החלטה בתיק ברע 2409/06

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' סגן הנשיא כרמי מוסק) מיום 18.9.06 בת.א. 5319/05 לפיה לא הוצגה ראשית ראיה למינוי מומחים רפואיים במסגרת תביעת פיצויים שהמבקשת הגישה נגד המשיבים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. התביעה הוגשה ביום 17.5.05 בגין תאונת דרכים שהתרחשה כמעט שבע שנים קודם לכן, ביום 1.6.98. לכתב התביעה צורפה בקשה למינוי מומחים בתחום האורתופדיה, הנוירולוגיה והפסיכיאטריה לילדים. המשיבים התנגדו לבקשה. בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 23.2.06 החליט בית משפט השלום כי " קיים ספק רב אם קיימת ראשית ראיה למינוי מומחים על סמך המסמכים שהוגשו. ב"כ התובעים יודיע בתוך 30 יום אם יש בידו מסמכים רפואיים נוספים". ביום 4.9.06 הגיש ב"כ המבקשת צילום של תיקיה הרפואיים בקופת חולים כללית ובקופת חולים מאוחדת. ביום 18.9.06 ניתנה ההחלטה, עליה מבוקש לערער, לפיה אין במסמכים שהמבקשת הגישה ראשית ראיה למינוי מומחה.

הסעד המתבקש בבקשת רשות הערעור מתייחס רק לסירוב למנות מומחים רפואיים בתחום האורתופדיה והפסיכיאטריה (ראו התחומים הנזכרים בפתח הבקשה). לכן מעיקר הדין אין צורך לדון בשאלת מינוי מומחה בנוירולוגיה, אם כי להלן אתייחס גם לכך. בגוף הבקשה (סעיף 1) מוזכר גם מינוי מומחה רפואי בתחום הכירורגיה, אך מאחר שמינוי כזה לא התבקש מאת בית משפט קמא, גם בו אין צורך לדון.

לאחר ששקלתי את הנטען בבקשה, קראתי את המסמכים שצורפו אליה, והוספתי ועיינתי במסמכים שבתיק בית משפט קמא, החלטתי שלא ליתן רשות ערעור ולדחות את הבקשה בלא צורך בתשובה עליה, כאמור בתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

המבקשת מסתמכת על ששה מסמכים הנכללים בתיק המוצגים אותו צרפה לבקשתה. המסמך הראשון הוא גיליון שחרור מחדר המיון של בית החולים ביום התאונה. בתרשומת הכירורג נאמר כי המבקשת " מתלוננת על כאבי בטן וראש". תלונה על כאבי בטן וראש בשנת 1998 אינה ראשית ראיה לקיומה של בעיה רפואית כעבור שמונה שנים, בשנת 2006. בבדיקה האורתופדית שנערכה למבקשת באותו מועד בחדר המיון לא נתגלו ממצאים המצביעים על פגיעה אורתופדית של ממש.

עצם עריכת מעקב למבקשת על ידי רופא קופת חולים יומיים לאחר התאונה (3.6.98), בהתאם להמלצת רופאי חדר המיון, אף היא אינה ראשית ראיה לליקוי רפואי שגרמה התאונה, מה גם שממצאי המעקב אינם מצביעים על בעיה רפואית באחד התחומים נשוא הבקשה, ונאמר בסוף התרשומת של רופא הקופה כי מצבה הכללי של המבקשת טוב.

הבדיקה שנערכה למבקשת ביום 29.6.98 על ידי רופא תאונות דרכים ופעולות איבה, הובילה להפנייתה לבדיקה אצל נוירולוג ילדים. עצם ההפניה לבדיקה אינה מסוגלת להוכיח את קיומה של בעיה נוירולוגית, ואפילו אין ראיה לכך שהמבקשת פנתה לבדיקת נוירולוג בסמוך לאחר אותה הפנייה. מאותו טעם אין בתלונות המתועדות במכתב ההפנייה הנ"ל, בדבר חוסר שקט, ירידה בזיכרון, נדודי שינה והרטבה בלילות - יודגש: תלונות ולא ממצאים - כדי להוות ראשית ראיה לקיומן של בעיות כאלה, מה גם שעניינה של החלטת בית משפט קמא בצורך במינוי מומחה רפואי בשנת 2006, שמונה שנים לאחר בדיקת המבקשת על ידי רופא תאונות הדרכים. כדי להצביע על ראשית ראיה לא ניתן להסתמך על בדיקה כה ישנה מבלי להצביע על טיפולים שניתנו למבקשת במשך כל אותה תקופה ארוכה. מעבר לכל זאת, נשוב ונזכיר כי רשות הערעור מתבקשת, לפי כותרתה, רק לגבי תחומי האורתופדיה והפסיכיאטריה, לגביהם רופא תאונות הדרכים אפילו לא מצא לנכון להפנות את המבקשת לבדיקת מומחה.       

מכתבה מיום 12.3.01 של הפסיכולוגית מהשירות הפסיכולוגי של עיריית בית שמש ממליץ, שוב, על בדיקה נוירולוגית, שאין כל אינדיקציה לכך שבוצעה בעקבות אותו מכתב. לא כל שכן שאין תיעוד לטיפולים שניתנו למבקשת בעקבות בדיקה כזאת. העדרם של אלה חרף פרק הזמן הממושך שחלף מאז המכתב ועד לדיון בבית משפט קמא (חמש שנים וחצי) מצביע, אם כבר, על העדר בעיה ממשית. כן נזכיר את שלוש השנים שחלפו מאז התאונה ועד לכתיבת מכתב הפסיכולוגית, שאף לגביהן חסר תיעוד העשוי לשמש ראשית ראיה לקשירת המצב המתואר במכתב לתאונה (פרט לאמירה במכתב כי אמה של המבקשת קושרת את בעיית הזיכרון לתאונה, דהיינו שאין מדובר בהתרשמות של גורם חיצוני, לא כל שכן מקצועי, העשויה לשמש ראשית ראיה). זאת ועוד. גם מכתב הפסיכולוגית עוסק בצורך בבדיקה נוירולוגית בלבד, לגביה לא התבקשה רשות ערעור. כל זאת, אף בטרם נבחנה התנגדותם של המשיבים להגשת המכתב בהיותו, לפי טענתם, חוות דעת האסורה בהגשה לפי תקנה 8(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986.

דברים דומים יש לומר על הממצא בתרשומת של רופאת קופת חולים מיום 27.2.01 בדבר בעיית החרדה הקלה שנמצאה אצל המבקשת. הוא הדין לגבי הפניית המבקשת לרופא נוירולוג ילדים על ידי רופא הילדים של קופת החולים שבדק אותה ביום 14.2.01, וציין קיומו של ממצא נוירולוגי בגין תלונות המבקשת על חוסר ריכוז וכאבי ראש. לא זו בלבד שכדי שהפנייה כזו תשמש ראשית ראיה יש להצביע על בדיקותיו וטיפוליו של הנוירולוג אליו הופנתה המבקשת, אלא שבדיקות קודמות ומאוחרות יותר שנערכו למבקשת על ידי רופאי קופת חולים שללו ממצאים עצביים, נפשיים ושכליים (ראו למשל הרישומים הרפואיים של רופאי הילדים מימים 6.10.00, 16.10.00, 31.12.00, 21.11.01 ו-9.6.02). 

התרשומת של המומחה למחלות לב ילדים מיום 1.11.01 מתייחסת לתלונות על בעיית לב של המבקשת, ואין האמור בה מתקשר לאף לא אחד מן התחומים הרפואיים לגביהם מתבקש מינוי המומחים.  

מעבר לכל האמור יצוין כי המבקשת לא צירפה לבקשתה למינוי המומחים כתב ויתור על סודיות רפואית כדרישת תקנה 2(א)(3) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז- 1986. עובדה זו הספיקה לדחיית הבקשה אפילו הייתה מוצגת ראשית ראיה לצורך המינוי.

מטעמים אלה נדחית הבקשה. משלא נתבקשה עליה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתנה היום ה' בסיון תשס"ז (22 במאי 2007) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.