1. המשיב היה בעלים של קרקע ברחוב יגאל (כצנלסון בת שבע) 16 בתל-אביב.
2. על-פי האמור בכתב התביעה אשר הוגש לבית המשפט ביום 27/8/07, נחתם בין הצדדים ביום
7/1/96 הסכם קומבינציה הנושא את השם "נספח לחוזה מכר", ולפיו יוקם על הנכס בנין בן 3 קומות בתוספת מרתף. ביום
16/7/00 נערך מסמך נוסף, הנושא את השם "הסכם דברים", וענייננו סגירת החשבון והסכם שיתוף.
3. המשיב טוען, כי הנתבעים הטעו אותו, הציגו בפניו מצגי שווא והתחייבו בהתחייבויות שלא קוימו. כך למשל, קיבל את קומת הקרקע ולא את הקומה הראשונה כפי שסוכם.
4. המשיב משתית את תביעתו על עילות של הפרת הסכמים, הפרת חובות חקוקות, עשיית עושר, נזיקין ותרמית, והוא עותר לקבלת פיצוי כספי על נזקיו בשל מעשיהם של הנתבעים, כמפורט בכתב התביעה.
טענות הצדדים
5. המבקש עותר לסילוק התביעה כנגדו על הסף בשל התיישנות ולחלופין בשל העדר יריבות. לטענתו, תביעת המשיב התיישנה מאחר שחלפו למעלה מ-7 שנים מיום היווצרות העילות. כך, באשר לעילות הנוגעות לשלב הטרום החוזי ולשלב חתימת ההסכם, אשר נוצרו, כביכול, ביום החתימה עליו; כך, באשר לעילות הנוגעות לגילוי ההפרות, אשר נודעו למשיב באותה השנה; וכך, באשר לעילה הנוספת המתייחסת ליום קבלת היתר הבניה מיום 19.8.1998.
6. עוד טוען המבקש, כי כל ההסכמים נשוא התביעה נחתמו על-ידי המשיב ועל-ידי הנתבע 1 בלבד, ואין כל יריבות בינו לבין המשיב. בנוסף, התביעה הינה קנטרנית וטורדנית ומחוסרת תום לב.
7. לטענת המשיב, כל עילות התביעה והנזקים נוצרו ו/או נודעו לו רק לאחר יום
16/7/00 ולא לפני כן. אשר לטענת העדר היריבות נטען, כי המבקש הוצג כשותפו של הנתבע 1 (משה פרץ) ושמו אף נרשם כצד ב' להסכם הדברים שנחתם באותו מועד. זאת ועוד, על-פי נסח הטאבו הועברו חלקים מהנכסים על-שם המבקש ונרשמה הערת אזהרה לטובת בנק איגוד לישראל בגין משכנתא שנטלו הנתבעים יחדיו.
דיון
8. סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, קובע, כי התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה היא, בשאינו מקרקעין - שבע שנים. בסעיף 6 נקבע, כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה.
9. בסעיפים 7-8 לחוק ההתיישנות, קיימים הסדרים מיוחדים, שבהתקיימם נדחית תחילתה של תקופת ההתיישנות.
סעיף 7 לחוק ההתיישנות קובע, כי כאשר עילת התביעה היא תרמית או הונאה, מתחילה תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה לתובע התרמית או ההונאה.
חריג נוסף קבוע בסעיף 8 לחוק, ולפיו אם נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התביעה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בשקידה סבירה לא יכול היה למנוע אותן, יתחיל מרוץ ההתיישנות ביום שבו נודעו לו עובדות אלו.
10. לטעמי, המועד הקובע הוא 16/7/00, שהרי קודם לכן לא יכול היה המשיב לדעת על ההפרה הצפויה, זו שנתגלתה לו עם מסירת החזקה. פירושו, שימיה האחרונים של תקופת ההתיישנות חלפו במהלך פגרת בתי המשפט, וזאת על פי ס' 10 (ג) לפקודת הפרשנות, שלשונו:
"במניין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל פי חיקוק, זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה".
11. "
פגרת בתי המשפט היא "פגרה על פי חיקוק" (ראה סעיף 83 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984), ולפיכך, אף אם מרוץ תקופת ההתיישנות אינו נפסק עקב הפגרה, הרי שאם ימיה האחרונים של תקופת ההתיישנות חלים בפגרה, נדחה סופה של תקופת ההתיישנות ליון החול הראשון שלאחר פגרת בתי המשפט (ראו: בש"פ 544/88 א' חזקי ואח' נ' פנחסי ואח', פ"ד מב(799-3) 795, 798; ע"פ 4543/90 חברת גדבאן ובניו קבלני צנרת ומסגרות בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 91(1), 987). כאן המקום להעיר, כי נוסחו של סעיף 10(ג) שונה מזה אשר נכלל בהצעת החוק משנת התש"ם-1980 (ראה ה"ח התש"ם-1980, עמ' 226, 234), בה אומץ ההסדר שהיה מקובל בסעיף 5(2) לפקודת הפרשנות, לאמור, שבמניין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, שבתון או פגרה, אף אם הם הימים האחרונים שבתקופה. הנוסח האחר בו בחר המחוקק לבסוף, ולשונו הברורה של סעיף 10(ג), נדמה כי אינם מותירים ספק ביחס לדרך בה יש ליישם הוראה זו על המקרה שבפנינו. (ע"א 314/99 מגדל נ' עו"ד ש.ז פונדמינסקי).
אם מסתיימת תקופת ההתיישנות ביום 16/7/07, רשאי היה התובע
להגיש תביעתו עד ליום 1/9/07 (כולל), וכאמור הוגשה תביעתו מספר ימים קודם לכן.
12. אשר לטענתו הנוספת של המבקש, מצאתי, כי בשלב זה, מקים כתב התביעה יריבות לכאורית כנגד נתבע זה, ומכאן שדין טענה זו להידחות. חרף העדר חתימותיו של המבקש על ההסכמים נשוא התביעה, עולות מתוך כתב התביעה עובדות הקושרות אותו, לכאורה, לאירועים נשוא המחלוקת ובעטיין יש מקום להמשך בירור התביעה כנגדו. כך למשל, שותפותו הנטענת עם