים עסקיים קודמים בין בועז לבין אור ים, חברת-בת של שיכון עובדים, בקשר עם מיזם להקמת מרכז מסחרי בחצור הגלילית. גוטמן טען, כי המיזם נכשל, וכי במהלך הפרוייקט העלתה שיכון עובדים טענות ותביעות קשות בנוגע למצגי-שווא מצד בועז ושותפו לעסקה, ואף שקלה להגיש תביעה נגדם בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מכך. בסופו של דבר, החליטה שיכון עובדים שלא להגיש תביעה, ועל-פי גוטמן, בועז היה מודע היטב לוויתור שנעשה כלפיו. לדברי גוטמן, בסמוך למועד כתיבת המכתב, נודע לו כי העובדות הנ"ל לא גולו למגדל הנביאים, חרף החובה לגלותן.
4. עם קבלת העתק המכתב, פנתה מגדל הנביאים לבועז וביקשה לקיים עמו פגישה דחופה בהשתתפות שיכון עובדים, על-מנת לדון במכתב והשלכותיו (מכתב מיום 23/7/06, נספח טו' לבקשה). בתגובה לפנייה זו, הכחיש בועז מכל וכל את האמור במכתבו של גוטמן וטען, כי הוא נכתב על רקע סכסוך שפרץ בין גוטמן לשיכון עובדים. בועז הדגיש, כי אין לו שום מחוייבות כלפי שיכון עובדים וכי מעולם לא קיבל ממנה הטבה או ויתור כלשהם (ראו נספח טז' לבקשה). בבדיקה שערכה מגדל הנביאים נמצא, כי אכן חברת אור ים הייתה שותפה להקמת המרכז המסחרי בחצור הגלילית, יחד עם חברת ניצב"א וחברת שירן בועז בע"מ, שהייתה במועדים הרלוונטיים בבעלותם של בועז ושותפו, וכי בועז כיהן כדירקטור בחברת אור ים משנת 1994 ועד 1998. כן התברר למגדל הנביאים, כי בועז נתן שירותי ייעוץ לדרך ארץ, חברה אחות של שיכון עובדים, שבה חבר בדירקטוריון מנכ"ל שיכון עובדים.
5. בבקשה זו, טוענת מגדל הנביאים, כי הקשרים המצטברים בין שיכון עובדים לבין בועז והגילוי החלקי ביחס אליהם; סירובם של הבורר ושיכון עובדים לקיים פגישה בעניין או לשפוך אור על הפרשה; התבטאויותיו הקשות של בועז ביחס למכתבו של גוטמן, הנוגעות למהימנותו כעד המרכזי מטעם שיכון עובדים; והתעקשותה של שיכון עובדים על המשך ניהול הבוררות בפני בועז - כל אלה יוצרים חשש ממשי למשוא פנים, ולפיכך מקימים עילה להעברת הבורר מתפקידו. עוד טוענת מגדל הנביאים, כי לו ידעה על כל קשריו של בועז עם שיכון עובדים, לא הייתה מסכימה למינויו כבורר. לטענתה, אי-גילוי עובדות, שהן רלוונטיות להחלטתו של בעל-דין להתדיין בפני בורר, מהווה חוסר תום-לב במשא ומתן והטעייה, המקימות עילה לביטול מינוי הבורר מכוח דיני החוזים הכלליים.
6. מנגד, טוענת שיכון עובדים, כי דין הבקשה להידחות. שיכון עובדים סבורה כי בהיקש מדיני פסלות שופט, היה על מגדל הנביאים להגיש תחילה בקשה לבורר שיפסול עצמו מלדון בבוררות, ומשלא עשתה כן, פעלה בחוסר תום-לב, והיא מושתקת מלטעון לאי-גילוי. מכל מקום, טוענת שיכון עובדים, כי בורר או בעל-דין אינו נדרש לגלות אלא דברים שיש בהם כדי להצביע על אפשרות ממשית למשוא פנים מצד הבורר, ואילו הקשרים המועלים בבקשה אינם כאלה. שיכון עובדים גורסת, כי לטענותיו של גוטמן ביחס לוויתור מצידה על תביעה נגד בועז, אין כל יסוד עובדתי. מעבר לכך, לטענתה, המדובר בקשרים עקיפים ורחוקים, שהסתיימו לפני שנים רבות, ועל-כן לא חלה חובה לגלותם. כמו-כן, הגורמים שטיפלו בעניין הבוררות לא היו מודעים לקשרים אלה, ואין באי-גילויים כדי ללמד על אפשרות ממשית למשוא פנים. שיכון עובדים מוסיפה וטוענת, כי הרחבת-יתר של חובת הגילוי המוטלת על צד לבוררות ועל הבורר לגבי קשרים כגון דא, הינה בלתי-רצוייה ועלולה לפגוע ביציבות של מוסד הבוררות. שיכון עובדים מטעימה, כי מגדל הנביאים היא זו אשר בחרה בבועז לכהן כבורר, על-אף עבודה שביצע בעבר בשביל שיכון עובדים (ראו נספחים ב' - ג' לתגובה), ומשכך, היא מנועה מלטעון להעברת הבורר מתפקידו ביחס לעבודות אחרות שביצע. עוד טוענת שיכון עובדים, כי עמדתו של הבורר לעניין מכתבו של גוטמן אין בה כדי להביא לפסילתו מחמת אפשרות ממשית למשוא פנים. בהתייחס לטענות מגדל הנביאים לגבי טעות והטעייה טוענת שיכון עובדים, כי לא ניתן לעקוף את הוראותיו הספציפיות של החוק לגבי העילות להעברת בורר מתפקידו, על-ידי פנייה לדיני החוזים הכלליים. לבסוף טוענת שיכון עובדים, כי לא נפל בהליך כל פגם המצדיק העברת הבורר מתפקידו, כאשר הבוררות, הנמשכת כבר למעלה משנתיים, קרובה להכרעה בסוגייה מרכזית השנוייה במחלוקת בין הצדדים.
7. בתגובתו לבקשה, מבאר בועז את קשריו עם שיכון עובדים, הנטענים במכתבו של גוטמן, וכן את השיקולים שבעטיים החליט שלא לקיים דיון בשאלת הפסלות. בועז טוען, בין היתר, כי לאורך הבוררות זכה לאמון הצדדים, אשר בא לידי ביטוי במינויו לבורר יחיד, וכי לא העלה על דעתו כי מכתבו של גוטמן יעורר תגובה שכזו מצד מגדל הנביאים. לעניין קשריו עם חברת אור ים, מסביר בועז כי שותפו בחברת שירן בועז בע"מ סיפק שירותי ייעוץ לחברת ניצב"א בקשר עם מיזמים שונים, לרבות המיזם בחצור הגלילית, שבו הייתה שותפה חברת אור ים. בועז טוען, כי מעורבותו בפעילויותיו של שירן בכלל ובמיזם בחצור הגלילית בפרט הייתה מינימאלית, ובתקופה זו לא הייתה לו נגיעה אישית עם חברת שיכון עובדים. בועז מציין, כי משהוחל בפירוק חברת שירן בועז בע"מ בשנת 1994, העביר את מניותיו לשירן ללא תמורה והקים חברה עצמאית. בועז חוזר וטוען, כי אף גורם לא בא אליו בטרונייה כלשהי לגבי הפסדים שנגרמו מן הפרוייקט, וודאי ששיכון עובדים לא הייתה מזמינה מבועז שירותי ייעוץ בשנת 2002 אם הייתה לה טרוניה כלפיו. בועז מאשר, כי בשנת 1995 נתבקש על-ידי טד אריסון ז"ל להיות נציגו האישי מטעם חברת אריסון בדירקטוריון של אור ים והוא שימש בתפקיד זה במשך כשנתיים. ואולם, לטענתו, השקעת אריסון בשיכון ובינוי אחזקות בע"מ נעשתה לאחר מינויו, ובכל מקרה, לא ייצג את שיכון עובדים ולא היה לו כל קשר עמה. במהלך שנת 1998 הכין משרדו של בועז חוות-דעת עבור חברת דרך ארץ, אך עיקר העבודה בוצע, לדבריו, מול חברת ייעוץ קנדית ששכרה דרך ארץ. גם בעבודה זו לא היה לבועז שום קשר עם שיכון עובדים, ולפיכך, מנמק בועז, לא ראה לנכון לדווח על-כך לצדדים טרם שהחלה הבוררות.
דיון והכרעה
8. המקרים שבהם רשאי בית-המשפט להעביר בורר מתפקידו, לפי סעיף 11 לחוק, הם אלה:
"(1) נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים;
(2) התנהגותו של הבורר במהלך הבוררות גורמת לעינוי-דין;
(3) נבצר מהבורר למלא את תפקידו."
9. הלכה פסוקה היא, כי
"שאלת העברת בורר מתפקידו קודם למתן פסק הבוררות מוכרעת על-פי מידת קיומו של חומר ראיות ברור, אשר לפי מבחן אובייקטיבי, מוביל למסקנה שאין לאחד הצדדים יסוד לתת אמון בבורר", וכי
"אין די בעניין זה בתחושתו הסובייקטיבית של המתדיין כי הבורר אינו נוהג כראוי" (ראו: רע"א 01 /4974
אליעזר קפלנסקי ואח' נ' גולדסיל בע"מ, פ"ד נו (3) 859, 863 (2002); וכן ראו: רע"א 82 /21
אינג' כהן ציון נ' רפאל אראל, פ"ד לו(4) 70 (1982); ע"א 89 /75
אליהו צרפתי נ' ראובן צרפתי, פ"ד מז(5) 516 (1993); סמדר אוטולנגי
בוררות דין ונוהל, כרך א (מהדורה רביעית מיוחדת, תשס"ה) 508). בנושא זה אף נפסק, כי תנאי להעברת הבורר מתפקידו בעילה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים הוא שנתגלו עובדות חדשות בקשר לכך, אשר לא היו ידועות לצד המבקש להעביר את הבורר מתפקידו, אלא לאחר שמונה הבורר (ראו והשוו: ע"א 84 /107
איליט בע"מ ואח' נ' אלקו חרושת אלקטרו מכנית בע"מ ואח', פ"ד מב(1) 298 (1988); רע"א 01 /5445
רחל זקס ואח' נ' אינדיגו טכנולוגיות בע"מ, פ"ד נו(4) 598 (2002); המ' (מחוזי ת"א) 1005/96
אברהם (אייבי)
קנול נ' ברוך גרוס ואח', דינים מחוזי לד(1) 880 (1997); אוטולנגי, בעמ' 502-503; משה הירש "ניגוד עניינים אצל בוררים"
משפטים כב 169, 176 (תשנ"ג)).
10. אכן, מחובת הנאמנות החלה על הבורר כלפי הצדדים (סעיף 30 לחוק) נגזרת חובת הגילוי של עובדות העלולות לעורר חשש למשוא פנים, כגון קשרים ויחסים של הבורר עם אחד הצדדים לבוררות (ראו והשוו: ע"א 21/82 הנ"ל; ע"א 7298/00
בסט דוד נ' סמואל נ' חממי עזרא ואח', דינים עליון סא 21 (2002); רע"א 4974/01 הנ"ל; אוטולנגי, בעמ' 504-508). יחד-עם-זאת, בהחלטתה בעניין רע"א 2118/00
שמעון ברגמן נ' שמואל שפר, דינים עליון נח 116 (2000), הבהירה כבוד השופטת פרוקצ'יה כי:
" בורר המקובל על שני הצדדים כאשר יש לו קשר עם מי מן הצדדים - בין קשר עבודה ובין קשר ידידות - אינו בהכרח פסול לתפקיד, והוא - אם ידוע מראש לשני הצדדים על מערכת יחסים כזו והם הסכימו לכך, ובנתון לכך שיחסים אלה לא יביאו בסופו של דבר לידי משוא פנים של הבורר כלפי אחד הצדדים... בהינתן הסכמה כזו מדעת, מביע צד לבוררות את אימונו בבורר חרף ידיעה על דבר קשר קודם בינו לבין בעל הדין האחר, ויקשה עליו לבסס מאוחר יותר בקשה לביטול הבוררות בטענה של משוא פנים עקב קשר קודם כזה. מכל מקום, נראה כי יצטרך להביא בפני בית המשפט נתונים ספציפיים החושפים קיומו של משוא פנים מעבר לקשר מקצועי או חברי קודם" (ראו גם: ע"א 107/84 הנ"ל; ע"א 7298/00 הנ"ל; רע"א 05 /5261
נ.שקד נכסים ובניין (1987) בע"מ נ' עזבון דב (בוריס) ברגמן ז"ל, דינים עליון עד 390 (2005); אוטולנגי, עמ' 449; הירש, עמ' 184 - 185).
11. בענייננו, העובדה כי התקיים בעבר קשר עסקי בין בועז לבין שיכון עובדים הייתה בידיעתה של מגדל הנביאים לפני שמונה בועז לבורר, אך לא מנעה ממנה לבחור בו מתוך מספר מועמדים שהוצעו לה לשמש כבורר בהרכב ואף כבורר יחיד. אמנם, דבר קיומם של קשרים נוספים בין בועז לחברות הקשורות לשיכון עובדים נודע למגדל הנביאים מצד שלישי, רק לאחר מינויו של בועז לבורר. ואולם, סבורני כי אין בקשרים אלו, כשלעצמם, או באי-גילויים, ואף לא בהתייחסותו של הבורר לקשרים אלה שנטענו במכתבו של גוטמן, כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים מצד הבורר ולהצדיק את העברתו מתפקיד זה, בשלב המתקדם אליו הגיעה הבוררות. כפי שנקבע בעניין רע"א 99 /6171
ת.ס. תעשיות סיליקט בע"מ נ' רותם אמפרט נגב בע"מ, פ"ד נה(1) 327 (1999), בדונו בבקשה להעברת בורר מתפקידו:
"ישקול בית-המשפט, לפי המקרה, את כל השיקולים הרלוונטיים, בין השאר את סבירות משך הזמן שחלף, את התנהגות הבוררים, את התנהגות הצדדים, את הנזק שייגרם אם תיפסק הבוררות לאור התועלת שבהמשכתה, את השאלה אם נגרם עיוות דין לצד המבקש להפסיק את הבוררות, את שיקולי הצדק ואת כל השיקולים הבאים בחשבון כאשר מבקשים להעביר בוררים מתפקידם"(שם בעמ' 334; וכן אוטולנגי, בעמ' 498)
12. במקרה שלפנינו, חלפו יותר משנתיים מאז החלה הבוררות להתנהל. במהלך השנה האחרונה, התנהלה הבוררות ללא מפריע בפני בועז, אשר נבחר בהסכמת הצדדים לשמש כבורר יחיד מכריע. כיום מצויה הבוררות בשלב האחרון של הגשת הסיכומים, רגע לפני מתן פסק הבורר. בנסיבות אלה, נראה לי כי אין מנוס אלא לדחות את הבקשה להעברת הבורר מתפקידו, ולאפשר לו לסיים את מלאכתו. למותר להוסיף, כי לכשיינתן פסק הבורר, תוכל מגדל הנביאים להגיש בקשה לביטולו, ככל שתמצא לנכון, על יסוד עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק.
13. הבקשה נדחית.