החלטה בתיק א 46320/05

1.       ביום 20.2.06 הגיש המבקש - התובע בתיק העיקרי - את הבקשה שבפני, בה עותר הוא כי בית המשפט יורה כי המשיבים - הנתבעים בתיק העיקרי - מושתקים מלהתכחש לממצאים עובדתיים אשר אותם מפרט המבקש ברישא לבקשתו ואשר, לטענתו, נקבעו הם כממצאים עובדתיים חלוטים בפסק דין אשר ניתן בין הצדדים לתיק הנוכחי בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת.א. 1302/00) ואושרו על ידי בית המשפט במסגרת ערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתיק האמור לעיל (ע"א 9065/03 ו-9810/04).

2.       טוען המבקש, כי בית המשפט המחוזי הכריע בשני חלקי פסק דינו בהכרעה פוזיטיבית במספר עובדות שהיו שנויות במחלוקת בין הצדדים ואשר אותן אביא להלן  וכפועל יוצא מכך - קם השתק פלוגתא כנגד המשיבים בתביעה הנוכחית והם מנועים מלטעון כנגד קביעותיו האמורות של בית המשפט המחוזי (אשר אושרו, כאמור, על ידי בית המשפט העליון בפסק הדין אותו נתן בשני הערעורים שהוגשו על ידי שני חלקי פסק הדין).

3.       הקביעות אליהן מפנה המבקש הינן הקביעות הבאות, אשר אותן קבע בית המשפט המחוזי:

          הפרויקט אשר מופעל בצופים הינו "מחצבה"; המבקש - התובע הוא שיזם את הקמת המחצבה ובזכותו קרם הפרויקט עור וגידים; בין המבקש - התובע לבין המשיבים - הנתבעים נכרת הסכם בעל פה, אשר במסגרתו התחייבו המשיבים - הנתבעים כי תמורת ייזום הפרויקט יקבל המבקש - התובע תמורה בשיעור של 10% משווי הפרויקט, ולחילופין - יתוגמל בתמלוג בסכום של 0.75 - 1 ש"ח לכל טונה; המבקש - התובע קיים את חלקו בהסכם שנכרת כאמור; המשיבים - הנתבעים לא קיימו את חלקם בהסכם והפרו את התחייבותם לשלם למבקש - התובע תמורה בגין ייזום הפרויקט; שיטת התשלום "המקובלת והסבירה" במקרה זה, בין שתי השיטות החלופיות אשר הוסכמו בין הצדדים הינה "שיטת התמלוגים", אשר על פיה חוייבו המשיבים - הנתבעים לשלם למבקש - התובע את שחוייבו בבית המשפט המחוזי.

4.       טוען המבקש כי העקרונות אשר נקבעו בפסיקה (ע"א 246/66 קלוז'נר נ. שמעוני, פד"י כב(2) 561) - מתקיימים במקרה הנוכחי, שכן - שאלה עובדתית שהייתה חיונית להכרעה בתיק שהתנהל בבית המשפט המחוזי - הוכרעה באופן מפורש על ידי בית המשפט המחוזי ומשום כך מנועים המשיבים - הנתבעים להתדיין פעם נוספת ביחס לכך בתיק הנוכחי. כאמור - המבקש טוען כי הכרעת בית המשפט המחוזי חלה על השאלות העובדתיות אותן הבאתי לעיל ולא רק על שאלה אחת.

5.       בתגובתם לבקשה מעלים המשיבים - הנתבעים שתי טענות פרוצדורליות כנגד הבקשה ובנוסף - מתנגדים לקבלתה גם מטעמים עיניינים - מהותיים. אומר כבר עתה - אני מקבלת את הבקשה ודוחה את טענות המשיבים, הן אלו שבמישור הפרוצדורלי - דיוני והן אלו המהותיות. אבאר טעמי.

6.       הטענה הפרוצדורלית הראשונה בפי המשיבים היא כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר ובהיותה מבוססת על עובדות - דינה להדחות כבר מטעם זה.

על כך משיב המבקש בתשובתו, כי אין הדבר כך, שכן - הבקשה נסמכת על כתבי טענות והחלטות ופסק דין של בתי המשפט (המחוזי והעליון) ועל כתב ההגנה שהוגש על ידי המשיבים בתיק העיקרי.

עיון בבקשה ובמסמכים עליהם היא מבוססת מעלה, כי אכן - הצדק עם המבקש ומשום כך אין צורך בתצהיר תומך בבקשה ודין הטענה האמורה של המשיבים להידחות.

7.       הטענה השנייה היא כי התובע לא פעל כמתחייב מהוראת תקנה 91(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר על פיה עליו לפנות תחילה אל המשיבים בדרישה בכתב ורק לאחר שזו לא נענית - יכול הוא לפנות לבית המשפט.

          על כך משיב המבקש בתשובתו - כי הנושא של הבקשה הנוכחית אינו נמנה על הנושאים אשר בהם על צד לפנות למשנהו בטרם יגיש בקשתו לבית המשפט.

          עיון בתקנה האמורה לעיל מעלה כי הצדק, גם כאן, עם המבקש.

          יתרה מכך - על פי תקנות סדר הדין האזרחי מוסמך בית המשפט לתקן כל פגם בהליך, אם נפל כזה, מקום שמתקיימים התנאים לכך, לפי שיקול דעת בית המשפט.

אין כל ספק כי הכרעה בשאלת קיומו או העדרו של השתק פלוגתא בין צדדים להתדיינות הינה שאלה משמעותית, על פי כל קנה מידה, הן ביחס לאופן ניהול ההליכים מכאן ולהבא (ובכך יש כמובן כדי להשליך במישרין על משך ההתדיינות, צורתה והיקפה - הן כלפי הצדדים והן כלפי בית המשפט) ובוודאי ביחס לזכויותיהם - הן הדיוניות והן המהותיות של הצדדים, להביא דברים בפני בית המשפט.

במצב דברים שכזה - אין להעמיד זה מול זה את המשמעות הרבה להכרעה בבקשה כגון דא ואת הוראת תקנה 91(ב), אותה ניתן לכנות פרוצדורלית - פורמלית בנסיבות מקרה זה.

כפי שציינתי לעיל - גם טענה זו של המשיבים נדחית על ידי.

8.       לגופו של עניין - עיינתי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי על שני חלקיו ומקובלות עלי טענות המבקש - התובע בבקשתו ובתשובתו ואני מאמצת את כולן.

9.       בית המשפט המחוזי הכריע בבירור בשאלות העובדתיות הנזכרות ברישא לבקשת המבקש - התובע שבפני  וקבע קביעות חד משמעיות בעניינים אלו.

10.     משמעות קביעותיו של בית המשפט המחוזי אינה מוגבלת רק לעצם קיומו של הסכם בעל פה בין הצדדים, אלא פסק הדין גם יצק תוכן ממשי ומעשי להסכם, לאחר שאימץ את טענות המבקש - התובע ביחס לתנאי ההסכם.