החלטה בתיק א 47953/96

1.                  זוהי החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין אשר הוגשה ע"י הנתבעים.

2.                  רקע עובדתי ומשפטי:

א.           התובעת היא נציגם של המדינה, ורשות הפיתוח. מדינת ישראל ורשות

הפיתוח הינם הבעלים הרשומים של המקרקעין נשוא כתב התביעה. הנתבעים  מחזיקים במקרקעין.

ב.            ביום 20.6.96, הגישה התובעת תביעה בתיק זה בו ביקשה לחייב את 

הנתבעים לפנות את המקרקעין ולהחזיר את החזקה בהן לתובעת.

ג.             לאחר שמיעת הראיות בתיק זה, ניתן ביום 20.11.2002 פסק דין מנומק בו

חוייבו הנתבעים לפנות ולסלק ידם מהקרקעין נשוא כתב התביעה ולהחזירם לתובעת כשהם נקיים מכל אדם וחפץ מטעמם של הנתבעים.

ד.           ביום 7.6.06 הוגשה בקשה זו (בש"א 165244/06) בו מבקשים הנתבעים

לעכב את ביצוע פסק הדין עד הכרעה בערעור אשר הגישו הנתבעים.

ה.           התובעת הגישה תגובתה  לבקשה ובתגובה זו מתנגדת היא לעיכוב ביצוע 

פסק הדין.

3.         דיון והכרעה:

לאחר שקראתי בעיון רב את הבקשה ואת התצהיר הנלווה לה ואת תגובת התובעת (המשיבה) הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

3.                  להלן נימוקי להחלטה זו:

א.                 מדיניות שפוטית :

הלכה פסוקה היא, כי:

" בדרך כלל יש לבצע פסק דין עם הינתנו בערכאה ראשונה ונטל השכנוע הוא על הצד המבקש מבית המשפט לסטות מכלל זה. אף לו שוכנע בית המשפט שהנזק העלול להיגרם לשני הצדדים עקב ההחלטה לעכב או לא לעכב את ביצוע פסק הדין הוא פחות או יותר דומה, גם אז מן הדין להחליט על ביצוע מיידי על פי העיקרון האמור"  .   (ע"א 515/82 פד"י ל"ו(3) עמ' 778).

בענייננו, פסק הדין ניתן לפני כ- 4 שנים. 

הנתבעים קיבלו בפסק הדין ארכה לביצוע סילוק היד על מנת לאפשר להם להתארגן.