בפני בקשת התובע (להלן:
"המבקש" לשינוי סדר הבאת הראיות נוכח טענות ההגנה של הנתבעת (להלן:
"המשיבה"), המהווה הגנה מסוג של "הודאה והדחה".
לטענת המבקש, כתב התביעה הנו קצר וברור. המבקש הנו צלם עצמאי, מצלם עבור עיתון מעריב ומאחסן את צילומיו, בין היתר, באתר האינטרנט של מעריב כשזכויות היוצרים בצילומים שייכים לו בלבד. ושמו מופיע בסמוך לצילומים , כמי שצילם את הצילומים המופיעים בעיתון מעריב או באתר האינטרנט של העיתון.
לטענת המבקש, המשיבה שידרה ביום 19.1.05 תכנית טלוויזיה בשם "זה הזמן", בהנחייתו של עמנואל רוזן, במהלכה שידרה צילום אשר צולם על ידו מבלי שקיבלה את רשות המבקש לעשות שימוש בצילום ומבלי ליתן למבקש "קרדיט" כמקובל. התנהלות זו לטענת המבקש מהווה הפרת זכויות יוצרים שלו בצילום.
לטענתו, המשיבה מודה כי הורידה את התמונה מאתר האינטרנט של מעריב, וטוענת כי בניגוד לתמונות האחרות של המבקש באתר, התמונה נשוא תביעה זו, הופיעה באתר ללא ציון שמו של המבקש. רק לאחר טעינת התמונה למחשב וכניסה למאפייניה הטכניים מופיע שמו של המבקש.
לטענת המבקש, המשיבה מודה בעובדותיה המהותיות של עילת התביעה ומוסיפה טענות אחרות העשויות להביא לדחיית התביעה נגדו והגנתו הנה מסוג "הודאה והדחה". לטענתו, הגנת המשיבה איננה רק הכחשה מנומקת של התביעה וככזו נטל ההוכחה נשאר על התובע, מדובר בהגנה הכוללת "הודאה והדחה" ואז עובר נטל ההוכחה והשכנוע אל הנתבע.
לטענתו, המשיבה מודה בעובדות המהותיות של עילת התביעה, אולם טוענת טענות נוספות שלדעתו אם יוכיחן- יפטרו אותו מחבותו והרי לנו הגנה קלאסית של הודאה והדחה.
לטענת המבקש, הנטל להוכיח את העובדות "המדיחות" הנטענות על ידיו מוטל על המשיבה.
לטענת המשיבה, טענת המבקש כי "הנתבע מודה בעובדותיה המהותיות של כתב התביעה" הנה טענה עלומה הנטענת ללא כל תימוכין, פירוט או הסבר.
לטענתה, כמפורט בכתבי בין הדין שהוגשו מטעמה, עמדתה הנה כי במסגרת פינת "מצעד האיוולת", ששודרה בתכניתו השבועית של עמנואל רוזן, "זה הזמן", נעשה שימוש בכתב שמקורה באתר האינטרנט BRG, בה הופיע תמונה של השר אופיר פינס- פז, תוך מתן קרדיט מלא לאתר.
לטענת המשיבה, היא לא הודתה בעובדות הנטענות על ידי המבקש בכתב תביעתו, קל וחומר בעובדות המקימות את עילת התביעה בגינן הוגשה התביעה וביניהן הפרת זכות יוצרים; הפרת זכות מוסרית, פגיעה בתמונה, פגיעה באיכויותיה האמנותיות של התמוה, פגיעה במוניטין המבקש, אובדן לקוחות פוטנציאליים, עוולת גזל, עשיית עושר ולא במשפט. לטענתה, ההפך הוא הנכון והמשיבה הכחישה את שמייחס לה המבקש.
לטענתה, על נתבע להודות בכל העובדות המקימות את עילת התביעה. הלכה למעשה, כך נקבע, די כי אחת העובדות המקימות את עילת התביעה הוכחשה, כדי שהתובע יהיה הפותח בהבאת הראיות.
לטענת המשיבה, לא עלה בידי המבקש להראות כי טענותיה הנן טענות מסוג "הודאה והדחה". טענות המשיבה הנן כי במסגרת הפינה השבועית "מצעד האיוולת", נעשה שימוש בכתבה שמקורה באתר האינטרנט NRG ובכלל כך גם בתמונה שהופיעה בכתבה, הכל תוך מתן קרדיט לאתר האינטרנט. המשיבה מדגישה כי קיים מרחק רב בין עשיית שימוש בכתב שמקורה באתר האינטרנט לבין הודאה בעובדות המהותיות של עילת התביעה.
לטענת המשיבה, על מנת שתחשב כמי שהודתה בעובדות כתב התביעה היה עליה להודות, בין היתר, כי השימוש שנעשה בכתבה שמקורה באתר NRG, על התמונה שהופיעה בה, הנו פעולה שיוחדה למבקש בלבד. לטענתה, טענה בדיוק ההיפך, המשיבה טענה כי השימוש בכתבה, על התמונה שבה, לא יוחד למבקש, אלא שהלכה למעשה כל מאן דהוא רשאי היה להשתמש ולטעון את התמונה למחשבו האישי, ללא כל תמורה נוספת.
בנוסף, טוענת המשיבה כי בהעלאת התמונה לאתר על ידי המבקש ובאי עמידתו על שמירת זכויותיו בה כנדרש, לרבות אי הופעת שמו של המבקש כיוצר היצירה בסמוך להופעת התמונה באתר ויתר המבקש על זכויותיו הנטענות בתמונה.
בנוסף טוענת המשיבה כי כדי לקבל טענה זו, היה עליה להודות כי התמונה ואיכויותיה האומנותיות נפגעו, מוניטין המבקש נפגע, להודות ברכיבי עוולת הגזל וכן ברכיבי עשיית עושר ולא במשפט.
לטענת המשיבה, טענותיה הנן לכל היותר בגדר הכחשה מנומקת, המותירות את נטל ההוכחה על כתפי המבקש להוכיח את קיום העובדות להן הוא טוען במסגרת תביעתו.
דיון
"טענה מסוג "הודאה והדחה". המדובר בסיטואציה בה מודה הנתבע בעובדות המהותיות של עילת התביעה, אך מציין עובדות נוספות אשר בעטיין גורס הוא כי התובע אינו זכאי לסעד המבוקש. במצב זה מוטל על הנתבע נטל השכנוע לגבי העובדות "המדיחות" הנטענות על ידו. כאשר הוא אינו מרימו, מתקבלת גרסת התובע, שכן הנתבע הודה בה (ע"א 642/61
טפר נ' מרלה, פ"ד טז 1000, 1004; רע"א 3592/01
עיזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע. אהרונוב קבלנות בניין
(1988) בע"מ, פ"ד נה(5) 193, 194; י' זוסמן
סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין עורך
) 321-320). הדוגמה הנפוצה לטענת "הודאה והדחה" בכל הנוגע לתביעות מכוח חוזה, היא כאשר טוען הנתבע כי פרע את חיובו החוזי כלפי התובע. אין יסוד להבחנה בין טענה כי החיוב החוזי נפרע, לבין טענה כי החיוב בוטל בהסכמת הצדדים. במקרה הראשון כמו גם במקרה השני מודה הנתבע בכך שהחיוב התקיים בעבר, ומציין עובדה נוספת אשר לגרסתו פוטרת אותו מן החיוב בהווה. לפיכך, כאשר טוען הנתבע כי שוחרר מחיובו החוזי, עליו הנטל להוכיח זאת (ראו ע"א 530/89
בנק דיסקונט נ' נופי, פ"ד מז (4) 116, 124-123 (השופט מ' חשין
); (ע"א 11100/02
רונן חצור נ' ניסים דותן, אתר נבו).
תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984
