בפני בקשת הנתבעת (להלן "
המבקשת") למתן רשות להתגונן. לטענתה, אכן סוכם בכתב בין הצדדים כי המשיבה תבצע עבודות רקמה עבורה החל מיום 8.11.05 והתשלום לכל שעת עבודה יהא בסך 40 דולר. לכך קדם סיכום בעל פה ובו סוכם על מינימום פריטים (60 פריטים), שיש לרקום בכל שעת עבודה.
לטענתה, המשיבה שהינה קבלנית משנה של המבקשת, "ניפחה" שעות כראות עיניה וחיובי השעות, אינם תואמים את המציאות והיא חויבה ביתר שעות עבודה ומגיע לה החזר.
לטענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה בטענה שהגנת המבקשת הוכחה כ"הגנת בדים". בהתאם להזמנת המבקשת, ביצעה את עבודתה והנפיקה 3 חשבוניות, 210 ,218 ,221. אין מחלוקת ששתי החשבוניות הראשונות שולמו ע"י המבקשת במלואן, למעט סך 2,050 ש"ח, אשר קוזז מחשבונית מס 218, בגין אספקת הציוד ע"י המבקשת (9 מובילים למכונות רקמה). לגרסתה, טענת המבקשת לפיה היה סיכום בע"פ לעניין מינימום פריטים של רקמות בשעה, סותרת את ההסכם בכתב שנחתם בין הצדדים ומוכחש על ידה מכל וכל.
מעיון בחשבונית 221, עולה שסיפקה למבקשת כ-60 רקמות לשעה וגם לגרסת המבקשת, לא הייתה כל סיבה שלא לשלם חשבונית זו.
לטענתה, טענת הקיזוז של המבקשת הופרכה בחקירה הנגדית, עת קוזז ממנה סך 2,050 ש"ח בחוסר תום לב ע"י המבקשת בגין 9 המובילים אולם אלה בסוף הוחזרו לסוכן.
דיון
הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשותיו של המבקש ע"י ביהמ"ש, בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא אך לבחון, האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של המבקש יחד עם חקירתו הנגדית
הגנה לכאורה בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ע"א 2418/96
כלפו (ישראל) בע"מ נ. בנק למסחר בע"מ, פד"י מז (5) עמ' 133).
לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה, כי המבקש דובר אמת, אלא אם כן נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית. במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם המבקש (הגנת בדים) ואשר כל מטרתן נועדו על מנת למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.
אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן של הראיות ובנוסף, בשלב זה על ביהמ"ש לייחס את מלוא המהימנות לגרסתו של המבקש, אשר לא נסתרה לחלוטין בחקירתו הנגדית על ידי בא כוח התביעה.
כך מבקש, אשר מבקש רשות להתגונן חייב להיכנס לפרטי העובדות ואין סיפק בידיו להישען ולהעלות אך רמזים וחשדות ללא כל בסיס ראייתי, תצהיר מעיין זה או כזה המנוסח באופן כוללני החסר פרטים רלוונטיים וחיוניים להבהרת נושא ההגנה אינו יכול לשמש בסיס לקבלת רשות להתגונן (ע"א 543/86, ע"א 424/86).
"בבקשת רשות להתגונן אין מקפידים עם המבקש ובית המשפט יטה להיעתר
לבקשה אפילו המדובר בהגנה דחוקה"
(כבוד השופט דוד בר
"סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה" מהדורה שביעית(2004 )מעודכנת ומתוקנת הוצאת פרלשטיין-גינוסר, עמוד 1
71 ).
משהוחזרו המובילים לסוכן כאמור, היה על המבקשת להחזיר את סך 2,050 ש"ח אותם היא קיזזה, למשיבה. משכך אני דוחה את הבקשה למתן רשות להתגונן לעניין סכום זה בלבד.
ניתן בזה פסק דין חלקי לפיו תשלם לתובעת סך 2,050 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
כן תשלם הנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 750 ש"ח בצירוף מע"מ.
לעניין יתרת הסכום הנתבע, הגם שמדובר בטענה בעל פה נגד מסמך בכתב, הוא ההסכם המופיע בכתב התביעה, לגרסת המשיבה, הרי שעדיין מדובר בהגנה לכאורה המספיקה בשלב הרשות להתגונן, אם כי בדוחק.
אני מקבלת את בקשת הרשות להתגונן, בתנאי שיופקד בקופת בית המשפט עירבון בסך 5,000 ש"ח , תוך 14 ימים ממתן החלטתי.
התצהיר ישמש כתב הגנה.
השלמת הליכים לפי תקנה 214 ב(1), התובעת תוך 14 יום מהחלטתי והנתבעת תוך 14 ימים נוספים.
תצהירי עדות ראשית יוגשו תוך 45 ימים לאחר מכן.
דיון ההוכחות יתקיים בפני ביום 8.10.07 בשעה 13:30.