בפניי בקשת הנתבעת (להלן
"המבקשת") למחיקת התובענה על הסף בהיעדר עילה ולחילופין העברת התובענה לדיון בסדר דין רגיל.
לטענתה, אין בינה לבין המשיבה כל יריבות מאחר וההסכם המוכחש לכשעצמו, נטען שנערך, ע"י רמי רשף שאיננו צד לתביעה. המשיבה בתיק הינה חברה בע"מ שהינה אישיות משפטית נפרדת ואינה צד להסכם, אשר לטענתה נערך עם רמי רשף ושכן דין התביעה להידחות. כתב הטענות של המשיבה נעדר עובדות המקימות את עילת התביעה ומשכך דינה להידחות.
לחילופין, מתבקשת העברת הדיון בתובענה לסדר דין רגיל מאחר וזו אינה עונה על ההוראות הקבועות בתקנה 214 ג' לתקנות סדר הדין האזרחי, בהיעדר תצהיר ערוך כדין, המפרט את הטענות המגלות את העובדות המקימות את העילה.
לטענתה, התצהיר שצורף לכתב התביעה, הינו לקוני ובבחינת אמירה סתמית וכבר נפסק שממשקלו אפסי ואינו עונה על הדרישה הקבועה בתקנה.
לטענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה בטענה שהמבקשת לא התקשרה עם מר רמי רשף, שהיה מנהלה ובעל מניותיה בשנת 2002 בלבד, אלא עימה. מר רשף העביר את מניותיו במשיבה לשותפו, כשנתיים לאחר חתימת ההסכם מול המבקשת והמשיבה נתנה את שירותיה בפועל למבקשת. בתיווכו של מר אורי יעלון, מדריך בכיר אצל המבקשת נערך סיכום דברים מחייב, על נייר המכתבים שלה ובהתאם למוסכם בו, העמידה את ציודה וחדר העריכה למבקשת. בנוסף הוסכם שהמבקשת, תשלם בנפרד את שכרו של האנימטור ושל העורך. משכך טענת העדר היריבות, נטענה בחוסר תום לב והינה חסרת כל יסוד.
לטענתה, גם אם היה ממש בטענות המבקשת ולפיה מר רשף פעל בחריגה מהמטרות או ללא הרשאה, אזי לאור הוראת סעיף 56 סיפא לחוק החברות, ברי שהמבקשת לא ידעה ולא הייתה צריכה לדעת על חריגה ו/או העדר הרשאה של מר רשף לפעול בשמה.
לטענתה, אין חולק שקלטת הווידאו הופקה עבור המבקשת , הציוד להפקת הקלטת וחדר העריכה לא ניתנו לה בחינם. אם ההסכם, נספח א' לכתב התביעה מחייב, אזי אין כל יסוד לטענת היעדר העילה מאחר והמסמך עצמו יוצר את העילה. טענת המבקשת, שחתימת מנכ"ל האיגוד איננה מחייבת אותו, מופרכת וחזקה שחתימתו נעשתה בהרשאה והיא תקינה.
דיון
מחיקה על הסף הינה בסמכות ביהמ"ש, כאשר בין השאר כאשר הכתב לא מראה עילת תביעה - ויש למנוע דיוני סרק ובעיקר כשחוסר העילה בולט לעין או שניתן לחסוך בדרך זו עדויות רבות.(ע"א 292/68
יפת ושות' בע"מ נ' איסטווד פד"י כג (1) 604, 608). יש לבחון את השאלה, אם התובע יוכיח את כל הנטען בכתב התביעה, הוא יהיה זכאי לסעד משפטי המבוקש בכתב התביעה.
הכלל הוא שביהמ"ש יעדיף תמיד הכרעה עניינית על פתרון דיוני, כאשר פתרון דיוני מכריע את גורל התביעה. ע"א 693/83
שמש נ' רשם המקרקעין ת"א ואח' פד"י מ'(2) 668. על כן, ביהמ"ש נוקט בזהירות וביד קמוצה במחיקת תביעה מחמת העדר עילה.
כחוט השני, עוברת בפסיקה ההלכה, שמחיקה או דחייה על הסף ננקטות רק בלית ברירה, שכן "פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה, הינו לעולם עדיף. רצוי על כך שביהמ"ש יעדיף תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני פורמליסטי אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק קונקרטי אולם איננו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות.
ביהמ"ש ימחק תביעה על הסף רק כאשר ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. ביהמ"ש ישתמש בסמכותו זו במקרים יוצאי דופן.(ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן פד"י לז(4) 721, 724).
עם זאת, כאשר מתברר כבר בשלב מוקדם, כי גם אם יצליח התובע להוכיח את העובדות המועלות על ידו בכתב התביעה, לא יהיה זכאי לסעד המבוקש על ידו, באין הוראת חוק המצדיקה זאת לא יהיה טעם להשמיע ראיות והתוצאה המשפטית בכל מקרה תהיה הידועה מראש. (ע"א 163/84
מ"י חב' העובדים העברית השיתופית בע"מ, פד"י לח'(4) 1, 8).
לכתב התביעה צורף הסכם מיום 16.1.00 ובסעיף 1 בו נקבע:
"איגוד הסקי הישראלי (המבקשת בקשה זו
) ישלם לעובדים בפרויקט , העורך והאנימטור תשלום מיידי".
בסעיף 3 להסכם נקבע:
"איגוד הסקי הישראלי יתחייב בחתימה על גבי מסמך זה לתשלום הסכום הנ"ל או לחילופין..."
"אתם מתבקשים לחתום על מסמך זה ולהעבירו אלינו בהקדם".
על ההסכם מצורפת מה שנראה כחותמת המבקשת ועליה נחתם בכתב יד
"בברכה נוני".
משנחזית להיות חתימה ו/או מי בשמה של ההסכם בצירוף חותמתה, לא ניתן לקבוע בשלב זה כי אם התובעת תוכיח את כל הנטען בכתב התביעה,לא תהא זכאית לסעד המבוקש על ידה.