החלטה בתיק ברע 2276/07

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט דניאל פיש)  מיום 12.11.2007, לפיה חייב את המבקשת בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 9,500 ש"ח, עקב דחיית דיון הוכחות.

1.         המבקשת הגישה תביעה נגד המשיבים. לטענת המבקשת, בקשותיה לגילוי מסמכים ולמתן תשובות לשאלון לא נענו על ידי המשיבים, שאף התעלמו מצו שניתן בעניין על ידי בית משפט קמא.

בהחלטת בית המשפט מיום 22.2.2007 נקבע דיון ההוכחות ליום 12.11.2007. ביום 16.9.2007 הגישה המבקשת תצהירי עדות נוספים ובקשה למתן החלטה לחייב את המשיבים 2-5 להשיב לשאלונים ולגלות  מסמכים ספציפיים, בהתאם להחלטה שניתנה בעניין זה עוד ביום 6.11.2006. ביום 20.9.2007 חייב בית משפט קמא את המשיבים להשיב על השאלון ועל צו גילוי המסמכים בתוך 10 ימים.

2.         לבקשת המבקשת מיום 31.10.2007 לדחיית מועד דיון ההוכחות, נתן בית משפט קמא החלטה ביום 1.11.2007, ובה הבהיר כי דיון ההוכחות יתקיים במועד. ביום 6.11.2007 ניתנה החלטה נוספת המבהירה כי מועד ההוכחות לא ידחה, וכי על הצדדים להיות מוכנים להציג במהלך הדיון מסמכים שידרשו מהם.     

חרף החלטת בית משפט קמא, הודיעה המבקשת לעדיה המתגוררים בלונדון "להקפיא" הגעתם לארץ. טענתה, החלטות בית משפט קמא הנ"ל לא הגיעו אליה במועד, ומשהגיעו לידיה, היה כבר מאוחר מכדי לערוך את הסידורים הנחוצים להגעת העדים למועד הדיון. משכך, החליט בית משפט קמא על דחיית הדיון למועד אחר וכי החלטה בדבר ההוצאות תימסר בנפרד.

3.         ביום 12.11.2007 ניתנה החלטת בית משפט קמא מושא הבקשה שבפני, שעניינה ההוצאות בגין דחיית דיון ההוכחות. בהחלטה פירט בית משפט קמא את השתלשלות העניינים, וקבע כי דחיית מועד הדיון נבעה מהתנהלות בלתי תקינה מצד המבקשת, שבחרה מיוזמתה לבטל הגעת עדיה מחו"ל. זאת, על אף שהובהר כי מועד דיון ההוכחות לא יידחה וניתנו הנחיות דיוניות שהיה בהן לענות על הקשיים בכל הנוגע לגילוי המסמכים ותשובות לשאלון.

בנסיבות אלו, התנהלות המבקשת לא היתה מקובלת על בית משפט קמא, שחייב המבקשת בתשלום הוצאות לאוצר המדינה בסך 9,500 ש"ח תוך 30 יום ממועד ההחלטה.

4.         על החלטה זו נסבה הבקשה שבפני. בבקשה נטען כי המקור למחדלים הדיוניים שהביאו  לדחיית מועד דיון ההוכחות מקורו במשיבות, שלא גילו למבקשת מסמכיהן ולא השיבו  לשאלונים, מה שמנע מהמבקשת להגיש תצהירי עדות ראשית משלימים. לפיכך, עתרה המבקשת לביטול ההחלטה לחייבה בהוצאות ולחילופין להפחתת סכום ההוצאות, שבכל מקרה, כך נטען, אינן עומדות ביחס הולם למחדל. כן התבקש עיכוב כל ההליכים בתיק לרבות ההוראה להפקיד ההוצאות עד ליום 13.12.2007, וזאת עד למתן החלטה בבקשה.

5.         דין הבקשה להדחות ללא תשובה.

            כידוע, לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בפסיקת הוצאות, ובית המשפט שלערעור יתערב בעניינים מסוג זה במשורה ובמקרים חריגים, כאשר נפלה טעות משפטית או דבק פגם או פסול מהותי בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית - ע"א 1937/92 קוטלר נ' קוטלר פ"ד מט(2) 233, 247 (1995); ע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל פ"ד נט(4) 625 (2004).

המבקשת עשתה דין לעצמה ועל אף שדיון ההוכחות לא בוטל, הורתה לעדיה כבר ביום 30.10.2007 שלא להגיע לארץ, ובעקבות זאת נאלץ בית משפט קמא לדחות את הדיון שנקבע זמן רב קודם לכן. התנהלות זו אינה ראויה ואינה מוצדקת, אף אם נבעה ממחדלים לכאורה של המשיבים. זמנו של בית המשפט יקר ובעל דין הגורם לביטול דיון הוכחות עלול למצוא עצמו מחויב בהוצאות.

בנסיבות העניין ומאחר שממילא חלף המועד שנקבע להפקדת ההוצאות, נדחית גם הבקשה לעיכוב הליכים. בשולי הדברים אציין, כי היה על המבקשת להגיש בקשתה לעיכוב ביצוע ההחלטה לבית משפט קמא (ראה תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984) ולא ברור כי כך אכן נהגה המבקשת. לפנים משורת הדין, אאריך המועד להפקדת ההוצאות עד ליום 30.1.08.

6.         לאור האמור לעיל ומכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובת המשיבים.

מאחר שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות. הפקדון שהופקד, אם הופקד, יוחזר למבקש.

ניתנה היום ו' בשבט, תשס"ח (13 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: