החלטה בתיק בר"ע 7235-10-12

1.     לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (ב"ל 20006-01-12; השופט יוסף יוספי) בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 15.11.2011 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למבקש דרגת נכות יציבה בשיעור 0% בגין הפגיעה בגבו.

2.     המבקש נפגע בתאונת דרכים ביום 06/11/2009, אשר הוכרה כתאונת עבודה. ביום 17/10/2010 ועדה רפואית לעררים קבעה למבקש דרגת נכות נפשית זמנית בשיעור של 10%, ודחתה את ערר המבקש בתחום האורטופדי. הוועדה קבעה למבקש דרגת נכות בשיעור 0% בתחום האורטופדי. המבקש הגיש ערעור לבית הדין האזורי (ב"ל 22714-11-10) על החלטת הוועדה לעררים, וביום 11/05/2011 נדחה הערעור. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית דין זה, וביום 22/08/2011 נקבע בהסכמה כי עניינו של המבקש יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, אשר תפעל בהתאם להוראות הבאות:

"א. על הוועדה ליתן התייחסותה המנומקת לחוות דעתו של ד"ר גד וולן. בעניין זה, הוועדה תתייחס בין היתר, לביקורת של ד"ר וולן על אופן עריכת הבדיקה הקלינית של המבקש בידי הוועדה אשר לטענתו אינו מוביל לממצאים מדוייקים, ובלשונו: 'עיינתי בדו"ח הוועדה הרפואית, שבדקה את טווח הכיפוף בישיבה על מיטת הבדיקה, מצב בו לא ניתן להבדיל בין תרומת מפרקי הירכיים לכיפוף לבין תרומת המפרקים הפצטאריים בע"ש מותני. למעשה, ניתן להגיע לזווית ישרה בין הגב למיטת הבדיקה ללא קושי גם כשעמוד השדרה המותני מקובע כולו ביישור, והנכות היא מירבית. משלא הבדילה הוועדה בין טווחי הירכיים לטווח הכיפוף בע"ש מותני, הרי שנבצר ממנה לראות כי קיימת מגבלה של ממש בעמוד השדרה המותני של מר אבוקייה (עמוד 3 לחוות דעתו של ד"ר וולן).

ב. נוכח קביעת הוועדה בפרק הסיכום, כי 'מבחינה אורטופדית מדובר לכל היותר בהחמרה זמנית וחולפת במצבו' (בעמוד 3 לפרוטוקול הוועדה מיום 17/10/2010), על הוועדה לקבוע את שיעור הנכות בגין הפגיעה האורטופדית במסגרת החמרה זו, ככל שקיימת. או אז, על הוועדה להתייחס לשאלה אם התקיימו בנסיבות העניין התנאים ל'ניכוי מצב קודם'. דהיינו, תבדוק הוועדה בהתאם לאיזה סעיף ליקוי, באופן תיאורטי, קיים שיעור נכות בגין מצב רפואי קודם, ותסביר על מה מבוססת מסקנה זו מבחינה עובדתית".

3.     הוועדה התכנסה ביום 15.11.2011, וקבעה כי למבקש דרגת נכות צמיתה בשיעור 0%. בפרק סיכום ומסקנות, נימקה הוועדה את קביעתה בו הלשון:

"הוועדה עיינה בפסק הדין ובבקשת רשות ערעור אשר ניתנה על ידי עו"ד קמינצקי מיום 17/05/2011... לנושא מדידת ע"ש מפנה את כבוד בית הדין הארצי לעבודה לפירסום של 'מדידות קליניות של תנועתיות מפרקים'... עמוד 82 תמונה 10.6 מדגימה כיצד למדוד תנועתיות ע"ש מותני בכיפוף וביישור. עמוד 93 מדגים כיצד למדוד הטיות לצדדים ועמוד 95 מדגים מדידת רוטציות טבלה 10.2 בעמוד 98 של פרסום זה מספקת טווחי תנועה לקבוצות גיל ומגדרים שונים. הוועדה התייחסה למידע זה בקביעתה כי טווח התנועות נמצאים בתחום הנורמה לגיל ומגדר. נכון הוא כי מבחן שובר בין 6 ס"מ (מידיפיד שובר) הינו גבולי אך עדיין נמצא בתחום הנורמה לגיל ולמגדר. נקודה המוגדשת עוד יותר לאור עברו (ד"ר וולן ציין הפחתת נכות בת 10% בגין מצב קודם) בסעיף 2 ב' של פסק הדין קיימת התייחסות למושג 'החמרה זמנית וחולפת'. מושג זה מתייחס לכאבים והגבלת תפקוד בסמוך לפגיעה אשר באו לידי ביטוי בתקופה בה נפגע לא עבד וקיבל דמי פגיעה. לא מקובל לבצע חשבון עו"ש עבור תקופות אלו".

4.     המבקש הגיש ערעור על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי, ושם טען בתמצית, כי: הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין של בית דין זה מיום 22/08/2012; הוועדה לא התייחסה התייחסות עניינית ומנומקת לחוות הדעת מאת ד"ר וולן; הוועדה ציינה בהחלטתה אופן שונה של מדידה של טווח התנועות; הוועדה לא יישבה את השוני בין ממצאיה לממצאיו של ד"ר וולן, ולא נתנה הסבר מדוע נקטה בדרך המדידה שבה מדדה את טווח התנועות; ישנו שוני בטווחי התנועה שנמצאו על ידי אותה ועדה; הוועדה טעתה בכך שקבעה כי כל הנכות בעמוד השדרה הינה תוצאה של מצב קודם; הוועדה אינה מסבירה את עמדתה  ביחס למושג "החמרה זמנית וחולפת".

5.     מנגד, טען המשיב בתמצית כי הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין של בית דין זה;  הוועדה ציינה והסבירה מבחינה רפואית את אופן בדיקתה ואת ממצאיה, וזאת בהתייחס לקביעותיו של ד"ר וולן; באשר לטענה כי קיים שוני בממצאי בדיקתה של הוועדה, מדובר בממצאים רפואיים, והוועדה ציינה כי הממצאים הם בתחום הנורמה, בגבול התחתון של הנורמה.

6.     בית הדין האזורי דחה את ערעור המבקש בקובעו, כי הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין. הוועדה פירטה ונימקה את אופן עריכת הבדיקה הקלינית שערכה למבקש, תוך התייחסות לחוות דעתו של ד"ר וולן. הוועדה הפנתה לפרסום המקצועי המדריך כיצד יש למדוד טווחי תנועות. הוועדה ציינה, כי בדיקתה נערכה בהתאם לכללים שנקבעו במדריך המקצועי אליו הפנתה. החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת, וקביעות הוועדה נסמכות על שיקול הדעת המקצועי של הוועדה. מדובר בקביעות רפואיות אשר בית הדין אינו מתערב בהן.

7.     בבקשה שלפני חוזר המבקש למעשה על הטענות אותן העלה בפני בית הדין האזורי.

8.     לאחר עיון בבקשה, בהחלטת הוועדה מיום 15.11.2011, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל החומר בתיק, אני מחליט לדחות את הבקשה. הלכה פסוקה היא כי משהוחזר על ידי בית הדין עניינו של מבוטח לוועדה לעררים עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא/29-01 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, 162).

9.     מעיון בהחלטת הוועדה עולה כי היא אכן התייחסה לשוני הקיים בין מסקנותיה לבין חוות דעתו של ד"ר וולן, שעיקר טענותיו מופנות כלפי שיטת המדידה של הוועדה. הוועדה התייחסה לעניין המדידה בפרוטרוט ובהרחבה, וגם הפנתה לפרסום המקצועי עליו הסתכמה בבדיקותיה, ובכך יש התייחסות הולמת לחוות דעת ד"ר וולן בעניין המדידה. הוועדה גם אזכרה את דעתו של ד"ר וולן בעניין ניכוי מצב קודם וציינה, כי לא מקובל לבצע חשבון עו"ש עבור תקופות בהן ישנה החמרה זמנית וחולפת, דהיינו תקופות בהן קיבל המבקש דמי פגיעה.  לאור האמור  לעיל, המסקנה המתבקשת היא, שהוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין שהחזיר אליה את הדיון בעניינו של המבקש.

10.                        משאלה הם הדברים, הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.

ניתנה היום,  י"ב טבת תשע"ג (25 דצמבר 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: