בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן עקב אי הופעת המבקשת מיום ה- 17.04.05 ובקשה לעיכוב הליכים טענות המבקשת
מבקשת הינה בעלת רישיון מאת משרד התקשורת לפי חוק הבזק , תשמ"ב 1982, למתן שירותי טלוויזיה רב ערוצים באמצעות הלוויין ושירותים נוספים.
ביום ה-08/06/04 הוגשה תובענה כנגד המשיב בגין אי עמידתו בהתחייבויותיו וזאת בניגוד להסכם ולדין. נטען כי בעקבות היעלמותו הפתאומית של עו"ד רביע אשר ייצג את המבקשת בתובענה דנא ובתובענות רבות נוספות, נותרה המבקשת בלא ייצוג בתיקים אלו ואף בלא עותקי ממסמכי התיקים על כל צרופותיהם.
ביום ה-17/04/05 לא התייצב איש מטעם המבקשת בדיון שנקבע לצדדים כעולה מפרוטוקול הדיון מיום ה-17/04/05 וניתן פסק דין כנגד המבקשת בצירוף הוצאות בסך של 1000 ש"ח .
המבקשת מדגישה כי מעולם לא קיבלה כל הזמנה לדיון האמור ואף פנתה להנהלת בתי המשפט ולבתי משפט נוספים , ובית משפט זה בניהם, באמצעות בא כוחה והודיעה כי עו"ד עופר רביע הפסיק את הטיפול בתיקי המבקשת. בנוסף ביקשה המבקשת כי התיקים יועברו לטיפולו המשפטי של עו"ד שפירא כמייצג המבקשת.
ביטול מחובת הצדק, המבקשת תטען כי לא הומצאה למענה הזמנה לדין ולא קיבלה הזמנה לדין, שהרי כאמור נמסרה ההזמנה לידי עו"ד רביע או מי מטעמו.
המבקשת הודיעה על חילופי מייצגים בתיקים לבית המשפט הנכבד, נטען כי לא נעשתה מסירת הזמנה למבקשת מעולם זאת כעולה מאישור ההמצאה עצמו. לגרסתה הזכות למשפט תקין הנה זכות מעין חוקתית וחשיבותה כה רבה עד שבית המשפט העליון ראה לנכון לבטל פסק דין אף שניתן כ-30 שנה קודם לכן, שעה שההליך ההמצאה נפסל,ע"א 36/75 חג' עותמאן גבריל חסן נ אהרן משה מוזדן.
סמכותו של בית המשפט לבטל פסק דין אינה סמכות שבחובה , אלא סמכות המסורה לשיקול דעתו. לעניין שיקול הדעת יש להציב שתי שאלות: הראשונה מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא רשם הופעה, או לא הגיש הגנתו. השניה מהם סיכויי ההצלחה של הנתבע - המבקש , אם יבוטל פסק הדין והנתבע יורשה להתגונן במשפט.
לעניין סיבת המחדל ,המבקשת לא הביעה כל זלזול בבעל הדין שכנגד ולא בבית המשפט שעה שלא קבלה מעולם את ההזמנה לדיון ולא ידעה כלל על הדיון הקבוע בתובענה.לטענתה הודעה בהודעה מטעמה לבית המשפט עוד טרם הדיון האמור , כי חלו חילופי מייצגים בתיק והתיקים הועברו על שמה והיא עושה ימים כלילות למעקב ובניית התיקים ומסכיהם מנקודת ההתחלה.
לעניין סיכויי ההצלחה , הלכה היא , כי אין המבקש חייב להראות כי הגנתו היא איתנה ובטוחה ודי לו אם יראה, כי ההגנה אפשרית.
המבקשת תטען כי סיכויי התביעה הנם מצוינים בהיותה נסמכת על ראיות בכתב אשר צורפו לתובענה ומצויים בתיק בית משפט.
טענות המשיב
עברו 30 יום ממתן פסק הדין,המשיב התייצב בכל שלושת הדיונים. המשיב המציא הוכחות למבקשת ולבית המשפט על אי קיום החוב. אי ההתייצבות לדיון ב"כ המבקשת לא מורידה אחריות מצידה מאחר והיא הגישה את התביעה לבית המשפט.
לגרסתו אין אמת בטענה על היעלמותו הפתאומית של עו"ד רביה אשר ייצג את המבקשת. נטען כי לא יהיה צודק לבטל את פסק הדין מאחר והמבקשת הפגינה חוסר אחריות גם כלפי המשיב וגם כלפי בית המשפט בכך שלא דאגה לבדוק את ההליכים המשפטיים שהיא נוקטת. לטענתו זה לא יהיה צודק לטרטרו חזרה לכותלי בית המשפט ומאחר וזה יכול לגרום לנזק כספי שכבר נגרם למשיב. אין למבקשת סיכויי הצלחה מאחר והמשיב המציא מסמכים גם למבקשת וגם לבית משפט זה שמוכיחים שכול שירותי הצפייה בתשלום שולמו במלואם.
דיון
הלכה היא כי כאשר פסק דין שניתן במעמד צד אחד פגום, והפגם נובע מהיעדר המצאה כדין למבקש, יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה.
הלכה זו נסמכת על ההשקפה, שלפיה בעל דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין. ביטול שכזה נעשה "מתוך חובת הצדק". "פסק דין אשר ניתן שלא כהלכה...רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק ex debito justitiae. פסק דין כזה פגום הנהו, ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה".
(ראה לעניין זה את ספרו של הנשיא אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 282 ר' גם פסק דינו של כב' השופט ארבל בבר"ע (ת"א ) 002411/02
בנק לאומי לישראל בע"מ נגד
מיכאלי (טרם פורסם).
ויפים לעניין זה גם דבריו של כב' הש' מצא בע"א 5000/92 -
יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני ואח', פ"ד מח(1), בעמ' 835-836 אשר קבע שם לאמור:
"שתיים הן, כידוע, העילות האפשריות לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד: ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול-דעתו של בית המשפט. מקום בו החליט בית המשפט בהיעדרו של מבקש הביטול אף שלא היה רשאי להחליט בהיעדרו, כגון שהמבקש לא הוזמן, קמה למבקש עילת ביטול מתוך חובת הצדק. הפגם שנפל בהליך, בשל מתן ההחלטה במעמד צד אחד, מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה; ובכגון דא אין בית המשפט רשאי לשקול אם ההחלטה שניתנה הינה נכונה, לגופו של עניין, אם לאו....
שונים פני הדברים מקום שבית המשפט מתבקש לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, אף שבעצם קיום הדיון בהיעדרו של המבקש לא נפל פגם, כגון שהמבקש לא התייצב לדיון אף שהוזמן. במקרה כגון זה נתון דבר הביטול לשיקול-דעתו של בית המשפט; ובבואו להפעיל את שיקול-דעתו, אם להיענות לבקשת הביטול אם לאו, יבדוק בית המשפט וישקול, לא רק אם יש בפי המבקש טעם להצדקת היעדרותו מן הדיון שהתקיים, אלא גם - ובעיקר - אם, לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת; לאמור, אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה...".
וכן דבריה של כב' הש' פרוקצ'יה ברע"א 8864/99 -
ליאת אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח , תק-על 2000 (3), בעמ' 2133 אשר קבעה שם לאמור:
"כלל יסוד בהליך שיפוטי תקין קובע כי יש ליתן לבעל דין את "יומו בבית המשפט". מושג זה נושא עמו תוכן מהותי ולא טכני בלבד ועניינו בקביעה כי תינתן לצד למשפט הזדמנות מלאה להעלות את טענותיו ביחס לשאלות העומדות למחלוקת בהליך נתון.
מכאן משתמעת התוצאה כי מקום שבעל דין נעדר מדיון עקב כך שלא הוזמן אליו, או שבשל תקלה אחרת הוא מוזמן לדיון בהליך מסוים, אליו הוא נערך, ומתברר כי עקב טעות שוררת הנחה שגויה בקרב מי מבעלי הדין ואולי אף בית המשפט כי מדובר בהליך אחר אשר אליו לא התכונן בעל הדין ואשר בהקשר אליו לא מיצה את ראיותיו וטיעוניו, כי אז נגוע אותו הליך בפגם דיוני שורשי המצדיק את ביטולו ואת פתיחתו מחדש לצורך ניהולו בצורה תקינה. מבחינה זו קימת אנלוגיה בין מצב בו בעל דין לא הוזמן כלל לדיון שנתקיים בהעדרו לבין מצב בו הוא הוזמן והופיע לדיון מתוך הנחה כנה ובתום לב כי מדובר בדיון שמסגרתו, טיבו ומטרתו הינם שונים מכפי שהובן על ידי הערכאה השיפוטית הדנה, ואולי אף על ידי בעל הדין האחר".
עיננו הרואות כי שתיים הן העילות לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד; ביטול מתוך חובת הצדק וביטול עפ"י שיקול דעתו של בית המשפט. כאשר ניתנה החלטה בהיעדרו של מבקש הביטול משום שהאחרון לא הוזמן או שהמסירה לא הייתה כדין, קמה למבקש עילת ביטול מתוך חובת הצדק. עצם הפגם שנפל בהליך מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה, ולבית המשפט אין במקרה זה שיקול דעת שלא לבטל את ההחלטה.
שונים הם פני הדברים כאשר מתבקש בית המשפט לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, כאשר המבקש הוזמן כדין אך לא הופיע. במצב דברים שכזה נתון הביטול לשיקול דעתו של בית המשפט, ובבואו להפעיל שיקול דעת זה, יבדוק בית המשפט וישקול, לא רק את סיבת היעדרותו של המבקש מהדיון, אלא גם ובעיקר את סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין.
ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט.
בצד המשקל הרב הניתן לזכותו של בעל דין למיצוי יומו בבית המשפט, בבחינת זכות בעלת אופי חוקתי, מוטל על מבקש הביטול נטל השכנוע להראות כי לא החמיץ את זכות הגישה לבית המשפט וכי ישנה ממשות עניינית בבירור התביעה נגדו בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות.
(ראה לעניין זה רע"א 8292/00
גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון ואח', תק - על,2001(1) בעמ' 1121).
הדרך לביטול החלטה ואו לחילופין פסק דין קבועה בתקנות 201 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984:
201. "
ביטול החלטה על פי צד אחד":
"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם".
יוצא אפוא, כי מקום שימצא בית המשפט כי פסק הדין ניתן שלא כהלכה, היינו ההמצאה לא נעשתה כדין, יבוטל פסק הדין מחובת הצדק מבלי שיהא צורך להידרש לטיב ההגנה של המבקש ולסיכויי הצלחתו, שהרי המשמעות לכך שלא הייתה המצאה כדין הינה כי פסק הדין "פגום".