אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש"א 16630/07

החלטה בתיק בש"א 16630/07

תאריך פרסום : 22/02/2009 | גרסת הדפסה
בש"א, פש"ר
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
16630-07,16608-07,16609-07,1026-04
13/04/2008
בפני השופט:
אבי זמיר

- נגד -
התובע:
בנק הפועלים בע"מ
עו"ד ד. פגירסקי
הנתבע:
1. עו"ד הראל אורן הנאמן
2. כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א
3. אלקיים יהודה החייב

החלטה

הנושה, בנק הפועלים בע"מ, הגיש ערעור לפי הוראות סעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם - 1980 (להלן: "הפקודה"), ותקנות 76(ד) ו- 96 לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה - 1985, על החלטת הנאמן, עו"ד אורן הראל, שדחה את תביעת החוב מטעם הנושה (בש"א 16630/07). במקביל הגיש הנושה בקשה לעיכוב הליכי ההפטר בעניינו של החייב (בש"א 16609/07). עם זאת, יש להכריע תחילה בבקשת הנושה להארכת מועד להגשת הערעור הנ"ל (בש"א 16608/07).

בבקשה להארכת מועד (להלן: "הבקשה") נטען, כי לערעור סיכוי טוב להתקבל וכי אי הארכת המועד תגרום לנושה נזק בלתי הפיך. ב"כ הנושה מפרט בבקשה, כי ביום 5.7.07 פנה לנאמן על מנת לבדוק את מצב הליכי הפש"ר של החייב, והנאמן עדכן אותו כי החייב קיבל הפטר וכי תביעת החוב של הנושה נדחתה; עוד טען הנאמן כי פנה לב"כ הנושה בדואר רשום ובפקס אך לא נענה על ידיו. לאחר מספר פניות העביר הנאמן את המסמכים הרלוונטיים. מסתבר כי תביעת החוב הוגשה במועד; ביום 18.7.05 שלח הנאמן לב"כ הנושה בקשה לקבלת הבהרות; ביום 20.7.05 השיב לו ב"כ הנושה; ביום 25.7.05 הגיב הנאמן לתגובת ב"כ הנושה; ביום 7.9.05 תיזכר הנאמן את ב"כ הנושה כי לא נתקבלו התשובות והאסמכתאות לפניה הקודמת; ביום 2.10.05 שלח הנאמן הודעה לב"כ הנושה על דחיית תביעת החוב בטענה כי זו לא הוכחה.הנושה טוען כי לא הייתה כל הצדקה לדחות את תביעת החוב, הגדולה ביותר, וכי הוא כלל אינו זוכר שראה או שקיבל מאת הנאמן את התזכורת ואת הודעת הדחייה. לטענתו, נודע לו דבר דחיית התביעה רק ביום 5.7.07.

הנאמן הגיש תגובה מפורטת לבקשה. לשיטתו, לא הפריך הנושה את הראיות בדבר המצאת דברי הדואר לידיו במועדים שנקובים באישורי המסירה, קרי בשנת 2005. תמוה הדבר, מוסיף הנאמן, כי הנושה לא התעניין לדעת מה עלה בגורל תביעת החוב במשך שנתיים ימים לאחר אותה הבהרה ששלח ביולי 2005. בין לבין, אושרה בקשת החייב להפטר, שולם לנושים האחרים שיעור של 73% מחובותיהם והיעתרות עתה לבקשה תפגע קשות באינטרס ההסתמכות הן של החייב והן של הנושים האחרים כמו גם בשיקול של ניהול הליכי משפט ביעילות וללא בזבוז זמן ומשאבים. הנאמן "תוקף" גם את טענות הנושה בדבר סיכויי הערעור להתקבל.

הכנ"ר תומך בעמדת הנאמן. לשיטתו, הנושה לא העלה כל נימוק אשר יש בו כדי להתגבר על האיחור, לא כל שכן נימוק אשר יצדיק הארכת מועד להגשת הערעור תוך פגיעה בחייב ובנושים, ובסופיות מצבת חובותיו של החייב, אשר קיבל הפטר חלוט עוד ביום 7.6.07.

בדיון מיום 24.3.08 חזרו הצדדים על טענותיהם.

כבר נקבע בפסיקה, כי ככלל, "טעמים מיוחדים" הם טעמים יוצאי דופן, הנוגעים למצב דברים שאינו בשליטתו של בעל הדין או בא כוחו, ואשר גרם לאיחור בנקיטת הליך. ברגיל, טעות משרדית אינה נופלת לגדר זה, ועל כן אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד לצורך הגשתו של ערעור. הטעות המשרדית אשר גרמה לאיחור בהגשת ההליך אינה מהווה, כשלעצמה, טעם מיוחד להארכת מועד. בהעדר שיקולים נוספים המצדיקים את הארכת המועד, אין מקום להיעתר לבקשה. זאת, במיוחד שעה שיתר הצדדים היו רשאים להניח כי לא יוטרדו עוד בהליכים מצד המבקש. הדין מגן על ציפייה זו, ומעניק לה מעין חסינות מפני נקיטתם של הליכים נוספים, אלא אם ישנם טעמים מיוחדים, כבדי משקל, המצדיקים לפעול אחרת (בש"א 10429/07 ויזר נ' דרעי; 11.12.07).

הדין הכללי בנוגע להארכת מועדים דומה כי הוא אפילו גמיש יחסית, אל מול הדין הספציפי בהליכי פשיטת רגל, בכל הקשור להגשת תביעת חוב במועד (ואותו רציונל חל גם באשר להגשת ערעור במועד על דחיית תביעת חוב כזו). בתיק פש"ר (מחוזי ת"א) 1065/03, בש"א 8058/05 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' עו"ד צנעני (ניתן ביום 10.1.06) קבעה כב' השופטת (כתוארה אז) ורדה אלשיך כי: "הגשת תביעת חוב במועד נתפסת על ידי המחוקק כעניין מהותי, ולא פרוצדוראלי גרידא. זאת, באשר עפ"י ההלכה הנוהגת, קיימת לחייב ולנושים האחרים, זכות מהותית, כי בחלוף המועד להגשת תביעת החוב, ידעו אל נכון את מצבם, ולא יוטרדו חדשות לבקרים בידי נושים אשר "התעוררו מאוחר"... בניגוד לטענת המבקש כי המגמה בפסיקה הינה ליתן פרשנות מקילה יותר לחריג ה"טעם המיוחד", הרי שבכל האמור ב"טעמים מיוחדים שיירשמו", חלה גישה נוקשה להארכת מועד. בפש"ר 237/97 לבידי זהב נ' שדה, הובהרה פרשנות סעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כדלקמן; "משמעותו של סעיף זה היא קביעת 'רף קשיח' להגשת תביעות חוב, אשר מעבר לו אבדה זכותו של הנושה לתבוע את חובו מהחייב, אף אם זה מודה בו בפה מלא. יודגש, כי סעיף זה מכוון קודם כל, ובעיקר, אל חובות 'שאינם שנויים במחלוקת' מהבחינה המהותית, ואשר לא היתה מניעה לאשרם לו היו מוגשים במועד". (ההדגשות אינן במקור - ו.א.)...ודוק; במקרה דנא, אין עסקינן באדם רגיל מן הישוב, אשר יכול ואינו מכיר את המושג "רשומות", כי אם תאגיד בנקאי, אשר מפעיל מחלקה משפטית אשר יש ביכולתה לעקוב אחר הפרסומים. שוב בעניין זה יפים דבריה של כבוד השופטת דורנר ברע"א 6610/97 בנק הפועלים נגד הכונס הרשמי, שם קבעה כי ; "פרסום ההודעה ברשומות מקבלת משנה תוקף כפי שקבע בצדק בית המשפט המחוזי, כאשר הגוף לו מיוחסת חזקת הידיעה הוא גוף גדול, חזק ומאורגן המשתמש בעורכי-דין. הבנק לא העלה כל נימוק הסותר חזקה זאת". יש לציין, כי גם במקרה דנן, הבנק לא העלה כל נימוק סותר חזקה זאת. בעניין זה לא אקבע אם עסקינן ברשלנות מצד הבנק, אלא שגם אם כך היא, ידועה ההלכה כי גם טעות אנוש, אין בה כדי להקים טעם מיוחד".

ראו גם החלטתה של כב' השופטת רחל ברקאי בתיק פש"ר (מחוזי באר שבע) 6338/05 תנופה לצמיחה נ' הכנ"ר (3.11.05), בסע' 6: "קביעת מועדים ומסגרות זמנים במסגרת החוק והתקנות באה, בין השאר, כדי להבטיח את המסגרת הדיונית של כל הליך משפטי. דברים אלו מקבלים משנה תוקף בהליכי פשיטת רגל כאשר קיימת חשיבות לסופיות תמונת החוב אשר תאפשר לחייב ולנושים לכלכל את ענייניהם בהתאם".

דברים אלו ישימים גם בנסיבותיו של מקרה זה. הנושה לא הצביע על כל טעם של ממש להארכת מועד. קבלת המסמכים שנשלחו אליו במהלך 2005 לא נסתרה. מדובר במחדל מתמשך ולא מוצדק, שדי בו כדי להביא לדחיית הבקשה. החזרת הגלגל לאחור, זמן כה רב לאחר הכרעה בתביעות החוב וסיום ההליך כולו על דרך של מתן הפטר תפגע קשות בוודאות ההליך השיפוטי, בעקרון הסופיות ובאינטרס ההסתמכות של החייב ושל הנושים האחרים  (למעלה מן הצורך אציין כי ישנה גם בעייתיות בכל הנוגע לסיכויי הערעור להתקבל, וכי בפי הנאמן טענות רציניות גם לגוף העניין).

הבקשה להארכת המועד נדחית. ממילא נמחקות שתי הבקשות הנוספות. הנושה ישא בהוצאות הנאמן בסך 5,000 ש"ח + מע"מ.

ניתנה היום ח' בניסן, תשס"ח (13 באפריל 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

אבי זמיר, שופט

בית המשפט המחוזי תל- אביב-יפו

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ