א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
39333-05
09/01/2006
|
בפני השופט:
אושרי פרוסט-פרנקל
|
| - נגד - |
התובע:
חברת החשמל לישראל בע"מ ת"א
עו"ד האן מרקוביץ מרדכי
|
הנתבע:
דיאמנט יוסף
|
| החלטה |
ביום 25.12.05 נתקבלה הודעה מטעם הצדדים, כי התביעה כנגד הנתבע תידחה.
עוד נאמר בהודעה, כי לעניין ההוצאות לטובת הנתבע, הוסכם בין הצדדים, כי כל צד יסכם לעניין ההוצאות המגיעות לנתבע.
ביום 26.12.05 נתקבלה החלטה, כי התביעה תדחה וההחלטה בעניין ההוצאות תינתן ביום 06.01.05 (לאחר סיכומי הצדדים בעניין).
טענות הנתבע
משנדחתה התביעה, הנתבע זכאי להוצאות משפט ולשכ"ט עו"ד, אשר שיעורן נתון לשיקול דעת בית המשפט.
הנתבע נשא בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, נזקק לבצע בירור אודות העובדות הנטענות בכתב התביעה, לבדוק קיומם של מסמכים רלוונטיים ולפנות לקבלת ייעוץ משפטי וטיפול משפטי ע"י בא כוחו.
הנתבע הגיש כתב הגנה מפורט, הכולל טענה לעניין הסמכות העניינית, לפיה, לבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון בתובענה.
הנתבע נשא בהוצאות הכרוכות בהתייצבותו של בא כוחו בבית המשפט, בישיבה המקדמית שהתקיימה. הוא נערך לישיבה המקדמית בפני בית המשפט, כאשר לדיון הוא התייצב ביחד עם בא כוחו.
לישיבה המקדמית לא התייצב נציג מוסמך מטעם התובעת, חרף החובה המוטלת על בעל דין, שהוא צד לתובענה המתנהלת בהליך של סדר דין מהיר.
הוכח באופן שאינו משתמע לשני פנים - כי עסקינן בתביעה, אשר מלכתחילה לא היה מקום להגישה.
כתב התביעה הוגש בגין חוב נטען של צד ג' בשם יהודה אוחנה. התובענה, רובה ככולה, התיישנה, דבר שנתגלה למבקש רק בפתחה של הישיבה המקדמית, לאחר קבלת מידע ופרטים מב"כ התובעת.
הנתבע, כאדם פרטי - לא שימש מעולם בעלי הנכס נשוא התביעה. עניין זה ידוע היטב לתובעת, אולם חרף זאת הוגשה התביעה נגדו, כאשר בכתב התביעה נטען - טענה שהוכח שאינה נכונה בעליל, אם לנקוט לשון המעטה - כי הנתבע "החזיק" בנכס וכי התובעת סיפקה כביכול, לנתבע שירותי חשמל, מה שאין כן.
כתוצאה ממהלך שגוי בעליל בו נקטה התובעת, נגרם לנתבעת חיסרון כיס, אין מקום להותיר נטל כספי זה על כתפיו.
הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בהן נשא המבקש מסתכמים לסך של כ-5000 ש"ח. אין כל סיבה שבעל דין אשר זכה בהליך המשפטי,לא יהיה זכאי לתשלום של הוצאות משפט.
טענות התובעת
מדובר באספקת חשמל לנכס ברח' נווה יהושע 9 קומה ב' דירה 63 ברמת גן. תקופת החוב הנטענת בתובענה דנן הינה בגין חודשים 08/95 ועד 10/98 (להלן -
תקופת החוב), כאשר בספרי התובעת הופיע כצרכן רשום מר אוחנה יהודה במהלך כל תקופת החוב (להלן -
הצרכן הרשום). בהתאם לאמור, החלה התובעת בהליכים לגביית החוב מהצרכן הרשום ואף הוגשה תביעה נגדו.
במשרדי התובעת התקבל תצהיר מטעם הצרכן הרשום, ממנו עולה, כי הצרכן הרשום עזב את מקום האספקה, הלכה למעשה, עוד בחודש 11/94 והשיבו לבעליו. לפיכך, נמחקה התביעה כנגד הצרכן הרשום.
בעקבות הפניית הצרכן הרשום, הוברר למשיבה, כי לנתבע זיקה ישירה למקום האספקה. זיקתו לנכס אף לא הוכחשה במסגרת כתבי טענותיו וכל הנטען על ידו הוא, כי זיקתו לנכס הייתה באמצעות חברה אותה ניהל ולא כבעלים הרשום של הנכס.
לפיכך ולאור הספק בדבר זיקתו המשפטית הפורמאלית, להבדיל מזיקתו המהותית למקום האספקה, ויתרה התובעת על תביעתה.
