החלטה בתיק ברע 2417/05

עניינה של החלטה זו הינה בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בבקשה לעיון חוזר בבקשת המבקשת (במעמד צד אחד) להטלת עיקול על פי פסק דין לפני המצאת אזהרה. החלטה זו ניתנת לאחר דיון שהתקיים הבוקר במעמד ב"כ המבקשת בלבד.

העובדות העיקריות הרלוונטיות לענייננו, כמפורט בבקשה, כדלקמן:

ביום 5/4/05 ניתן פסק דין בת.א. 4836/000, בבית המשפט השלום בהרצלייה, לפיו על המשיבות לשלם למבקשת סך של 441,000 ש"ח כנקוב שם.

לטענת המבקשת, עוד במהלך הדיון הוברר, מעדויות מנהל המשיבה ועובדיו כפי שפורטו בבקשה, כי המשיבות מנסות להבריח נכסיהן. כך לאחר מתן פסק הדין הוקמה חברה חדשה, היא המשיבה 3 (להלן: 'נועה'), בבעלות אותם בעלי מניות, אותו מנהל, משכנה  באותה כתובת ואף עוסקת היא באותו תחום בו עסקו שתי המשיבות האחרות (החייבות). לטענת המבקשת, הועברו לחברה זו עובדי המשיבות, לקוחותיה, ואף כספי המשיבות והתחייבויות הלקוחות כלפיהן. לטענת המבקשת מטרת הקמת 'נועה' הינה הברחת נכסים והתחמקות מתשלום חובן של המשיבות.

משניתן פסק הדין נשלח מכתב דרישה למשיבות, אשר לא נענה ולכן החלה המבקשת בהליכי הוצאה לפועל על מנת לגבות את חובה. במקביל הגישה המבקשת בקשה להטלת עיקול, לפני המצאת אזהרה, על כל נכסי החייבות הנמצאים אצל צדדים שלישיים, ובכללם אף 'נועה'.

כב' ראש ההוצאה לפועל דחתה את בקשת המבקשת בנימוקה כי לדידה לא ניתן לבצע הרמת מסך על ידי הוספת צד ג', כחייב בתיק למעשה, בפרט לפני מסירת האזהרה ובטרם יינתן לה זכות טיעון. שהרי 'נועה' לא הייתה נתבעת אשר כנגדה ניתן פסק דין ואין זה בסמכות ראש ההוצאה לפועל אלא להוציא לפועל פסק דין. הטלת עיקול על נכסי 'נועה' כמוה כהפיכת 'נועה' לחייבת, מבלי שניתן פסק דין נגדה. כך עמדת כב' ראש ההוצל"פ הנכבדה.

על החלטה זו הגישה המבקשת בר"ע 2028/05 ואולם זו נדחתה שכן לדעתה של כב' השופטת שטופמן, אשר דנה בבקשה, לא מוצו ההליכים מול כב' ראש ההוצל"פ וזו לא התייחסה לאסמכתאות שצורפו על ידי המבקשת שכן לא הופנתה אליהם. בהמשך לכך הדיון הוחזר לראש ההוצל"פ. 

המבקשת הגישה בקשה לעיון חוזר אצל כב' ראש ההוצל"פ ואף בקשה זו נדחתה ביום 20/7/05 (נספח א' לבקשה). על כן פנתה בבקשת ערעור זו לפני.

טוענת המבקשת כי טעתה כב' ראש ההוצל"פ בדחותה את הבקשה לעיון חוזר, שכן כל תכליתה של 'נועה' הינו לצרכי התחמקות מביצוע פסק הדין ומניעת האפשרות לרדת אל נכסי המשיבות לצורך ביצועו. כך טוענת היא כי 'נועה' הוקמה על ידי אותם הבעלים של החייבות והיא בבעלותם המלאה, עוסקת באותם עיסוקים, אותם מנהלים, אותה כתובת, אותם עובדים ואותם לקוחות. כמו כן פעילות המשיבות הועתקה אל 'נועה', דבר המותיר את המבקשת אל מול שוקת שבורה מבלי אפשרות להיפרע כדי חובה. בקשתה הינה לקבוע כי חברת 'נועה' והחייבות חד הם, ועל כן ניתן להטיל עיקול על כספי 'נועה' הגם שאילו מוחזקים בידי צד ג', כאילו הייתה היא מי מן החייבות.

כמו כן טוענת המבקשת כי הלכה היא מלפני בית המשפט העליון, שאומצה לאחר מכן על ידי בתי המשפט קמא,  כי ניתן, בנסיבות המתאימות, להכיר בעיקול כמבוקש כאן המוטל על נכסיו ומיטלטליו של צד ג', במעמד צד אחד.

עוד, טוענת המבקשת כי טעתה ראש ההוצל"פ כשקבעה כי יש להבחין בין עיקול מיטלטלין, שלגביו ניתן לעקל את נכסי החייב גם אם הם מצויים אצל צד ג' וגם אם הוא עושה בהם שימוש, לבין עיקול כספים או חשבונות בנק הרשומים על שם צד ג'.

לבסוף טוענת המבקשת כי אף מאזן הנוחות נוטה לזכותה וכי האינטרס בדבר גביית חובה גובר, במקרה זה, וכי בכל מקרה יכולים המשיבים לבקש לבטל את העיקול ולהוכיח כי הנכסים אכן שייכים הם ל'נועה' ולא למשיבים.

החלטתי לתת רשות ערעור כמבוקש ולדון בערעור לגופו, במעמד צד אחד בהמשך להלכה כי בנסיבות אילו ניתן לעשות כן טרם מסירת אזהרה וראה: בש"א (ת"א) 7663/03 יחזקאל דורי נ' גספן אליוט, תק-מח 2003 (2) 1220 וראה גם: דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות (מהדורה שישית), ע"מ 82-83.

לאחר שבחנתי בעיון את החלטת ראש ההוצל"פ ובטענות המבקשת, הגעתי למסקנה כי הדין עם המבקשת אף כי עמדתה, יש בה מן החידוש, באשר היא מרחיבה את הלכת בית המשפט העליון כפי שאבהיר:

בענייננו מציגה המבקשת ראיות לכאורה המורות על ניסיון התחמקות מביצוע פסק דין של המשיבים. כך כתובתן של כל שלושת החברות, המשיבות ואף 'נועה', היא ברח' הסדנה 3, קרית אריה, פתח-תקוה; כך אף עולה מעיון בדו"חות רשם החברות (נספח ח' לבקשה) כי בעלי המניות העיקריים בחברות זהים לחלוטין וכי לחברות כולן אותו מנהל; כך אף עלה מחומר הראיות אשר הגישה המבקשת לפיו קיימת זהות מוחלטת בין פעילותן העסקית של המשיבות לבין פעילותה העסקית של 'נועה', כי עובדי המשיבות עברו לעבוד בתפקידים זהים אצל 'נועה', כי המלאי הוא דומה (נספחים ט1-ט2 לבקשה). 

זאת ועוד, הלכה היא כי ניתן להרים את מסך ההתאגדות על מנת "למנוע מבעלי מניות בחברה או מהחברה כתאגיד ניצול ההפרדה שביניהם להשגת מטרה לא כשרה, הכרוכה ממילא בפגיעת הזולת, בקיפוחו או בהסבת נזק לו, והן לשם "עשיית הצדק, והיושר ושמירה על טובת הציבור" (ראה: ע"א 4606/90 מוברמן נ' תלמר בע"מ, פ"ד מו (5) 353, ע"מ 362.

הלכה יצאה מידי בית המשפט העליון כי ניתן להרים את מסך ההתאגדות לשם תכלית כאמור גם בשלב גביית חוב פסוק במסגרת הליכי הוצל"פ. ראה בהקשר לנדון: רע"א 510/00 ח. רשף קבלנים (1990) בע"מ נ' אילנה ענבר, פ"ד נד (2) 712 אשר אימצה את פסק דינו של כב' השופט ג'ובראן בבר"ע 487/99; ת"א (י-ם) 2334/04 מיסטר אלקטריק בע"מ נ' אוזן ניסים (נספח י"ג לבקשה); דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות (מהדורה שישית) ע"מ 410-412; כן ראה קודם לתחולת חוק החברות התשנ"ט - 1999 ע"א 6583/97 אלמו הנע מבוקר בע"מ נ' פקיד שומה פתח-תקווה, מיסים יד (3), ה-4 ואף ה"פ 2889/90 אלמו הנע מבוקר בע"מ נ' פקיד שומה פתח-תקווה, מיסים י/6, ה-5).

 בהמשך להלכת רשף קבלנים, בנסיבות של זהות מוחלטת בין חברות לכאורה, כאשר קיים חשש ממשי לכאורה כי הקמת החברה האחרת נועדה להבריח נכסים או להעתיק פעילות מתוך מטרה להתחמק מתשלום חוב פסוק, מוצא אני כי יש לאפשר לראות ב'נועה' כגוף אחד עם החייבות, ולו לצורך הטלת עיקול (קודם מתן אזהרה) כמבוקש במקרה זה.

ודוק, יש להבדיל בין ראיית 'נועה' כמחזיקה צד ג' של נכסי החייבות, ובין אימוץ הלכת רשף קבלנים הרואה ב'נועה' ובחייבות כגוף אחד לצורך גביית פסק דין.