החלטה בתיק א 39912/07

בפני בקשה מטעם הנתבעת 2 (להלן: "המבקשת"), לסילוק התביעה נגדה על הסף ולחילופין לחיוב התובעת (להלן: "המשיבה") בהפקדת ערובה להוצאות.

1.       רקע עובדתי

          א.      עסקינן בתביעה לפיצוי בשל נזקי גוף, אשר נגרמו למשיבה לטענתה, ביום 2.1.07 בעת ששהתה כמועמדת לגירוש כעובדת זרה מנגריה ללא אשרה במתקני נתבעת 1, בנמל התעופה בן גוריון, שבאחזקת הנתבעת 2.

          ב.      כנטען בכתב התביעה, ביום 2.1.07, נכנסה המשיבה, למקלחות הממוקמות במתקן המעצר בנמל התעופה, על מנת להתקלח וכשפתחה את הברז פגע בה זרם חזק של מים רותחים, אשר פרץ מצינור המים החמים בקיר המקלחת, הטיח אותה לקיר הנגדי ולרצפה.

                   לטענתה, לאחר האירוע, הוכנסה לתא מעצר, ללא שקיבלה כל טיפול רפואי וכי רק בחלוף שעה, נלקחה למרפאה.

          ג.       כעת עותרת המבקשת, לסילוק התביעה על הסף ולחילופין להורות על הפקדת ערובה להוצאותיה ע"י המשיבה.

2.       טענות הצדדים

          א.      לטענת המבקשת, דינה של התביעה להדחות, שכן אינה מגלה עילה ויריבות כנגדה, הואיל והטענות הרפואיות המועלות אינן נסמכות על חוות דעת רפואיות כדין והואיל ובטענות העובדתיות המועלות כלפיה, אין בכדי להקים כנגדה יריבות.

          ב.      הטענה לא נומקה כלל ועיקר וממילא מדובר בטענות עובדתיות לגבי אחריותה לאירוע הנטען אשר דורשות בירור ועל כן: "די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעפ"י העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה" ( גורן, סוגיות  בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית עמ' 138).

          ג.       לטענת המבקשת, יש להורות על הפקדת ערובה, שכן מדובר בתובעת תושבת חוץ ללא כתובת, נכסים או מעמד חוקי בישראל.

                   לטענתה, כתב התביעה אינו נוקב במען בו מתגוררת המשיבה וכי פרט הזיהוי היחיד המצויין בו הינו מספר תעודת מעבר.

                   בנוסף, טוענת המבקשת, כי על פי הנטען בבשא 172361/07 (בקשה למינוי מומחים מטעם ביהמ"ש על חשבון הנתבעים) שוהה המשיבה בישראל, באופן בלתי חוקי, הינה מועמדת לגירוש על ידי נתבעת 1 ואין לה נכסים או הכנסות בישראל.

          ד.      לטענת המבקשת, באם לא תתקבל הבקשה להפקדת ערובה, תפגע זכותה הקניינית להשבת הוצאותיה לאחר סיום ההליך. לדידה, זכאית היא לביטחון כי תשופה באם תידחה התביעה כנגדה.

          ה.      כן טוענת המבקשת, כי אי קבלת הבקשה תצור אי שוויון בין תושב ישראל לבין תושב חוץ ובמיוחד כזה השוהה בארץ באופן בלתי חוקי.

          ו.       המשיבה מתנגדת לבקשה.

                   לטענתה, אין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד וכי בהתאם לפסיקה, לא תחסם גישתו של תובע לערכאות רק בשל חוסר יכולתו הכלכלית.

                   מה גם שלטענתה, אין די בהוכחת המצב הכלכלי על מנת לחייבה בהפקדת ערובה להוצאות המבקשת, שכן על פי הפסיקה, על מנת שבית המשפט יורה על הפקדת ערובה כמבוקש, על המבקש להוכיח כי התביעה הינה תביעת סרק וכי סיכוייה להתקבל קלושים.

          ז.       בתגובה לתגובה, חזרה המבקשת על טענותיה וציינה, כי הכלל הוא כי תובע אשר מתגורר מחוץ לתחום השיפוט ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ באופן אשר יקשה על הנתבע לגבות את הוצאותיו, אם יפסקו לטובתו, יחוייב בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע ללא קשר לסיכויי התביעה.

3.       דיון ומסקנות