1. התובעים ערבו להלוואה שנטלו הנתבעים מבנק הפועלים (
להלן: "הבנק"). ההלוואה לא נפרעה על ידי הנתבעים. הבנק דרש מהתובעים לפרוע את חוב ההלוואה מכח ערבותם, והתובעים עשו כן במסגרת הסדר עם הבנק, לפיו שילמו לבנק סך של 117,000 ש"ח. התובעים דורשים מהנתבעים שיפוי בגין מה ששילמו לבנק, בהתאם לס' 9 לחוק הערבות, תשכ"ז- 1967 (
להלן:
"חוק הערבות"), הקובע:
"
זולת אם ניתנה הערבות שלא בהסכמת החייב, זכאי הערב לחזור על החייב ולהיפרע ממנו מה שנתן למילוי ערבותו, בתוספת הוצאות סבירות שהוציא לרגל הערבות וריבית בשיעור המלא לפי חוק פסיקת ריבית, תשכ"א-1961, מיום מילוי הערבות או מיום ההוצאות."
2. הנתבעים ביקשו למחוק את כותרת התביעה וכן כפרו בסמכותו המקומית של בית משפט זה, מבלי לציין מהו בית המשפט המוסמך לדידם. בסיכומי תשובתם לתשובת התובעים הם ביקשו שלא תינתן החלטה בנושא זה, תוך הבעת סברה כי התובעים עוד יצטערו על "כי לא הסכימו להעברת הדיון מבית המשפט העמוס ביותר בישראל". על כן, יש לראות את הנתבעים כמי שויתרו על הכפירה בסמכות המקומית.
3. בישיבת יום 9.4.2006 קיבל ב"כ התובעים את המלצת בית המשפט וביקש למחוק את ס' 14(ב) לכתב התביעה, בו נכללה תביעה לתשלום בלתי קצוב שאינו יכול להתברר בסדר דין מקוצר. נותרה על כנה התביעה לתשלום הסכום ששילמו התובעים לבנק- סך של 117,000 ש"ח. ב"כ הנתבעים ביקש שהות לבדוק אם הוא עודנו עומד על הבקשה למחיקת כותרת בשים לב לתיקון התביעה. ביום 24.4.2006 הוגשה תשובת הנתבעים לתגובת התובעים לבקשה למחיקת הכותרת, ומן האמור בה עולה כי הנתבעים עודם עומדים על הבקשה למחיקת הכותרת.
4. טענתם הראשונה של הנתבעים היא שהתובעים לא צירפו נוסח מלא של ערבותם כלפי הבנק, וממילא אין הצירוף יכול להחשב כצירופו של הסכם. לענין זה הם מפנים להוראותיה של תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הקובעת כי ניתן להגיש בסדר דין מקוצר:
"
תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית, הבאות -
(א) מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב;
(ב) מכוח חיוב לשלם סכום כסף קצוב שעילתו בהוראה מפורשת של חיקוק;"
לדידם, מדובר בתביעה לפי החלופה הראשונה של תקנה 202 ועל כן צירוף המסמך המלא של כתב הערבות היה חיוני כדי שהתביעה תהא כשרה להתברר בסדר דין מקוצר.
אין בידי לקבל טענה זו, באשר במקרה דנן התביעה אינה מכח חוזה או התחייבות, אלא מכח ס' 9 לחוק הערבות, כפי שנאמר במפורש במבוא לכתב התביעה. על כן, עסקינן בתביעה לפי החלופה השניה של תקנה 202, קרי, תביעה מכח חיוב לשלם סכום קצוב שעילתו בהוראת מפורשת של חיקוק.
5. טענתם השניה של הנתבעים היא שגם אם מדובר בתביעה לפי ס' 9 לחוק הערבות, הרי שבמקרה דנן אין המדובר בסכום קצוב, ושוב, אין התביעה ראוייה להתברר בסדר דין מקוצר. ומדוע אין המדובר בסכום קצוב? משום שבהסכם הפשרה עליו חתמו התובעים עם הבנק, נקבע כי החוב שהוסדר כולל לא רק את חוב ההלוואה, אלא בנוסף חוב בחשבון העו"ש בסך 206 ש"ח וכן הוצאות גבייה של הבנק בסך 2,940 ש"ח. הנתבעים טוענים כי סכומים אלה חורגים מגדרו של החוב לו ערבו התובעים, שכן התובעים ערבו אך ורק להחזר
ההלוואה
שנטלו הנתבעים ולא
לחשבון
של הנתבעים.
אין בידי לקבל טענה זו. במבוא להסכם הפשרה בין התובעים לבין הבנק נקבע פירוט החוב של הנתבעים: הלוואה שיתרתה 118,613 ש"ח; חוב בחשבון העו"ש בסך 206 ש"ח; הוצאות גבייה של הבנק בסך 2,940 ש"ח. סך כל החוב שהוסדר הינו 121,759 ש"ח. דא עקא, במסגרת ס' 2 להסכם הפשרה נקבע כי התובעים ישלמו לבנק סך של 117,000 ש"ח בלבד. זהו הסכום ששולם בפועל וזהו גם הסכום הנתבע כעת מהנתבעים. סכום זה נמוך מסכום החוב בגין ההלוואה, שהינו סך של 118,613 ש"ח. על כן, לא תישמע מפיהם של הנתבעים הטענה כאילו התובעים שילמו לבנק סכומים העולים על גובה החוב שלפרעונו ערבו. לטעמי, סוג כזה של טיעון נגוע בחוסר תום לב מצידם של הנתבעים, שכן למרות שהחוב ששולם על ידי התובעים במסגרת ההסכם עם הבנק נמוך מהחוב לו ערבו, מבקשים הנתבעים באופן מלאכותי לזקוף על חשבון מה ששילמו התובעים, דווקא את אותם רכיבים שלטעמם לא נכללו בגדרה של הערבות. זקיפה כזו אינה מצוייה בהסכם הפשרה, וכל כולה היא יציר כפיהם של הנתבעים, כדי לשלול את אופייה הקצוב של התביעה.
6. הנתבעים טוענים בשולי תגובתם כי תשובת התובעים לבקשה למחיקת הכותרת הוגשה שלא במועד. מדובר בטענת סרק אליה התייחסתי כבר בהחלטתי מיום 26.3.2006. תשובת התובעים הוגשה עוד ביום 14.12.2005, בתוך פרק הזמן שקבע כב' הרשם כהן בהחלטתו מיום 8.12.2005. זאת ועוד, בניגוד לנטען על ידי הנתבעים בטענה נוספת בשולי תגובתם, ניתנה גם ניתנה החלטה בבקשתם להוצאת תגובתם של התובעים מן התיק, וזאת עוד ביום 26.3.2006.
7. אשר על כן, הבקשה נדחית. הנתבעים ישלמו לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. סכום זה מביא בחשבון את העובדה שהתובעים תיקנו את תביעתם בעקבות הגשת הבקשה למחיקת הכותרת, כדי למנוע את מחיקת הכותרת, דבר שבגינו הופחת חיובם הנוכחי של הנתבעים בהוצאות.
8. הנתבעים יגישו בקשת רשות להתגונן בתוך 30 יום. דיון בבקשה ייערך ביום 15.10.2006 בשעה 08:30.
9. הואיל ולצדדים טענות זה כנגד זה בקשר להמצאת כתבי טענות, אני מורה לצדדים כי כל כתב טענות המוגש על ידם לבית המשפט ייימסר במקביל לצד שכנגד בדואר רשום עם אישור מסירה, ובפתיח של כל כתב טענות שיוגש לבית המשפט יאשר המגיש כי עותק הימנו נמסר במקביל לצד שכנגד.
10.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום כ"ט בניסן, תשס"ו (27 באפריל 2006) בהעדר
הצדדים הנ"ל.
__________________
