החלטה בתיק א 52141/05

1.         לפני בקשה מטעם הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי אודות נכותו של התובע בעקבות תאונת דרכים שארעה בתאריך 4.12.03.

2.         התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, והועדה הרפואית של המל"ל קבעה כי למשיב נותרה נכות צמיתה בשיעור משוקלל של 87.04%, בגין הנכויות הבאות:

80% - לפי סעיף 29(2)(ג) - פרפלגיה בצורה קשה.

20% - לפי סעיף 37(5) (ב) - הגבלה בתנועות עמוד השדרה הצוארי.

10% - לפי סעיף 29(7)(א)(1) - אפזיה דיזארטרית, עם הפרעות בהיגוי בלבד בצורה קלה.

10%- לפי סעיף 34(ב) - בגין מצב נפשי.

0%  - לפי סעיף 75(2)(א) - צלקות בגוף שאינן מפריעות ואינן מכערות.

3.         קביעת הועדה הרפואית של המל"ל היא קביעה על פי דין כמשמעה בסעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, והבקשה להבאת ראיות לסותרה הוגשה אף היא מכוחו של סעיף זה.

4.         המבקשת טוענת שנפלו פגמים בקביעת הועדה הרפואית בכל הקשור לקביעת נכותו של המשיב בתחום הנוירולוגי, המצדיקים כי יותר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה בתחום זה. במיוחד מצביעה הנתבעת על כך שבפני הועדה לא עמדו מלוא המסמכים הרלוונטיים לקביעת הנכות והקשר הסיבתי בינה לבין התאונה, לא נבחן הקשר הסיבתי בין המצב הנוירולוגי לבין מחלת הסוכרת ממנה סובל התובע, לא בוצעו מלוא הבדיקות, ולא נבחנו הפערים בין ממצאים שמצאה הועדה לבין אלה שנמצאו על ידי הרופאים שטיפלו בתובע בבית לוינשטיין ואשר פורטו במסמכים הרפואיים.

5.         לטענת המשיב אין בבקשת הנתבעת נימוקים המצדיקים התערבות בקביעת המל"ל ומתן רשות להבאת ראיות לסותרה. התובע מפנה להלכה הפסוקה על פיה ייעתר בית המשפט לבקשה להבאת ראיות לסתור קביעה על-פי דין רק במקרים נדירים ומטעמים מיוחדים וכבדי משקל. התובע טוען שלא נפל פגם בקביעת הועדה הרפואית שקבעה את נכותו, ושבקביעתה התייחסה הועדה לעברו הרפואי ולכך שהוא חולה סוכרת וברור שאלה נבחנו ונשקלו בקביעת הנכות תוצאת התאונה. עוד טוען התובע שאין לצפות שהועדה תתייחס ברישומיה לכל מסמך רפואי הקיים בתיק הנפגע.

6.         לאחר בחינה ושקילה של טיעוני הצדדים וההלכה הפסוקה החלטתי להיעתר לבקשה.

7.         לתובע נקבעה נכות בשיעור של כ- 90% בתחום הנוירולוגי, שעיקרה (80%) פרפלגיה בצורה קשה, וחלקה הקטן אפזיה עם הפרעות בדיבור בצורה קלה.

לאחר התאונה אושפז התובע וטופל משך תקופה ארוכה בבית לוינשטיין, לרבות במסגרת אשפוז יום. בסיכום המחלה מבית לוינשטיין, מיום 7.7.04, צוין בין היתר כי " בדיקת אמג'" העלתה "נוירופטיה מוטורית וסנסורית קרוב לודאי על רקע סוכרת". בהמשך צוין ש "מצבו הנוירולוגי נגרם על ידי הנוירופטיה ההיקפית".

            העולה ממסמכים אלה הוא שרופאי בית לוינשטיין שטיפלו בתובע סברו, על סמך בדיקת אמג', שמצבו הנוירולוגי נבע ממחלת הסוכרת ממנה סובל התובע.

8.         עיון בדוחות הועדות השונות של המל"ל מעלה שסיכום המחלה, כמו גם בדיקת האמג' שממצאיה פורטו בו, לא עמדו בפני המל"ל בעת שקבע את נכותו של התובע בתחום הנוירולוגי, ואת הקשר בינה לבין התאונה.

אמנם, בדוח הועדה הראשונה צוין כי "ברקע הבריאותי סוכרת" אך מעבר לציון הרקע לא ביצעה הועדה כל בדיקה, לא ערכה כל דיון, ולא נמצאה התייחסות כלשהי של רופאי הועדה לקשר האפשרי בין מצבו הנוירולוגי של התובע לבין מחלת הסוכרת או להשפעת מחלתו על מצבו. האבחנה שפורטה בסיכום המחלה שנערך עם שחרורו של התובע מאשפוז יום נסמכה, כך עולה מהמסמך, על בדיקת אמג' שנערכה לתובע. כאמור, סיכום המחלה כמו גם הבדיקה ותוצאותיה לא עמדו בפני הועדה, וזו גם לא ערכה בדיקות משלה.

לא למותר לציין שקביעת הקשר הסיבתי בין הנכות לבין התאונה ובחינת השפעת גורמים אחרים על מצב התובע הם חלק מהותי ובעל-חשיבות בהליך קביעת הנכות תוצאת התאונה.

בנסיבות אלה, אין מנוס מהמסקנה שבעת שדנה הועדה בעניינו של התובע ובעת שקבעה את נכותו, לא עמדו בפניה כל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים אודות מצבו הבריאותי ללא קשר לתאונה, וכן שלא נערך דיון, המתבקש בנסיבות המקרה, בשאלת השפעת מחלת הסוכרת על מצבו הנוירולוגי.

9.         התוצאה היא שאני נעתרת לבקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל בכל הקשור לנכות שנותרה לתובע בתחום הנוירולוגי. לפיכך, אני ממנה את פרופ' דוד ירניצקי (טל': 6911138-03) כמומחה רפואי בתחום הנוירולוגי.