בפני בקשות התובעים (להלן:
"המבקשים") כדלהלן:
מחיקת סעיפים מתוך תצהירי עדות ראשית של הנתבע 2 בטענה להרחבת חזית ו/או שינוי חזית.
מחיקת סעיפים מתוך תצהירם של עדי הנתבעים: ניר ויסמן, צילה ציון ויניב אלבז מאחר ולטענתם מדובר בעדות שמועה ו/או עדות סברה.
הוצאת נספחים ב', ה' ו- ו' לתצהיר עדות ראשית מטעם המשיב 2, שהם, "דוגמת צילום פרסום של התובעת" ו"צילום אישור העירייה" מאחר ולטענתם הם אינם רלוונטיים למחלוקת נשוא התיק דנא, אינם נוגעים לה אלא משמשים כלי נוסף במסגרת הרחבת החזית ושינוי החזית מטעם המשיבים בתיק זה. כמו כן, טוענים המבקשים כי מדובר במסמכים שאינם מוגשים באמצעות עורכם והנם בגדר עדות שמועה שאינה קבילה כראיה על פי דין.
לטענת המשיבים, דין הבקשה להידחות הן מטעמים פרוצדוראליים והן לגופן. לטענתם, אין בית המשפט ממהר למחוק סעיפים מתצהיר ובעיקר נדיר שמוגשת בקשה זו כה סמוך למועד הדיון. לטענתם, טענות בדבר עדות שמיעה או סברה או שינוי חזית, ישמעו אם בכלל, בסיכומים. הגשת בקשה זו יחד עם תצהיר עדות משלים מעוררת לטענת המשיבים תמיהות.
לטענת המשיבים, תצהיר עדות ראשית נועד ליתן במה לבעל דין לצורך מתן פירוט עובדות בקשר לטענות בכתב ההגנה ובלבד שהן רלוונטיות וככל שניתן במסגרת קו ההגנה כמפורט בכתב ההגנה. טענות משפטיות אין צורך ולא ראוי לפרט בכתב ההגנה, ולפיכך לצורך ביסוס טענה משפטית נגד התביעה, אין מניעה ואך נכון הדבר לפרט עובדות גם שאינן מופיעות כולם בכתב ההגנה ובלבד שלא מדובר בשינוי חזית. לטענתם, אין במונח "הרחבת חזית" למנוע הרחבת טענות של עובדות שאינן כלולות בכתב ההגנה ובלבד שהן מתיישבות עם קו ההגנה ו"החזית" במקרה דנן.
לטענת המבקשים סעיפים 4-17 לתצהיר הנתבע 2, שעניינן חיבור הגז, חוסר תום לב כביכול במו"מ קודם לחתימת הסכם השכירות, הסכם שכירות "כפול" שנחתם, פרוצות שמסתובבות בבניין (על כל הנלווה לכך), מועדון החשפנות, למעט הטענה לעניין המוסיקה והרעש כביכול מנכס אחר בבניין, שנטענה בסעיף 32.4 לכתב ההגנה הנן טענות חדשות שמעולם לא נטענו בכתב ההגנה ואין להם שום קשר לכתב ההגנה.
לטענת המשיבים, בסעיף 32.4 נטען בין השאר באופן חד משמעי כי הייתה מוזיקה רועשת ומפריעה ובתצהיר מרחיבים המשיבים טענותיהם בעניין זה, לרבות הגשת תצהירים של אנשים שונים אשר מעידים מידיעה אישית על המטרד וההפרעה שמנעה שימוש סביר בדירה.
לטענתם, טענותיהם בעניין הרעשים, מועדון הסקס ועוד טענות קשות וחמורות, נטענו אפוא במסגרת סעיף 32.4 לכתב ההגנה בו מכחישים המשיבים את טענות המבקשים בסעיפים 29-32 לתביעה. בסעיפים אלו לכתב ההגנה טענות קשות של המשיבים על מטרדים הפרעות, מועדון סקס וכיו"ב שמנעו שימוש סביר בדירה וממילא הפסקת התשלום.
המשיבים מדגישים כי עילת התביעה העיקרית הנה פיצוי על הפרת הסכם ועל בית המשפט לבדוק האם הייתה הפרה או שמא מדובר במחדל (אי תשלום) שנבע בהמשך להפרה של המבקשים בהעמדת מושכר בלתי ראוי למגורים.
לטענת המשיבים, כל הטענות בתצהירם ובתצהירי העדים מטעמם הנם מידיעה אישית ולא מדובר בהרחבת חזית אלא על מנת להפריך טענות המבקשים לזכאות לקבל פיצויים.
המשיבים בכתב ההגנה מכחישים טענות המבקשים לפיצויים ובהמשך לטענת הגנה זו, ולשאר הטענות נגד המבקשים נטענות טענות נוספות במסגרת ההגנה. עוד מכחישים המבקשים שהייתה למבקשים עוגמת נפש ומתארים את סבלם והעובדה שהדירה לא הייתה ראויה למגורים. לא כמות הסעיפים בכתב ההגנה עיקר, אלא איכות הטענות החמורות בתמצית היות והטענה נטענה ממילא אין הרחבת חזית. לטענתם, בכתב ההגנה אין חובה לטעון טיעון משפטי אלא תשתית עובדתית, היינו לו תוכח ניתן יהא לטעון טיעון משפטי.
המבקשים טוענים, כי סעיפים 19-41 לתצהיר נתבע 2, בעניין חשבונות החשמל, המושכר כדירת מגורים, עיריית תל אביב, רישום פלילי, חניית הרכב, ניסיון לעזוב את המושכר ודרישת התובעת לפיצויים מוסכמים, נזקים שנגרמו כביכול לנתבעים בגין הסכם השכירות, שיק ע"ס 4,000 ש"ח, כל הטענות הללו, למעט הטענות כי מדובר בחשבון חשמל עסקי המשותף לדייר אחר, כי התנהל מו"מ לפינוי המושכר וכי נוהלו תכתובות בין ב"כ הצדדים, הנן טענות חדשות שלא בא זכרן בכתב ההגנה והן מהוות הרחבת חזית שהתובעים מתנגדים לה ויש למחקן מהתצהיר ו/או לא להתייחס אליהן.
כך גם טוענים המבקשים לגבי סעיפים 51-67 לתצהיר הנתבע 2, בעניין נזקים שנגרמו לתובעים, הטלת אחריות על ב"כ הנתבעים בניסוח הסכם הפשרה בבית המשפט, הטענה כי התובעים הפרו את הסכם השכירות, כי המושכר אינו ראוי למגורים, לעניין ה"איחור בפינוי" ולעניין טענת הקיזוז הנן טענות חדשות, שאינן מבוססות בכתב ההגנה ומשכך מהוות הרחבת חזית שהתובעים מתנגדים לה, ויש למחוק אותן מהתצהיר ו/או לא להתייחס אליהן.
לטענת המשיבים, לו יקבל בית המשפט את טענותיהם בדבר מצב המושכר הקטסטרופאלי כולל בית ליווי, רעש ומעשי זימה בסמוך למושכר עובדות שהוסתרו מהם, לפני ובמהלך החתימה על ההסכם, ברור שבכך נשמטת עילת התביעה לפיצויים. לטענתם, כל הטענות הנטענות בתצהיר הנן רלוונטיות להוכחת הטענות בכתב ההגנה, היינו כי לא מגיע למבקשים פיצוי.
לטענתם, אין שינוי או הרחבת חזית, כל הטענות הנן במסגרת הטיעון הבסיסי לפיו הוכחש מכל וכל זכות המבקשים לפיצוי ו/או שהיה להם עוגמת נפש, להיפך נטען בכתב ההגנה כי למשיבים עוגמת נפש רבה.
לטענת המבקשים, כך גם לגבי סעיפים 2-5,6 בחלקו, 7-11, 13-17 לתצהירו של ניר וייסמן, סעיפים 7-15 לתצהירה של צילה ציון, סעיפים 7-15, 17, 19-21 לתצהירו של יניב אלבז, המתארים תיאור שקרי של המחלוקת בינו ובין בולדה, מצבו הנפשי הבנת הסכם השכירות, מטרדים, רעשים, פרוצות, המחלוקת האישית של ויסמן גם אלה אינם רלוונטיים בתיק זה מטעמי הרחבת חזית למעט התייחסותם לרעש.
"הכלל של שינוי חזית מופנה בעיקר כלפי טענות עובדתיות, אך גם כלפי טענות משפטיות שיש בהן שינוי מהותי של חזית הטיעון, אולם כאשר מדובר בטענה משפטית הנמצאת בגדרה של מסגרת עילת התביעה, והנובעת מהנתונים העובדתיים והמשפטיים הפרוסים בפני בית-המשפט והצד שכנגד, אין לנעול את הדלת בפניה (ע"א 271/75 שושן נ' שושן [10], בעמ' 476; ע"א 776/86 עודה נ' מנהל מס ערך מוסף [11], בעמ' 658). המערערת לא הוסיפה עובדות, אלא טענה למשמעותן המשפטית-פרשנית בלבד, ולכן אין למנוע ממנה העלאת טענה זו (השוו רע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עיריית מעלה אדומים [12], בעמ' 789), בייחוד לאור העובדה כי לצדדים הייתה הזדמנות להתמודד אתה והם עשו כך". (ע"א 9803/01
תחנת שירות ר"ג בע"מ נ סונול ישראל בע"מ, פ"ד נח (3) 105, 117).
באשר לתצהירו של נתבע 2, סעיף 4 הנו טענה משפטית הנמצאת בגדר מסגרת עילת התביעה והנובע מנתונים עובדתיים ומשפטיים שבפני בית המשפט ואני דוחה את טענת המבקשים כי עסקינן בהרחבת חזית. כנ"ל לגבי סעיפים 7-12, 15-25 לתצהירו, אשר התייחסות אליהם ניתן למצוא בסעיף 32.4 וכן בסעיפים 32.7 וסעיף 12 לכתב ההגנה מטעמם.