החלטה בתיק א 37497/07

בקשה לפסיקת הוצאות.

1.      התובעת הגישה תביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך 5,657 ש"ח כנגד הנתבעת.

2.      הנתבעת הגישה בקשה למחיקה על הסף, למחיקת כותרת ולחילופין בקשת רשות להתגונן; בטרם התקיים דיון בבקשות הנתבעת, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה התביעה כנגד הנתבעת תדחה ואין בדחייה כדי להוות הודאה ו/או הכרה בטענה של מי מהצדדים.

3.      הנתבעת עמדה על פסיקת הוצאות ולפיכך סיכמו הצדדים לעניין זה.

לפיכך, משניתן להסכמה תוקף של פסק דין ביום 20.11.07, כל שנותר לדון הוא בשאלת ההוצאות.

4.      הנתבעת טוענת שעניינה של התביעה הוא צו הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הסדרים לחלוקת נטל הפיצויים בין מבטחים), התשס"א - 2001. מדובר בסוג תאונות המכונות "קל כבד" בהם מבטחת הרכב הקל המסלקת את תביעת הנפגע, פונה המבטחת הרכב הכבד ותובעת השתתפות בשיעור של 50% מהסכומים בהם נשאה.

בתביעה דנן, המדובר ברכב מסוג "אוטובוס זעיר" שהינו בגדר רכב ניטראלי שאינו נכלל בגדר צו הפיצויים כאמור, והתובעת ידעה זאת, עוד בהתכתבות לפני הגשת התביעה ובהתכתבות שלאחר הגשתה ועמדה על הגשת התביעה והמשך ההליכים בבית המשפט עד שהסכימה לחזור בה מתביעתה.

5.      משכך, נטען על ידי הנתבעת שהתנהלות התובעת, הסבה לנתבעת הוצאות מרובות, עת הוציאה את התיק להגנה למשרד עו"ד חיצוני ולשלם שכ"ט, כפי שגם נאלצה להגיש בקשה למחיקה על הסף, למחיקת כותרת ולמתן רשות להתגונן.

6.      בנסיבות אלה מבקשת הנתבעת לפסוק לטובתה הוצאות לדוגמא.

7.      התובעת מתנגדת לבקשה לפסיקת הוצאות בטענה שלמעשה התביעה הוגשה עקב טעות משרדית, ומיד לאחר שהתבררה לה הטעות פעלה באופן מיידי לדחיית התביעה, ולכן אין מקום לפסוק הוצאות, מאחר ולא התקיים כל דיון בתיק, וכן כי טענות הנתבעת בבקשותיה שהוגשו הן בעניין דחיית התביעה מחמת התיישנות ומנימוקים כפי שהיא מעלה בתיקים רבים אחרים ואשר אינם קשורים לעניין נשוא התביעה, ואשר נדחו עד כה באין ספור החלטות.

8.      לטענת התובעת הבקשה שהוגשה על ידי הנתבעת לדחיית התביעה מחמת התיישנות ולמתן רשות להתגונן הינה בקשה סטנדרטית המוגשת על ידה באינספור תיקים אחרים ואשר בתיק דנן למעט שינוי מספר התיק והוספת מספר שורות לעניין הרכב "הניטרלי" לא הושקע בעטיה מאמץ מיוחד או זמן עבודה משמעותי המצדיק פסיקת הוצאות, כאשר התובעת נהגה בתום לב ופעלה בהתאם להוראות אבנ"ר מיד עם גילוי טעותה.

9.      טענתה החלופית של התובעת היא כי אם יחליט בית המשפט שהנתבעת זכאית לפסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד הרי יש להעמידם בשיעור שלא יעלה על 5% מסכום התביעה אשר לפי התעריף המינימאלי של לשכת עורכי הדין שכ"ט בגינה הינו 10% מסכום התביעה, כאשר מתקיים הליך משפטי מלא ואילו כאשר מדובר בפשרה לפני שהתקיים ולו דיון אחד, יש להעמיד את שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בשיעור של 5% + מע"מ, ולגישת התובעת בסכום שלא יעלה על 282 ש"ח + מע"מ.

10.  התובעת מסכמת את התנגדותה בדברים הבאים: " לאור האמור לעיל ומאחר וברור כי במקרה דנן לא נגרמו לנתבעת הוצאות כלשהן ולחילופין ההוצאות זניחות שכן מדובר בבקשה סטנדרטית מתבקש בית המשפט הנכבד לדחות את הבקשה ולחילופין לפסוק לנתבעות הוצאות בסך של 5% מסכום התביעה בסך 282 ש"ח שיש בו לשקף את מספר הדקות שהושקעו על ידי הנתבעת בהדפסת הבקשה דנן".

דיון

11.  נקודת המוצא לדיון בבקשה שלפני הינה כי בעל דין שזכה בדינו זכאי לפסיקת ההוצאות שהוצאו על ידו לשם ניהול ההליך אולם זאת בכפוף לכך שמדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין. לעניין קביעת גובה ההוצאות יש לשקול, בין היתר, את  היקף הסכום השנוי במחלוקת, את היחס בין שכר הטרחה וההוצאות, את מורכבות התיק והזמן שהושקע בהכנתו (בג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה והמסחר (פורסם באתרים משפטיים)).

12.  לעיצומה של בקשה, כאשר התובעת מבקשת  לדחות את התביעה, ללא קבלת הסעד המבוקש, לכאורה על פני הדברים, יש בכך כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא היתה מוצדקת מלכתחילה. מדובר בהנחה הניתנת לסתירה כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך. מחד, התרשמתי שהתובעת סברה שהיה מקום להגיש את התביעה, אולם משהתבררה הטעות ביקשה לחזור בה מהתביעה.  מנגד ברי כי לנתבעת משיבה נגרמו הוצאות, שכן היא נזקקה לשירותים משפטיים חיצוניים, והוגשו על ידה בקשות בתיק.

13.  לפיכך במכלול השיקולים ותוך התחשבות בכך שלא התקיים דיון בתיק, ומנגד תוך התחשבות בבקשות שהוגשו על ידי הנתבעת, גם אם לטענת התובעת המדובר בבקשות סטנדרטיות אותה היא מגישה בתיקים רבים אחרים, ובשים לב לסכום התביעה, אני פוסק כי על התובעת לשאת בהוצאות הנתבעת  בסך של 600 ש"ח + מע"מ כדין, ובצירוף הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתן והודע היום, א' טבת תשס"ח (10.12.07), בלשכתי בהעדר הצדדים.