החלטה בתיק בר"ע 389/08

דין בקשת רשות הערעור להדחות ללא צורך בקבלת תשובה ומבלי שהיא תידון לגופה. להלן הטעמים שביסוד מסקנה זו:

1.         המבקשים תבעו את המשיבים לפינוי חנות הנמצאת ברח' יפו 52 בירושלים, בה מחזיקים המשיבים כדיירים מוגנים על פי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972. בית משפט קמא פסק, ביום 4.2.08, במסמך שכותרתו "החלטה", כי עקב הפרת הסכם השכירות ע"י המשיבים, קמה למבקשים עילה לפינויים. בית משפט השלום הוסיף וקבע, כי המשיבים זכאים לסעד מן הצדק, באופן שצו הפינוי לא יבוצע אם ישלמו למבקשים פיצוי. בית המשפט לא קבע את סכום הפיצוי, אלא את העקרונות שעל פיהם הוא יחושב    (55% מדמי המפתח בגין חלקו של המשיב 6 במושכר, כשוויים ביום 30.9.03, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית), ומינה שמאי לצורך הערכת סכום דמי המפתח הנ"ל, מהם ייגזר סכום הפיצוי.

2.         לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום. המבקשים טוענים, כי בית המשפט שגה בקבעו כי המשיבים זכאים לסעד מן הצדק, ומפרטים בהרחבה רבה את טענותיהם בנדון.

לגישת המבקשים, הבקשה מוגשת "לשם הזהירות בלבד", לנוכח העובדה שבית המשפט הכתיר את פסיקתו בכותרת "החלטה"; אלא שמביטויים אחרים הכלולים בהחלטתו עולה, כי מדובר ב"פסק דין", או ב"פסק דין חלקי". למקרה שכך הוא, מבקשים המבקשים כי בית המשפט יפעיל הסמכות המסורה לו בתקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ויהפוך את בקשת רשות הערעור לכתב ערעור בזכות.

3.         לא יכול להיות ספק שבית משפט השלום צדק בהכתירו את החלטתו בכותרת "החלטה", שכן הוא לא סיים את מלאכתו, ועדיין נותר לפסוק את סכום הפיצוי שעל המשיבים לשלם כתנאי לקבלת הסעד מן הצדק ואת תנאי התשלום. כידוע, המבחן, שעל פיו ייקבע אם לפנינו "פסק דין" (לרבות "פסק דין חלקי") או "החלטה אחרת", הוא "פורמאלי", מבחן "סגירת התיק", תהא הכותרת שנבחרה ע"י בית המשפט אשר תהא (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, סעיף 587, בעמ' 756). הדיון בתובענת המבקשים בבית משפט קמא טרם הסתיים, וה"תיק" עדיין לא נסגר. מבחינה זו אכן על המבקשים ליטול רשות לערער ואין בידם זכות ערעור.

4.         החלטת בית משפט השלום דומה, מההיבט הנוגע לענייננו, להחלטה הקובעת את חבותו או אחריותו של הנתבע לנזקי התובע, כשטרם נקבע סכום הפיצוי. במקרה דנן נקבעה זכותם העקרונית של המשיבים לקבלת סעד מן הצדק, אך טרם נוצק תוכן קונקרטי לקביעה זו, שכן עדיין לא נפסק סכום הפיצוי שיהא על המשיבים לשלם למבקשים כתנאי למימוש הסעד האמור. בנסיבות אלה, אין ליתן למבקשים רשות ערעור, ואם הם מבקשים להשיג על פסיקתו של בית משפט השלום, עליהם להמתין לסיום ההליך, כשאז יוכלו להביא את מכלול השגותיהם (לרבות טענה חלופית שעשויה להיות להם לעניין סכום הפיצוי ואופן תשלומו) בגדרו של ערעור בזכות. במסגרת ערעור שכזה תוכל ערכאת הערעור לבחון את המחלוקת בסוגיית הסעד מן הצדק בכללותה, לא רק מבחינת עצם זכאות המשיבים שיוענק להם סעד זה בנסיבות המקרה, אלא גם בהתייחס לסכום הפיצוי שמתן הסעד הותנה בתשלומו, מה שלא ניתן לעשות עתה.

5.         העקרון המנחה הוא, ש" ככלל, זמנו של הערעור הוא לאחר תום ההליך בערכאה הראשונה" (רע"א 4157/01 תדיראן בע"מ נ' יורשי אבשלום מיכאלי ז"ל, דינים-עליון, כרך ס, 726). לפיכך, הלכה פסוקה היא, כי, ככלל, אין להתיר הגשת ערעור בשאלת האחריות קודם שפסקה הערכאה הראשונה גם בעניין גובה הפיצויים, אף אם קבלת העמדה לפיה אין חבות תייתר את הצורך להמשיך ולהתדיין בנושא הפיצוי (שם, וכן: רע"א 6905/01 המרכז הרפואי סורוקה ואח' נ' גזית ואח', דינים-עליון, כרך סב, 812; רע"א 4453/00 ציון חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' שטיין, תקדין-עליון, 2000(2), 91). ההיגיון שביסוד הלכה זו חל גם במקרה דנן. רק לאחר שיתברר מהו סכום הפיצוי שתשלומו יזכה את המשיבים בסעד מן הצדק, יהיה מקום לבחון בערעור את מכלול הסוגיות שבהן פסקה הערכאה הראשונה.

אכן, כאשר מדובר בהחלטת ביניים, אין זה ראוי, ככלל ולמעט במקרים חריגים, שערכאת הערעור תבחן החלטה זו במסגרת בקשת רשות ערעור (גם אם קבלת בקשת רשות הערעור וקבלת הערעור עשויים לייתר את המשך הדיון בערכאה המבררת). עמד על כך כב' השופט ד"ר ש' לוין בספרו תורת הפרצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד, ירושלים, תשנ"ט, סימן 182, בעמ' 176-177.

אין מקום לעכב את המשך בירור התובענה בערכאה הראשונה כדי שסוגיית הזכות לסעד מן הצדק תבחן לגופה כבר עתה בערכאת הערעור, כשבמקרה כזה אף נראה כי ראוי היה שהבחינה הערעורית תיעשה על ידי מותב תלתא, שכן אם תתקבל טענת המבקשים, המשמעות היא שהתובענה תתקבל במלואה, פסק הדין בהליך דנן יחרוץ באופן סופי את זכויות הצדדים ויינתן צו פינוי כנגד המשיבים. כאשר זו תוצאה אפשרית של מתן רשות ערעור וקבלת הערעור עצמו, ראוי להרחיב את ההרכב הדן בהליך (סעיף 10 לפסק דינו של השופט גרוניס בע"פ 4793/05, בש"פ 5906/05 נבון נ' עצמון, ניתן ביום 6.2.07), ומדוע שייעשה כן עתה, כאשר הדיון בבית משפט השלום עדיין לא הסתיים.

כאמור, ככלל, ראוי שמכלול הסוגיות שעמדו לדיון בערכאה הראשונה יובא לבחינת ערכאת הערעור בהליך אחד. הדבר מאפשר לערכאת הערעור לבחון את כלל המחלוקות, תורם לייעול ההליך השיפוטי (הן בערכאה הראשונה והן בערכאות הערעור) ומונע סבוכים מיותרים של הליכי ערעור נוספים (ראו, למשל, הסיטואציה שנדונה בהחלטת רשם בית המשפט העליון בע"א 8154/03 אלטורי נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1) 295).

כפי שנפסק בע"א 7682/06 אליהו חב' לביטוח ואח' נ' אלוש (טרם פורסם), רשות ערעור על החלטת ביניים תינתן, בעיקרו של דבר, כשמדובר בהחלטה בעלת אופי בלתי-הדיר (כגון החלטות בענייני סעד זמני או חיסיון), או שמדובר בהחלטה בעלת השפעה מכרעת על עצם קיומו של ההליך בערכאה המבררת ועל מתכונת דיון. ההחלטה דנן אינה נמנית על הסוג האמור של ההחלטות.

מהטעמים המפורטים לעיל, נדחית הבקשה כשבהחלטה דנן אין כל אמירה, גם לא בעקיפין ובמשתמע, לגבי הטענה המהותית שהעלו המבקשים בסוגיית מתן סעד מן הצדק למשיבים.

משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.

הפיקדון יוחזר למבקשים באמצעות באי-כוחם.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים .

ניתנה היום, ג' בניסן תשס"ח (8 באפריל 2008), בהעדר הצדדים.