לפני בקשה למתן רשות להתגונן, בתביעה לתשלום שכר טרחת עו"ד.
התביעה
המבקש חתם ביום 3.7.03 על הסכם שכ"ט שלפיו המשיבים יטפלו עבורו בתביעה כנגד אדם בשם טובה ובגין כך ישולם למשיבים, כלשון ההסכם:
"10% ממה שיקבלו כסף בפועל. בנוסף אם ייפסק שכ"ט עו"ד יקבל גם כן עו"ד חרל"פ ללא קשר."
המשיבים מציינים, אגב אורחא, כי הם טיפלו בתביעה של טובה נגד המבקש, אולם בעניין זה לא עוסקת התביעה דנן, ואין להם טענות בגין שכ"ט עבור ייצוג המבקש בתביעה של טובה נגדו אלא רק בגין ייצוגם את המבקש בתביעה של המבקש נגד טובה.
המשיבים טוענים, כי המבקש החליט לפטר אותם מייצוג לאחר שנשמעו הראיות ובטרם ניתן פסק הדין, וזאת באופן חד צדדי וללא הצדקה.
לאחרונה ניתן פסק דין בתביעה ובית המשפט חייב את טובה לשלם למבקש 13,568 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח + מע"מ.
לפיכך, המשיבים טוענים כי מגיע להם שכ"ט כפי שהוסכם, בסך של 10% מסכום של 13,568 ש"ח ובתוספת שכ"ט שנפסק, בסך של 5,000 ש"ח + מע"מ ובסה"כ 7,131 ש"ח.
טענות המבקש בבקשה
המבקש טוען כי בעקבות גניבת האופנוע שלו על ידי יעקב טובה, בשנת 2002, ותפיסת האופנוע על ידי המשטרה והחזרת האופנוע אל המבקש, הגיש טובה תביעה נגדו וביקש כי יוצהר כי הוא הבעלים של האופנוע.
לאחר קבלת התביעה סיכם עם המשיב 1 כי הלה יטפל בכל העניינים הקשורים לאופנוע, לרבות תביעה נגד טובה והגשת תביעה נגד המשטרה. סוכם על תשלום של 1,500$ וסכום זה שולם מבלי שניתנה קבלה וגם לא ניתנו כל השירותים ועל כן יש להשיב למבקש 1,000$.
המבקש טוען כי ביום 3.7.03 בעת שהדיונים בתביעה של טובה נגדו היו בעיצומן, דרש ממנו המשיב 1 לחתום על הסכם שכ"ט שלפיו יקבל המשיב 10% מכל סכום שיקבל המבקש. כשהמבקש טען כי שילם כבר את מלוא השכר המוסכם, אמר לו המשיב 1 כי הוא זקוק להסכם כדי שיהיה לו חשק לטפל בתביעה. המבקש לא קיבל הזדמנות לבדוק את ההסכם ונדרש לחתום על ההסכם מיד. ההסכם נחתם תחת אונס וכפיה.
כמו כן, טוען המבקש כי המשיב 1 לא מילא אחר המוטל עליו וגרם לדחיות בתיק ולנזקים למבקש ואף גרם לחיוב המבקש בהוצאות עקב אי מסירת מסמכים לבא כוח הצד שכנגד. בעקבות כך נפתח תיק הוצל"פ והחוב גדל ל-2,800 ש"ח.
המבקש הגיש תביעה נגד המשיב 1 לתשלום סכום ההוצאות הנ"ל. התביעה הוגשה לפני תביעת המשיב 1 בתיק דנן והמשיב 1 אף הציע סילוק הדדי של התביעות.
המבקש טוען שבשלב מאוחר יותר, המשיב 1 דרש ממנו סכומים נוספים ואיים כי אם לא ישולמו הדבר עלול לחבל בתיק. בעקבות כך, החליט המבקש לפטר את המשיב 1 מייצוגו. המבקש טוען כי עם שחרורו של המשיב 1 מייצוג של המבקש בהחלטת בית המשפט שניתנה בבקשת המבקש, פקע הסכם שכר הטרחה.
לאחר מכן ייצג את המבקש בתביעה עו"ד נתיב, שטיפל בשלב האחרון של הראיות ובסיכומים ותרם תרומה משמעותית לגיבוש פסק הדין לטובת המבקש. על פסק הדין הוגש ערעור וטרם נקבע מועד.
דיון והכרעה
ביום הדיון נחקר המבקש על תצהירו והצדדים סיכמו בעל-פה את טענותיהם. המבקש טען כי ההסכם שנחתם הוא הסכם ייצוג ושכ"ט ומשבוטל הייצוג בוטל גם הסכם שכ"ט. המשיב 1 טען כי הסכם שכר הטרחה לא בוטל מעולם ועל כן יש לדחות את טענת הכפייה ואונס ולו בשל כך. לגבי הטענה של זכאות לשכ"ט רק בעת גביית כספים הפועל, המשיב 1 טען כי הוא מוכן להמתין לגבייה לפרק זמן קצוב. כמו כן, טען המשיב 1 כי לא הוכח ולא נטען ששולם לעו"ד נתיב כספים עבור המשך הייצוג ועל כן זכאי המשיב 1 למלוא השכר.
ההלכות שלפיהן יש ליתן רשות להגן, גם אם הוכחה הגנה לכאורה ובדוחק, למעט במקרה של הגנת בדים, ידועות. הטיב לסכם זאת כב'
השופט רחמים כהן (תא (ת"א) 14010/03
דינשטיין עידו נ' רבאילן רוני (פורסם):
"תקנה 204 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן -
התקנות) קובעת כדלהלן: "הוגש כתב תביעה כאמור בתקנה 203, לא יתגונן הנתבע אלא אם כן ביקש וקיבל רשות מאת בית המשפט או מאת הרשם". התקנות אינן קובעות הנחיות אימתי יש לתת רשות להתגונן ואימתי יש לסרב, אולם, מובן הוא, כי לא במהרה תוכרע תובענה בסדר דין מקוצר אך על פי כתב התביעה ונספחיו, מבלי לתת לנתבע כל רשות להתגונן. קיומו של הליך זה נועד למנוע דיון מיותר בתובענה, רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ד' בר אופיר "
סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה" (מהדורה שישית) בעמ' 123). די אם יראה הנתבע הגנה אפשרית ומשתמעת ולו בדוחק רב על מנת להצדיק את מתן הרשות להתגונן, אולם אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו (ע"א 465/89
בן צבי נ' בנק מזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, 69-70). בשלב הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו מקפיד עם הנתבע וקיימת נטייה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מתגלה הגנה אפשרית, אפילו אם מדובר בהגנה דחוקה ואפילו דחוקה מאוד (ע"א 4657/99
דנטול בע"מ נ' GENDEX DENTAL
, תק-מח 2001(2) 5859). בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה הגנה לכאורה. אין בודקים כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו. אין בשלב הרשות להתגונן שקילת מהימנות או קביעת ממצאים (
גורן, בעמ' 309-311 והאסמכתאות שם).
המבקש אינו מכחיש כי חתם ביום 3.7.03 על הסכם שכר הטרחה נשוא התביעה. לפיכך, טענתו שלפיה סוכם עם המשיב 1 כי הטיפול בכל העניינים יעשה עבור 1,500$, אינה מקימה ולו הגנה לכאורה, שכן ההסכם מיום 3.7.03 הנו מאוחר לסיכום הנטען, והרי המבקש אינו מתכחש לעצם כריתת הסכם, אלא רק טוען כי חתם עליו בכפיה ובאונס.
לגבי טענת הכפייה ואונס, טענה זו אינה מקימה ולו הגנה לכאורה. ראשית, הנסיבות שתוארו בתצהיר אינן מקימות תשתית עובדתית סבירה ומינימלית לטענה של כפיה ואונס. שנית כל, אין בתצהיר כל טענה על ביטול ההסכם. כידוע, גם הסכם שנחתם תחת כפיה ואונס, יש להודיע על ביטולו ואף זאת יש לעשות תוך זמן סביר. במקרה דנן, אין בתצהיר כאמור ולו טענה על ביטול ההסכם, ולמעשה, המשיך המשיב 1 לייצג את המבקש במשך תקופה ארוכה לאחר חתימת הסכם שכר הטרחה ועובדה זו אינה במחלוקת כלל.
המבקש גם טוען כי המשיב 1 לא מילא אחר המוטל עליו וגרם לדחיות בתיק ו"לנזקים". טענה זו נטענה באופן כללי וסתמי. אין כל פירוט לגבי אילו דחיות נגרמו, אין תאריכים ואין כל פירוט של ה"נזקים" הנטענים. כידוע, על המבקש רשות להתגונן להתכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו. משלא נעשה כן, גם בגין טענה זו אין ליתן למבקש רשות להגן.